יום שני, 25 במרץ 2013

מי שמך לא

היום, במקלחת,
בעוד מעסה את עורי בשמן שקדים,
לרגע הרמתי ראשי ונתתי למים להיות למפל
בדיוק במקום שבו איני מניח תפילין
ונגלה לי הנוף הקדום של דממה
ואז שאלתי את חבר שלי:
"אלוהים"
אהה.. הפטיר האל הטוב
"מי שמך?"
המשך, פיהק מולי בעיני הטובות
"מי שמך להיות אלוהים? 
להיות עצמך?"
מי שמך לא 





יום ראשון, 24 במרץ 2013

חירות

דונט וונט יור שיט אנימור,
דונט וונט יור בולשיט,

הרי לכם פזמון,
עכשיו צריך לכתוב כמה שורות
משהו בדבר אהבה או לא
אפשר תיאור גרפי של עין חומלת
ולהלחין.

אפשר לשמוע גיטרות ובס, מנגיעת חצוצרה ונדחפת הקרן לקרן זוית מצילות מוצלות, שאגות הקהל 

דונט וונט יור שיט אנימור,
דונט וונט יור בולשיט,

וטוב להפנות את הפזמון הזה פנימה,
לאמור, לא קונה יותר את ההצגה שאני מציג,
לא קונה עוד את הבולשיט,
באומץ הלב ובגובה העיניים,
זה יכול להיות שינוי מרענן

לקראת
חירות.

---

תודות.

חי ושלם


ואז עלי לרדת אל נבכי נפשי ולהמשיך לסדר בה את מגירות הקנאה והחולשה 
והצורך לברר עניין, למרות שכבר עייפה הנפש, לקחה מרחק גדול מדי
הפליגה רחוק מדי ומעוניינת במעט אדמה מתחת לרגליה,
להיות נישאת על פני האדמה יודעת כבר 
ולהעניש את אלוהים בכל חומרת הדין
בבואי חשבון עם עולמי, מטיל ספק
ביפי הבריאה, בפאר החיים
ובכוח האהבה.

יום שבת, 23 במרץ 2013

עד כדי כך (2007)


ואהבת

אין שום שכל ישר לבוא חשבון.
לא עם עצמך, ולא עם זולתך, בשום מקרה, בשום מצב,
אין בזה שום שכל ישר.

יש בזה כלי נשק רב עוצמה.
זה שהופך את המתיקות של החיים אלי מרירות.
בהווה הזה, אדם מתבקש לטפל בזה, בתוכו.

אין זה פשוט כלל ועיקר להניח לחשבונות העצמיים,
יש בזה סכנה מסוימת, פחד, אבדן זהות,
ומאידך, זה לא לפתוח חשבון חדש או לבטל את הישן

אלא להתאפס.
לנהוג בשום שכל, 
ואהבת, זהו.. 
לא צריך לרעך אפילו
מספיק - ואהבת

ישנו צמח אחד שכשמו כן הוא ריחן
זה הפרח שמייצג את האהבה ללא תנאי
וטוב להתחיל באהבה עצמית ללא תנאי


משם. נוכל תמיד להיפרד כידידים.


---

תודות.

יום שישי, 22 במרץ 2013

דה בסט

מגיע לו לכל אדם שיקבל את הטוב ביותר.
כאשר מדובר על החומר הטוב ביותר, קרי הרוח,
"פרחי באך" הם ברמת הדה בסט.
השיטה, הדרך, היכולת לאבחן לבד
ולהגיע לעבודה עצמית
שכולה איזון עצמי
ואיזון רוחני.

נמצא אדוארד באך - הדוקטור,
כמביא את הבשורה הגבוהה והטהורה
בה המסרים מהפרח נושקים לה לאוזן
ומאפשרים לאדם לגלות את פני הרוח
וכל זאת יורד לרמה המעשית
בה מודעות עצמית מתפתחת
ומאפשרת לכל אדם
עצמאות, יחידנות
חסד שלם והסכמה
אל איזון כולל.

ונמצא תלמידו, ממשיך דרכו שמעיד כאן ועכשיו
מניח כהמשך לעבודתו של באך
שיטה שבהחלט נמצאת במסגרת הזו של הטוב
הטוב יותר, הטוב ביותר והמצוין
בהניחו ארגז כלים אנרגטי
שכולו תהודות אנרגטיות
עדינות ועוצמתיות,
במובן הזה של
דה בסט.

כל אלה מתאימים ללוחמי הרוח, ללוחמי החירות
לאלה שמסכימים להיפתח אל מעבר לנפש,
ולהתייחס ולהתאחד עם החסד בכבודו ובעצמו
באמצעות הכלים האלה, לזמן מה,
וכל עוד הכותב כאן, גם ניתן לקבל הדרכה
טהורה ומדוייקת באמצעות המדיה הזו,
המדיום הזה, האדם הזה,
ותבוא הברכה ותתגלה לעין הבוחנת
מתוך הסכמה ופרגון עצמי,
שכולם, אבל כולם 'אני'
הנאהב על ידי אלוהיו.

---

תודות.

החומר הטוב ביותר

הוא הרוח.

כעת חיה, באביב הזה, 
במיצוי ההתחדשות האביבית 
של ראשית חיים, 
חש אדם חגו חג 
מתבשם בריחו, 
בברכות השגורות -
שבת שלום, 
חג שמח.

הסבר פנים הוא דרך חיים. 
החג בא להזכירנו שהסבר פנים 
מאפשר לה לרוח, 
לנוח.

נחה הרוח ומתפעם הלב, נוכח תמונות חייו, 
לא יכול בעת הזו להתעלם מהנוף, 
שמה שהטבע מצייר בלי דעת, 
נמצא נצח 
ורוח הדברים נושבת לעולם.

וכאשר נחה הרוח לכדי התבוננות על החיים
ועל המתרחש בעולמות האלה 
זה האמיתי וזה המדומיין,
עולה ההסכמה אל ההסכמה אל ההסכמה,
אל הטוב ביותר. 
אל החומר הטוב ביותר. 
אל הרוח.
עדיין קורה וחובטת הנפש אל עברה,
מכה שם חיצי לעג, 
על מנת לטעום שוב, 
את טעם נלעגותה, 
מעליבה ונעלבת, 
ממצה את תמציות רגשותיה, 
מכה בעצמה, עוד פעם אחת, 
מתחננת אל איזו דרמה טובה,
והעולם מכה בה את חסדיו, 
להביא לה את המכשלות והפחדים, 
להפעים בה את הנורא ומלא ההוד, 
להעצימה ולהשפילה,
בדיוק נמרץ - 
בדיוק על פי בקשותיה, כוונתה ורצונה,
ולשביעות רצונה.

הנה באה ההזדמנות הזו,
ללמוד את הנתיבים האלה 
של ההתחדשות, 
בעת הזו, 
בה העולם כולו מתחדש, 
שזה, ההווה הזה, 
מדבר על שינוי.
מעבדות לחירות.

מעבדות לרעיונות, 
לעבדות הכפופה לחירות.
שעבוד אל החירות, 
אל החירות להרגיש טוב, 
למרות, חרף ואף על פי.

שהרי גן העדן הזה, בו איננו חסרים דבר, 
ניתן ומסופק לנו ולכל הברואים בכל מקרה.
ולמרות וחרף ואף על פי שאלו הם הנתונים, 
אנחנו בוחרים להרגיש רע.

ובפנותנו אל הרוח, 
אל רוח הדברים, 
אל מצב הרוח, 
אנחנו יכולים לגעת ביסוד.
באמונות. 
כאמור, 
התחדשות.

באופן אישי נחה הרוח,
אל האביב הזה,
אל היצירה המתרחשת,
וכאשר מילים משמשות להלל 
והשבח לאל
הם חומר, חומר טוב, 
אז הרוח הוא החומר הטוב ביותר.

ואין אדם בתבל, ואין ברוא אל בתבל, 
שאיננו זכאי - לטוב ביותר.


---

תודות.
שבת שלום.
חג שמח.


יום שישי, 15 במרץ 2013

גנטיקה

אני מדבר בקולו של אבי,
ישראל.

זה שמילותיו מעולם לא היו
מדוייקות.

שדיבר במבטא פולני כבד,
ושפת אימו לא היתה לו מעולם

שידע שפות הרבה
ואף אחת מהן לא ידע
,
קולו מהדהד מגרוני, במבטא ישראלי.

והידיים ידי רות,
והמבט גם.

---

תודות.

יום חמישי, 14 במרץ 2013

לא מש

מתמונת מנוחתך בערב אביבי,
ריחך עוטף ליבי הקט,

אל המנוחה הנכונה -
מנוחתך.
עדן.

ריחך, 
לא מש.





---

תודות

יום רביעי, 13 במרץ 2013

ישראל, רות באה

ישראל,
רות,
ממהרת אליך 
להזכירך את האהבה ההיא,
של ההבטחה הכבירה,

וכעת כבר לא תהא לך אכזב.

נשמתה כבר צרורה,כבר מאז, צרה צרורה,
שהשכילה לשלוח אל לבך את חצי בגידתה,

את הזנייתה,
והכל בעבורך.
וזה, מעגל שנסגר עכשיו.
בעל כורחך.

---

כל שנותיך וזיקותיך,

והבגידה הנוראית שלך - בעצמך,
אשליית הזיוף השכלתני.

לאמור כי אין בלבך אלוהים,
ואהבתך כולה תנאים.

---

הנה כי כן מיהרה אליך,
בטרם תבוא זו עם התנאים, השניה.

זו שעמדה בתנאיך,
וביחד, 
שחזרתם את המוות.

עד כדי כך

שמאז מותך - הנך נוכח,
והשניה - נעלמה,
ועכשיו, רות אמי באה,
ובמותה - חזרה.

---

ועכשיו, ברוחבות לבכם המת
בנכם יחידכם

מהורהר ואבלי תמהון 
כששקט חדש מלבלב.

בליבי. 



שהרי,
לאן הדור הולך ומאין בא
זה כבר 
לא 
מענייני.

----



תודות.


רות.

בלכתה, 
כזב קיומה הפך
לאמת היעדרה.

שבחייה נעדרה,

ובמותה,
אמת התקיימותה 
מתייצגת באיניותה.

---

היום בבוקר, 
רות קולמן, 
אמי הורתי,
סיימה חייה.

---


[של.א]

תודות.

יום שבת, 9 במרץ 2013

הורי הריטלין 6 - בובה של ילד

ייקח מתי שבא לו. 
בכל פעם שנתקל הילד בבעיה כזו או אחרת, ייקח ריטלין, למה לא?

בכל פעם שינסה לעמוד על שלו, להיות הוא עצמו - אפשר לתת לו ווליום, שיירגע. 
אפשר פרוזאק (יש שממליצים כבר בגיל שמונה), יש בטח עוד סמים מ צ ו י נ י ם.

כי סמים זה טוב. 
זה עושה שקט. הילד לא מרעיש. המורה לא מתלוננת.

גם תינוקות.
הרי כל ההתפתחות הזו של התינוק מלווה בהמון תסכולים. יוצאות שיניים - אקמול. לא נרדם, אפשר אלכוהול.

או לפתח במיוחד, לכל שלב בהתפתחות את הסם הנגדי. זה שירדים את התסכול, וישאיר את הילד רגוע.
ואנחנו, ההורים נרווה רוב נחת מחיינו הנעימים שאין בהם ילדים. רק בובות.

ככה הילד יהיה בובה של ילד.
ילד בובה. שאפילו לא צריך לשחק איתה. היא משוחקת לבד. וגם מאוד מוכשרת - הבובה.

וחוץ מזה, אמא יקרה, קחי קצת ריטלין, זה מדכא תיאבון, ככה תוכלי להיות רזה.
להיראות עשר וחצי. להיות בובה של אמא, ממש בייב.

זה לא עניין של הצלחה. זה עניין של תודעה.
וזה עניין שכולו ספון בקפיטליזם עם ריח חזק מאוד של פשיזם.

תודות.



יום שני, 4 במרץ 2013

הורי הריטלין 5 - זה לא התנהגותי - זה התפתחותי

ועכשיו מגיל הגן.

יודעי דבר, שמאמינים בטהרת המחקר, ומאמינים בהחלט בפתרונות כימיים דוגמת סמים כמו ריטלין קובעים בימים אלה ממש שבעיות ההיפר, קשיי הריכוז והקשב - הם התפתחותיים כלומר, נובעות מכשל התפתחותי - לא התנהגותי.

על בסיס ההגיון הזה טוב לאבחן בגיל מה שיותר צעיר, ולהתחיל טיפול תרופתי בגיל מה שיותר צעיר.

אכן, הגיון צרוף.

הבעיה היא לא בהגיון, היא גם לא ברעיון שמתוך התפתחות לקויה עשויות לצוץ גם בעיות כאלה.

הבעיה מתפצלת לשני מובנים בסיסיים:
הבעיה המיידית היא השימוש בסמים, משני תודעה, בגיל צעיר.
בבחינת סימום המוח החקרני, הסקרן, הבריא (גם אם לא התפתח להסתגלות לתנאים שאינם מתאימים), על מנת שיהיה מיושר עם תפיסה מסוימת - שסימום למשל הוא לטובתו.

