יום חמישי, 2 במאי 2013

הרודן והרודנת

הרודֶן RODEN, והרודֶנֶת RODENET
דמות זו, שמשלבת בין רודה לרוטנת נמצאת בכולנו, גברים, נשים ושאר ירקות.
עולה ברהבה הרודֶנֶת ורודה ראשית דבר בעצמה,
את הרטינה האינסופית, את חוסר שביעות הרצון.

מוּנַעָת הרודֶנֶת מתוך עצמה, ללא שליטה בתנועה זו של שליטה ורודנות; בעל כורחה; מתוך אובססיה; כתנועה.
לטובת רשימה זו, תונכח האובססיה להיות מומחשת סביב קנאה, קנאות ותפישת הקניין - כלפי חפץ, צורת חיים, בן זוג וכן הלאה...
עשוי להיות חוסר שביעות הרצון מושל, בהפעלה של רטינה בלתי פוסקת, ומציאת הוכחות מתחת לאדמה, להצדקה לקנאה או הקנאות הזו.

כל זה על מנת לבסס את השליטה במציאות, לפחות באופן הזה המדומיין.
מצב זה, בו חשיבות הנפש נמצאת חוששת מאי חשיבותה,
ומנסה להנכיח את עצמה במציאות בכל דרך; על ידי עריצות;
על ידי מציאת הוכחה והצדקה לחששותיה ודאגותיה תדיר -
איננו זר לה לנפש.
כל אחד בתורו, כל אחת בתורה,
לרגע או לתקופת חיים,
עשוי למצוא עצמו בתוך התנועה המשולבת הזו
של בקורת ושיפוט ואלימות, כפיה, של כוח ורודנות בשם הצדק.
כאן, אם כך, מתוך תנועת הרטינה הזו, עולה ההקנטה העצמית וגולשת אל הקנטת מושאי חייה כאשר ההקנטה לעולם מקטינה את עצמה ואת זולתה בעיני עצמה.

יחד עם זאת נמצאת הנפש גם פתוחה להפתעות.
במובן הזה, מופתעת בכל פעם מחדש נוכח האכזבה הזו,
בה נתיניה, אלה שבהם היא רודה מתוקף כך שהם חשודים בהתנהגות בלתי הולמת, זכים מכל אשמה, אינם נגדה, אינם גורמים כל עוול, אלא,
נהפוך הוא.
להפתעתה ולמורת רוחה אוהבים אותה למרות רודנותה, למרות חשדותיה, למרות שמאויימים השכם וערב, ממעידה אחת שבוודאות תהרוס את כל האמון וכן הלאה וכן הלאה...
ומתוך כך שמופתעת הנפש החשדנית, זו הרודֶנֶת בכל פעם מחדש, נמצאת פתוחה בהכרח להומור.
ומכאן, בעת הזו כאשר קורא/ת הרודֶנֶ/ת את הדברים, כל רודֶנֶ/ת, עשוי לעלות אצלה חיוך ולו בשל צליל המלה עצמה, RODEN/ET, בשל דיוק ההגדרה, או מעצם הפתעת החיוך שעלה מאליו.
אז עולה הקלה, בבחינת אני מבינה היכן נתקעתי.
כאן אם כך, פתוחה הדרך ממקום זה של חיוך עצמי,
בו מאירה הנפש פניה לעצמה,
ופונה אל עצמה בהסבר פנים על פני הסתר פנים,
ונמצאת רטינתה העצמית מורחקת לרגע,
הופכת אז הנפש לרגע אחד,
שנמשך שניה או שנה, רודה דבש מהמציאות,
ונמצא החסד מכה בה בעדינותו, ומתוך ההומור העצמי, נמצאת אז המציאות רוויה בהוכחות לגן העדן בו היא חיה מראש.

אזי, האובססיה אנה תפנה?
למידה אינסופית זו בין הרודֶנֶת לרודת הדבש,
היא מחזורית,
בעודך רודה את חיתת רטינותייך על סביבותייך,
הנך מאשרת את המובן מאליו,
להיות סמוי מן העין.

בעודך מצביעה על כל החסר בעולמך,
הנך מאשרת את היש.

בעודך חורצת פסקי הלכה וגזרי דין,
החסד הוא המרבד עליו הנך פוסעת מעדנות.
והרודֶנֶת טוב אם תצא במחול, תמחא כף אל כף, תהלל ותשבח את העולם הזה, שמספק לה כל כך הרבה סבות לרטינותיה, ואת כל נתיניה, שבאשלייתה סרים למרותה, בהם רודה לשמחתה כי רבה.

בעוד בלא משים, הדבש ניגר מאליו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה