נכוחה

חונכות היא נוכחות

חונכות הורית היא נוכחות הורית.

נוכחות הורית היא נוכחות עצמית, הגשמת הקיום העצמי בתפקודיי כהורה,

מתוך נוכחות והסכמה עקרונית להיות למופת בעבור הילד הזה,

לשרת אותו בצורה הטובה ביותר.

לא מעט טועים לחשוב ששירות הנסיך בא כתשומת הלב בלבדית.

אין הדברים כך ואינם צריכים להיות כך כלל ועיקר,

נהפוך הוא, זוהי סטייה מרשימה מתפקיד ההורה ומתפקודו.

הנסיך הוא נסיך ועם כל הכבוד והשירות שהמלך והמלכה נותנים לו,

הם עדיין המלך והמלכה,

ועל פיהם יישק דבר.

כאשר ההורים משליכים על הילדים את התפקיד של המחליטים

בדברים שאינם באחריותם בשום רמה,

הם מסירים מאחריותם.

אין הדבר אומר שעליהם לא להסכים להקשיב לילד,

ללמוד אותו, להתבונן עליו ואליו, בגובה העיניים.

אין הדבר אומר שלא יושמו לילד גבולות.

אלה הם גבולות ההורות.

לשם כל אלה מה שצריך בעיקר זו נוכחות.

נוכחות זו אם כך היא נוכחות פעילה – שההורה פעיל בענייניו בעיקר,

אם פעילותו יכולה להשתלב עם הילד, מה טוב ומה נעים, ואם לא, לא.

על כל פנים זו הנוכחות היא החשובה ביותר. היה נוכח. היי נוכחת.

אין לגרוע מחשיבות הנוכחות האינטימית,

שזו, כשהיא חסרה בילדות

היא כמעט בלתי אפשרית בבגרות.

שכן, חרדת הנטישה, המושלת בכיפת ההתנהגות האנושית,

המנוצלת על ידי מערכות ממשל מסחר ורודנות מעשית מכל סוג,

היא תוצאה ישירה של היעדר אינטימיות.

עם זאת, ההיאחזות בחרדת הנטישה,

המצדיקה היעדר גבולות,

היא התעלמות רגשית ואטימות כלפי המקום

בו תסכולים לא מגיעים להקצנה עד כדי חרדה או פוביה.

  

תינוק שמופרד מאימו, חסר את נוכחותה.

נוכחותה היא המפתח להתפתחותו.

אם מופרד לכך וכך זמן,

נאמר לחמש דקות כשאימו מטפלת בענייניה,

ומיד חוזרת אימו ונוכחת בטווח עין,

בטווח מגע, או בכל דרך מוחשית

כאשר אם מדובר ברך הנולד

אז נוכחותה הפיזית נדרשת למקסימום האפשרי כולל לינה,

כאשר כלפי הילדה המתבגרת עשויה הנוכחות

להיות בשיחה אישית או נתינת עצה,

או הקשבה, וכל מתבגר/ת וצרכיה, וכל הורה וצרכיו.

כאשר מופרד הילד מאימו לטווחי זמן ארוכים יותר מיכולתו להכיל,

ייקח זמן עד שייבנה אמון מחודש כלפי הוריו.

סטייה זו מהנוכחות ההורית עשויה להתבטא אצל הילד הזה בבגרותו,

בלמידתו הוא את הורותו,

בסטייה אחרת מהנוכחות ההורית.

לקיחת תפקידי השפחה והעבד כלפי הילד והטלת האחריות ההורית הלאה,

על מנת לפצות על טראומות ילדות אישיות,

בהן חרדת הנטישה הושרשה באופן עמוק שוב ושוב - כדפוס.

לפיכך, היות נוכח בחיי הילד זה מפתח יוצא מהכלל להיות לו לחונך ולהניח לו לחנוך.

נוכחות משותפת של הילד וההורה,

מבחינת מרחב וזמן,

אך לא בהכרח מבחינת נושא או מעשה,

היא האינטימיות הנדרשת להורה ולילד,

על מנת שכל אחד מהם יהיה פנוי

ללמידה להתפתחות לצמיחה,

וכאשר עולים קשיים, עצם הנוכחות ההדדית

משמשת כגיבוי.

לפיכך נוכחות הורית היא לב החונכות ההורית.

והחונכות באשר היא – בעיקרה היא נוכחות.

תודות.

הילד - הוא החונך.

הילד – הוא החונך.

חניכה הורית מתחילה בבסיס הידיעה הפשוטה שהילד הוא עצמי ובשרי.

מכאן השכל הישר מורה לי שטובתו של הילד חייבת להיות גם טובתי.

ומתוך שהתנאים, יש להם מרכיב חשוב ביותר להתפתחות האדם והילד,

הם תנאים שלכאורה מונחתים על הילד ועל ההורה המתחנך במערכת היחסים הזו.

הם במידה רבה באחריותי, הרי שהתנאי הזה – שהילד הוא החונך – הוא תנאי מהותי.

---

בבסיס אמיתות חיי של אדם התקיימה או הוחלטה החלטה,

זו שהניבה תפיסת עולם,

הטמעה מלאה של רעיון בדבר שהוא, האדם הספציפי,

כזה או כזה,

כי כך הוגדר מבחוץ בעיקר על ידי הוריו

ובתמימותו האמין להם

ועכשיו כבר לא יכול להאמין אחרת.

זה הכנר המוצלח שמגיל אפס בנו עליו מיתרים למכביר,

והוא באמת מוצלח,

וזה הילד שמגיל אפס הוא ילד רע. אין הבדל.

הניחו לילדים.

---

כולנו באנו לעולם הזה על מנת לשרת אותו.

מתוך שזה טבענו, ערבות הדדית

אהבה וחמלה

ובעיקר שכל ישר.

אין שום שכל ואין שום שכל ישר

בחינוך כפוי, בלימוד עוין ואלים

איך מתי איפה מה

אין שום תועלת בתרבות הגינוי.

לא נחוץ להגדיר ילדים בתוך

גדרות עם שומר חמוש בכניסה.

בתוך חדרים

בתוך מרחבי תפיסה אנרגטית,

או כל שבי אחר, נוח יותר או פחות,

ואפילו במסגרות פתוחות להפליא

אין שום צורך.

אילו היה טמטום החושים הזה

מניב שמחת חיים או אותות של צמיחה – ניחא

אולי היה בזה איזה שכל לשרת דווקא את הטמטום הזה.

הניחו לילדים - !

הניחו להם ללמדכם – מה טוב להם.

כי מה שטוב להם – טוב לכם.

---

התפנקות תחת הכותרת כזה או כזו אני,

חסר/ת סבלנות או כל הסטה מהתחנכות ההורה -

איננה קבילה.

מי שחסר סבלנות שילמד ויפתח לעצמו סבלנות.

---

אין תירוצים - !

מדובר בטובת הילד.

מדובר בטובת האנושות כולה.

שכן, הדור הבא,

בא.

ובאמתחתו נפלאות גדולות ללמדנו.

לחנוך אותנו להיות לו להורים ראויים.

---

שליחת הילדים על מנת שילמדו את הגננת להיות גננת

ואת המורה להיות מורה

זו איוולת כל כך מוחשית,

עד כי מופלא,

כיצד הורים אוהבים ודואגים לטובת ילדיהם,

מיטמטמים

עד כדי כך –.

טובת הילד כבר נאמר וטוב לחזור על זה שוב ושוב,

טובת הילד היא טובת ההורה.

היא איננה טובת הגננת או המורה,

היא לא יכולה להיות.

אין תחליף להורים שנוכחים בחיי הילד,

אין תחליף אפילו להורים בהיעדרם,

גם כשהם לא נוכחים אין

למורים, לגננות, לפדגוגים –

יש

ברוך השם!