הבעיה השורשית היא המערכת. כלומר, לא הבעיה ההתפתחותית היא הבעיה אלא התנאים שאינם מתאימים להתפתחות של 3 עד 10 אחוז מהילדים.

שאם היו ניתנים תנאים מתאימים לא רק שלא היתה בעיה מיידית גם לא היתה בעיה התפתחותית.

במקומות בהם המסגרת מתאימה את עצמה לצרכים המיוחדים של כל ילד וילד, בהם טובת הילד גוברת על טובת המוסד, האדם חשוב מהמנגנון, האדם חשוב מהמחלה או מהבעיה, אין כל צורך בשום תרופה מסממת, על מנת שהילד ייתפתח לתפארת טובתו האישית. נקודה.

ההתפתחות הלקויה אכן מעוררת אי נחת אצל הרגולטור - זה שמונח בראשי ההורים עצמם.
אתם, ההורים מייצרים את שיתוף הפעולה להפרעת ההתפתחות התקינה של ילדכם.
סמים לא יתקנו את זה.

אין מה שיתקן את תנאי השבי בהם גדל ילדכם.

אין מה שיקלקל את תנאי החירות בהם הוא יכול לגדול.

ואני לא מדבר רק על חינוך ביתי, אנטרופוסופי או פתוח או עכשווי, אני מדבר גם על בית הספר, הקונבנציונאלי.

עמידתכם האיתנה על זכותו של הילד לקבל את התנאים המתאימים לו, בלי תרופות וסמים, היא המתבקשת - לטובתו. לטובת הילד שלכם.

על פני לשתף פעולה עם תפישת התרופה הכימית, המניחה שהכל כימיה, הכל חומר, הגל גוף, טוב ראשית לראות את הגורמים ולטפל שם. במובן הזה הגורמים הרוחניים, הנפשיים, הרגשיים והסביבתיים יהיו המקום הראשון והאחרון לטפל שם.

זה לא שאין מקום לתרופות.
עם זאת - השימוש טוב שיהיה מינמאלי, בזהירות הראויה ובחשדנות מקסימאלית.
שכן, שאין מקום לשימוש בתרופות במקומות שאינן נדרשות ובעיקר במקומות שמייצרות נזק ברור, ולו ממבחינת שינוי התודעה אצל ילדים שאישיותם עדיין לא מגובשת דיה.


תודות.



יום ראשון, 3 במרץ 2013

אורגינל

מילא שבחרת לך מאהבת,

ניחא.

אבל חיקוי שלה? היא הרי כל כך דומה לה..


---



לא עדיף אורגינל?

---

תודות.

יום שבת, 2 במרץ 2013

הורי הריטלין 4 - גילוי נאות

טוב אולי להדגיש את הרקע האישי לכל נושא בעיות הקשב הריכוז ועודפי אנרגיות.

אילו היו מאבחנים אותי אי אז, סוכני התרופות שמייצגים את הריטלין ודומיו, הייתי זוכה למנה יפה של ריטלין.

ללא כל צל של ספק.

אני, לעומת זאת זכיתי לקיתונות של דיכוי, הקטנה והקנטה מצד ההורים אשר נתנו גיבוי מלא למערכת ואפס גיבוי למי שאני, ומצד המערכת עצמה, רק מתוך היותי מבריק מצד אחד של הסקאלה ודביל מוחלט מהצד השני.

כלומר, הילד לא טיפש אבל הוא מטומטם, לא מסוגל ללמוד את מה שלא מעניין אותו, הוא גם עצבני למדי.

אצלי, הגורמים העיקריים היו חוסר פניות רגשית, תזונה לקויה והתעללות נפשית ופיזית - פשוטו כמשמעו.

כלומר, עומס של רגשות חזקים וקיצוניים, חיים בצל המוות - כטראומה מרכזית בבית של ניצולי שואה ואופי סוער לא ממש איפשרו לי להתרווח וללמוד על משנתו של אלכסנדר הגדול או את הקשרים הכימיים בין X ל Y.

מה שהרווחתי מהדרך הזו, זה חידוד וליטוש של היכולות הטבעיות שלי, על מנת לברוח מהבית עד כמה שאפשר ולהסתדר בחברה - מבלי להיות מעורב מדי.

זה שלימים פניתי אל כל מיני צמחי עוצמה והשתמשתי בהם, אפשר שהציל את חיי ובוודאות הציל את שפיותי.
אלא, שפניה זו אל צמחי העוצמה שלי, באה בהיותי בוגר, צעיר אבל בוגר (20), ונעשתה מתוך בחירה אישית שלי. לא ככפיה חברתית, ממסדית או הורית.

כאשר פנינו אל החינוך הביתי בשנת 1995 עדיין לא היה כל נושא הריטלין מוכר כל כך פה בארץ.
כאשר אני חושב על כך היום, הרי שלפחות חלק מילדי היו מועמדים לאבחון ולהפנייה אל הריטלין.

הנה כי כן, הסתדרו מצוין גם ללא ריטלין, ללא בית הספר וללא התפיסה הפשיסטית על פיה הילד הוא האחרון ברשימה מבחינת סדרי העדיפויות.

תודות.

















נשים עם בטן שטוחה, עור מתוח וגוף חסר שומן

יכול להיות שמה שאכתוב כאן לא ימצא חן בעיני כמה אנשים.
בעיקר כי איני מדבר על העוול והאוולת שנוכחים בחיינו כשיש גורמים שמשתמשים בילדים על מנת להחפיץ אנשים לפן האחד והיחיד שנראה שמוכר (גם מוכר מבחינת מכירות וגם מוכר בבחינת ידוע ומוכר) - סקס.


ודאי וברור מאליו שכל שימוש בילדים למטרת פרסומות הוא מיותר, בטח כאשר מלבישים ילדות קטנות כמו בחורות שכל מה שהן רוצות זה לגרות את הגברים החרמנים מטבעם, מהבחינה המינית.


אבל גם שימוש בילדים על מנת לקדם תרופות, או אג'נדה כזו או אחרת - איננו ראוי.


---

עכשיו, הבה ונעבור למה שלא ימצא חן עיני רבים.
לראות אשה בוגרת, שמתחפשת לילדה בת שש עשרה או צעירה יותר, זה בדיוק אותו דבר.
לראות נשים עם בטן שטוחה, עור מתוח וגוף חסר שומן - זה בפועל - אותו דבר.
גלוח שיער הערווה אצל נערות ונשים אין לו שום משמעות אלא הרצון להיראות בנות עשר. 

זה עניין תרבותי, אבל זה בלב הבעיה.

הסבה שגברים מגלחים את שיער הפנים שלהם, היא על מנת להיראות כמו תינוקות. כמו ילדים קטנים ששערם טרם צימח על פניהם.
את זה אני יודע ממקור ראשון, האמירה - רק תוריד את הזקן ותיראה בעשר שנים יותר צעיר, נאמרה לי מאות פעמים. 

מי רוצה להיראות יותר צעיר?

---

ומדוע כל זה נרשם כאן?
כי מעבר לזעוק כנגד חברה כזו או אחרת על הפרסומות שלה לתחפושות פורים (שזה הזמן היחיד בו באמת מותר להתחפש לאמא ולחברותיה - ללכת בלבוש חשוף, להתאפר ולהסתיר את האמת העירומה, להיראות שובבה ושרלילה - בכל ימות השנה)' טוב אם אנחנו, גברים ונשים' נשים לב לאיך שאנחנו מסתובבים, מהי התחפושת שאנחנו לובשים?,

מה הזנותיות הזו עושה בביתנו ואם איננה אז איך אנחנו משתפים אתה פעולה?

בכל פעם שנרכש בגד מותג שמפורסם על יד דוגמנית אנורקטית, או בעלת מראה צעיר, תמים וילדותי, יש חיזוק למסכות האלה.

בכל פעם שנקנה סכין גלוח שמפורסם על ידי גבר יפה תואר מגולח למשעי - יש ביסוס לאוולת הזו.

כך שלמתבונן מהצד, עם יד על הלב, נראה שפורים נמצא כאן כל השנה.

לכן, טוב אם נתבונן פנימה, כרגיל, ונתחיל לתקן מבפנים.
וזה לא אומר שלא צריך להתעלם מחנויות רשתות וסוחרים שמשתמשים בילדים למטרותיהם או שמחאה כמגד ניצול מכל סוג - מיותרת.

זה כן אומר שטוב אם נשתמש במסכות -

מה שפחות בימות השנה,
ובפורים - מותר גם להשתכר
וגם להתחפש למלך או למלכה
או לכל שטות שעולה על דעתנו.

---

תודות.

הורי הריטלין 3 - ריטלין ופשיזם




רק הפשיסט רואה בעצם המנגנון השלטוני של המדינה – ערך.

טוב, זה לא חדש.