תודות.

כבד את אביך

באחת מהפעמים שביקרתי אצל אבא שלי
עם בני הבכור, וזה היה פעוט כבן שלוש או ארבע,
החל אבי לנזוף בו את החינוך ההוא, מאסכולת ה"פדגוגיה השחורה",
באיזו אמירה מיותרת.

"הי, אבא, הוא, לא באחריותך, הוא לא גדל אצלך - ואני לא מסכים שתדבר אליו ככה". העזתי פניי מול אבי, משתאה מול אשליית שלטונו שנתגלתה באותו רגע.
ואז
זה שמעולם לא צלח לחנך את בנו,
לא ניתנה לו האפשרות אפילו לנסות לחנך את נכדו.

---

וכאשר סיפרתי לו על כוונתנו, בדבר החינוך הביתי - האיר את עיני באומרו "אתה עושה ניסיון עם החינוך של הילדים שלך" - ואצבעו מתרה בי.

"אפשר לחשוב שהניסיון שלך עם החינוך שלי מצביע על איזו הצלחה כבירה".
הקשיתי.

---

וזה "כבד את אביך".

---

תודות.

סטירה מצלצלת

לא מזמן, חטפתי סטירה מצלצלת.
הדי הצלצול הזה של הסטירה עדיין כמו הד בהרים - מהדהדים.

בעתות שכאלה מטבע הדברים אני מתכנס אל תוך עצמי.
שכן ברור וגלוי עימדי שסטירה שכזו, אישית כל כך, כולה חסד.

מאז כבר תהיתי על מה איני מדבר ועל מה כן,
חליתי בעניינ גרון. והסטירה - עדיין מצלצלת.

זה לא עניין של אף אחד.
אבל זה כן עניין של הסטירה.

---


מאז אני חושב לעצמי ועצמי לא חושב בחזרה.
עצמי מנחה את הנחיותיו לא במילים, לא במחשבות.

בכאב החד שעולה בכתף שמאל בזמן נשימה עמוקה - ונעלם.
בתחושת חוסר אונים שמתחלפת לתחושת נינוחות.

ככה הוא עצמי, מקבל סטירות בשמחה.
ושולח אותי להתבונן מחדש.

גם זה לא עניין של אף אחד.
אבל זה כן עניין של התבוננות מחודשת.

---

עכשיו כשאני מתבונן מחדש בכל היופי הזה.
אני מבין שבהחלט נועד הוא למען המבט הפרטי.

בעיני המתבונן. רק בעיני המתבונן.
כך גם הזיקית יודעת, לכן מחליפה צבעים - לעיני המתבונן.

יש כל מיני קשרים והקשרים.
יש היקשים ויש היגדים.

לפרום את הזיקות האלה לא אומר ליפול ארצה בבת אחת.
זה רק אומר שאם זה לא עושה לך טוב - שחרר.

---

הרי אני משוחרר לי.

---


תודות.

לקחת בחזרה

אתה שואל אם אתה יכול לקחת את המילים שהטחת באהובתך בשעת רתחה - בחזרה?

לא. אינך.

אבל אתה יכול להקשיב היטב למה שאמרת.
שמא אמרת את המילים האלה לאוזניך בעיקר.

---

תודות.

הרי

הרי את

הרי אני

הרי אנחנו

והרי

נפתלי

יש פערים מבורכים

יש חסד באין

הרי

המבט הנקי

תנאי החסד הוא היעדר תנאים

בלימת האהבה איננה העלאת התנאי,

היא הידיעה הפנימית העמוקה

של מה שנכון לך ברגע זה

לעצמך

לריבונותך להאלהתך לנשגבותך

וכל העולם יכול להשתאות או לזרוק עליך עגבניות

זה כלל לא לרלוונטי

כי הרי אתה

והרי אני

והרי

---

תודות