לפיכך, כאשר המנגנון - קרי מערכת החינוך על שלל מרכיביה, דורשת מהילדים להתאים את עצמם אליה - זה פשיזם.
כאשר הצבא - הוא הערך, כאשר השירות בצבא הוא הערך - בבליל השטויות של השוויון בנטל - הרי שאנחנו חיים במדינה שעקרונותיה בהחלט - פשיסטים.

אם נחזור למערכת החינוך התופסת את עצמה כערך, בית הספר הוא הערך - לא התלמידים, לא המורים, לא השרת ולא הגנן שמטפח את הגינה, יקל עלינו להבין, מדוע יש לדחוף לילדים סמים.

כאשר המסגרת הלימודית, החינוכית, היא מסגרת פשיסטית, כמו למשל בישיבות התורניות בהם התורה ומצוותיה הם הערך העליון, כמו בבתי הספר הממלכתיים, ובשאר מוסדות החינוך הממשלתיים ובתוך המסגרת הזו יש ילדים שלא מקבלים את המסגרת כערך, שבועטים בהתייחסות אליהם כאל מובנים מאליהם וככאלה שיתכופפו לצרכי המערכת בכוח ובכפייה, נמצא השקר הזה של בעיות ריכוז וקשב.
השקר משרת היטב את המערכת, שכן הוא מצדיק לקיחת סמים.

יותר מכך, הוא מחייב לקיחת סמים.
סמים קשים.

צריך להפסיק עם זה.
ולעשות על זה רעש גדול.

שערו בנפשכם מה היה קורה אילו כל ילד ש"מאובחן" היה נלקח על ידי הוריו הביתה, לטובת חינוך ביתי כי הרי ברור שהתנאים שהמערכת מספקת לא מתאימים לו לגוזל.

שערו בנפשכם 11 אחוז מהילדים בבית.

זה יכול להיות שינוי לתפארת.

נכון שההורים לא יוכלו "לתרום" לחברה את שכירותם ועבדותם.
נכון שיהיו לכך השלכות כלכליות וחברתיות.

נכון שהצבא לא יידע מה לעשות עם זה, כי הצבא לא רואה אנשים, הוא רואה מספרים, נהלים וכיסוי תחת (ילד בחינוך ביתי לא מוכר ככזה הוא מוכר כילד ללא השכלה).

אבל שערו בנפשכם ילדים חופשיים מסמים, למדים את מה שבא להם, איך שבא להם, מתי שבא להם ובבגרותם, הופכים לאנשים המשתלבים בחברה ולא הופכים עליה לעול, כשהם חופשיים ממגפי המערכת הפשיסטית.

שערו בנפשכם שיהיו כאן אנשים חופשיים.

---

תודות.

קצת רצון טוב

קצת רצון טוב.
זה כל מה שצריך. רק קצת רצון טוב, ואפשר לעשות שלום.
איכשהו הטרור המסודר הוא הטרור של התפיסה.
תפיסת המציאות המונחית על ידי צרור יריות, הפחדה והרתעת האזרחים על ידי הממשלות לדורותיהן, הרתעה משגשוג, צמיחה וחיים טובים.
והעניין הוא שבתוך כל צרורות היריות, בתוך כל הרתיעה מהאפשרות לטוב, טוב יותר ומצוין -
נשכחת האפשרות לצרור פרחים,
זר פרחים.

ולא, איני נאיבי כלל ועיקר.

שבני העמים עצמם, תושבי העמים יכולים בקלות יתירה, להסכים ולהפסיק את המלחמה האינפנטילית הזו.
לו רק ישכילו להסכים לשכל הישר.
כשכנים, מתוך המכנה המשותף, לרווחת כולם.

נראה שאין מנוס משתי מדינות. כשתסריט שנראה כחלום היום - צפוי לנבוט מתוך כך שעולה הסכמה, תסריט שמדבר על שיתופי פעולה כלכליים, מדיניים, חברתיים.

אין לי מושג איך עושים את זה,
אבל כאשר יש רצון טוב, זה מתברר מאליו.
נזכור, רצון משותף עשוי להביא את כולנו להחליט לתת אמון. הדדי.

מכאן הדרך להסכמה, קלה ובטוחה,
שכן בתוך ההסכמה יש רצון להגיע למקום שמשרת את כולם לטובת כולם.

אנחנו כל כך מתורגלים בלא לתת אמון,
כאשר הרבה יותר הגיוני ושפוי זה דווקא לתת אמון,
ולתת אמון אף על פי שיהיו הצרימות האלה בדרך,
לזכור שבניית אמון היא תהליך.
תהליך שיש בו לא מעט נפילות ותסכולים.
לכן לתת אמון מתוך החלטה,
מתוך ידיעה כי אמון מצריך זמן, סבלנות וגישה חיובית.

החלטה והצהרה על נתינת אמון איננה אומרת שאין דריכות,
לא אומרת שאין כאן סיכון מסוים, אבל לא מדובר בסיכון פיזי מיידי,
מה גם שאפשר להקטין את הסיכון,
הרבה מתחת לסיכון שיש כיום, מתוך החשדנות,
מתוך ההחלטה שלא לתת אמון.

אנחנו כולנו הקורבנות של כל האיוולת הזו,
טחו עינינו מראות, את יחסי האחים, אצלם ואצלנו.
לנו אנחנו לא יכולים לתת איזה ציון מי יודע מה ביחסי אחים.

שהרי אחינו הוא גם ישמעאל ועשיו, גם הפלשתיני הנוכחי.
ואנחנו לא יודעים - כך נראה - אלא לשנוא,
לחשוד ולהעלים עין מהרוב הדומם.

הרוב הדומם אצלנו יכול לקבוע את סדרי החיים,
דמוקרטיה וכן הלאה... ואינו. מתעלם, אדיש לטוב,
נחרד ומשתף פעולה עם תעמולת המלחמה באשר היא.
כשבליבו, מבקש הרוב הדומם לחיות בטוב. אצלנו, ואצלם - ודומם.

ששם, אצלם - הרוב הדומם ממש לא קובע, האיום הוא פיזי.
מדובר ברודנות דתית שמשמעותה היא הרג.
מדובר בחוסר אונים של האזרח הפשוט מול השיטה, מול רודנות.
וכאן, אצלנו, כאמור במקום שהרוב הדומם יכול לקבוע – איננו.

שלום זה עניין ממשי ומעשי –
שלום הוא השכל הישר, הגורס שאין כל טעם בפגיעה באחר.
לא חשוב מי זה.
וטוב לזכור שאין עלינו איום קיומי, אף אחד לא ישמיד את מדינת ישראל.
ואין עליהם איום קיומי, אף אחד לא ישמיד אותם.

במקום להלהיט את להט הצדק עשיית הדין,
החשדנות והאמונה שאי אפשר באמת לסמוך על עצמנו ועל אחינו.
אפשר להתבונן בגובה העיניים –
עליהם – עלינו –
לראות שכולם כולם - בני אדם בדיוק כמונו,
שישמחו אל שגשוג לא פחות מאיתנו.

הכבוד יקר מדי בדם, הכבוד כבד מדי לשגשוג ושיתוף פעולה,
הכבוד כבד עליה - על ההסכמה.
מאידך, כל זה לכבודנו, השלום – לכבודנו.
מנגד למלחמה על הכבוד, השלום בא על מנת לכבד, לתת כבוד, לתת מקום, לזולת.

אפשר לעשות שלום.
והוא לא מתחיל בתוכך או בתוכי, והוא לא נגמר בתוכי, או בתוכך.
הוא נגיש, אפשרי, וכל מה שצריך זה להסכים.

נראה אותך יא ביבי.
עשה שלום.

הורי הריטלין 2

כותבת אבישג:
ממש מבאס שאתה מרשה לעצמך להביע דעה כה נחרצת על נושא שאתה לא מבין בו חצי דבר. לא, זה ממש לא כמו סטרואידים לספורטאי, יותר כמו משקפיים לקצר רואי. מה שכן, יש לעליה המאסיבית באחוזי המאובחנים קשר להיותנו חברה קפיטליסטית הישגית. אבל הי, גם זה סוג של אבולוציה.



אבישג,
חבל להשקיע התבאסות על מילים של הדיוט. לא?
כל הסיפור של בעיות קשב וריכוז, כאשר אלה מאובחנים על ידי המערכת - ולטובתה (לכאורה) נובע לא מטובת הילד, אלא מכך שהילד לא מתאים למערכת.
לא מתאים למערכת מבחינת הטמפרמנט, אופן הלמידה והעניין בתכני למידה מסוימים.

זה לא שאין מצב שבו לילד עצמו יש קושי להתרכז ו ה ו א מבקש עזרה. זה סיפור אחר לגמרי ואני לא מדבר על בקשת עזרה שנובעת מלחץ חברתי או ממסדי (שגם זה אבולוציה מסוימת), אלא כאשר הוא עצמו מבקש לחדד ולשפר את כושר הריכוז.

לא דובר על סטרואידים לספורטאי, ממש לא, ולכן כדאי להבהיר.
הבה וניקח כיתה של ילדים ונקיים איתם שעור ספורט.
בין הילדים יש עשרה אחוז, שמש לא מתאימים לספורט, לא מעונינים בספורט ולא מוצאים את עצמם בשעור הזה ובמסגרת הזו.
עכשיו, הסטרואידים שיינתנו להם, יעלו את מתח השרירים ויגרמו לצורך לפריקת אנרגיה.
כאן, אם את רוצה להכנס לרזולציה המדעית של עבודת הסטרואידים ולהוכיח את ההדיוט שאינו מבין בזה, ארחיב ואדגיש שזה רק למטרת המטאפורה, לא בהכרח מדוייק, שהרי ההדיוט מדבר.

נחזור לאותו ילד, מלא בסטרואידים שלפתע יכול לרוץ ולנצח, או לחזק את מה שאיננו חזק בו מלכתחילה. בהחלט חלק ניכר מהילדים ימצאו שזה עוזר להם להישאר במערכת מבחינה חברתית ובעיקר לא ירגישו מנודים כי אינם ספורטיביים.

זה - מיותר.
וזו הדעה הנחרצת.

כאן, הקבלה של ההישגיות והתחרותיות כסוג של אבולוציה, לצערי היא הגורם המרכזי לאלה. ההשלמה עם העקרונות הקפיטליסטיים והצדקתם.

כאשר את מקבילה את הריטלין למשקפיים לקצר רואי, את מתעלמת מהבדל מרכזי, הבדל מהותי ממש, שכן את מדברת על עזרה פיזית, שינוי פיזי - השפעה או עוות פיזי בדמות משקפיים, ומשווה את זה לפעולה כימית.

ומכיוון שההדיוט הזה, עיקר עבודתו בעולם הזה מדברת על האפשרות להביא מהמטא פיזי - אל הפיזי גם השפעות מסוג המשקפיים, בבחינת שינוי המבט מהחומר אל מה שמעבר לחומר, ששם הגורמים והפתרונות, בדיוק כפי שהפאניקה היא אחד הגורמים העיקריים לכל המחלות הקשות והסופניות, ובדיוק כפי שהפחד מאובדן שליטה הוא שמייצר אמונות כה הדוקות אל החומר - אל הכימיה.

כוחה של הכימיה הוא חומרי.
החומר במובן הזה בהחלט יש לו מה לומר לנפש. היחסים בין הרוח והגוף הדדים לחלוטין.
לכן נטיית הנפש לרדוף אחר סבות ותוצאות ברורות ומידיות כמו שהסטריכנין למשל, או כל תרופה שזה בעצם סם.

לכן כל כך קל לה לחברה לסמם את הילדים.

כך יוצא שכפי שבתחילת המהפכה התעשייתית היו משכרים תנוקות כי לא היה מי שישגיח עליהם כששני ההורים יצאו לעבוד, ונמצאה ההצדקה לטירוף ההוא, וכפי שמסממים את כל האוכלוסייה בעודף לא מתקבל על הדעת של שימוש בתרופות, הליכים רפואיים ותעמולה בדבר הגוף ואין בלתו, כך גם ההצדקה המופלאה הזו - שזה תהליך אבולוציוני - שזה לטובת הילד מהבחינה החברתית, כלכלית או כל שקר אחר.

זה לא שאין אף ילד שייהנה או יהיה מעוניין בסמים האלה, הריטלין והפתרונות הכימיים, כפי שאנחנו כמבוגרים צורכים כל מיני סמים שמכונים תרופות - ואני לא מדבר על צמחי מרפא, כאלה שאשכרה באים מהטבע האבולוציוני בפני עצמו.
זה כן שמה שקורה היום, זו הפקרות בלתי נתפסת, שהיא המשך טבעי לכליאת הילדים במסגרות שאינן לטובת הילדים כלל ועיקר, אלא לטובת המדינה, או הנהנתנות הקפיטליסטית של הילדים שמכונים הורים (אנחנו, ההורים), על פיה מותר לסמם את הילדים ולהטריף עליהם איזו נורמליות שאיננה הנורמל שלהם, ובכך לסרס את אישיותם, את יכולותיהם ואת סגולותיהם.

וזה, זה מזבח ראוי להתבאס עליו, לא על הדעה הנחרצת שלי.
תודות.