כמובטח

הרי את משוחררת לך

כיפת עולמך המוכר

שמא אהבה תכה בך

והזֵר המוגש לך זָר

באחת מנשב רוח קר

בשנית מתורץ הניכר

כשאמרת שאוהבת
יעבור לך - הוטח

לא יקרה?
משוחררת

עבר -
כמובטח

נמאס

יש עתים

בהם הווה מתעתד

אל יום המחר

בו נקוב מחיר עבר

כשהטעם המר

אל תבשיל מושלם

אחרית הדבר

מודה באשם

אז נכמס

הלב מוכנס

כן.
נמאס.

דבר הצפריר

ברור שלא עשני אשה
ברור שלא עשני
מן העפר עליתי ואל אפר אשוב
ומי שעשני כלל לא חשוב

ברור שלא עשני אשה
איש לא עשני בן בלי אב
עדיין אני שווה נזיפה 
מעיין וגם נחל אכזב

הי הי, היר היר
בשמחה אשלם כל מחיר
צרופה האהבה לאין מידה

למידתה אינה מידתה
אחת מידת האהבה
זה - דבר הצפריר

נימפות

נימפות יפות

במניפותיהן,

מנפנפות;

נימפות עפות

בשמלות קצרצרות,

נימפות המניפות מתנפנפות...

בצעירותן, עדיין נימפות

לא יודעות עד כמה יפהפיות המניפות

ולא רואות את הנימפים היפהיפיים,

המניפים נימפות בלא הנד עפעף

למחוזותיהן.

[עוד ישכילו לראות, וכבר לא עוד נימפות -
את מה שמתרחש מטווחי ידן או אינפופי אפן]

זמנן בעוד רגע או דקה או שעה קלה

תם

בתמימות אבידת תומתן.

נימפות מצחקקות ריקוד הליכתן 

נימפות לשעבר עורגות במבטן

הנישא אלי נימפות יפות מנפנפות מניפות

במבטן העורג במבטן ההורג

בפסטיבל הג'אז באילת,

בנמל,

גם כך אדם לאדם,

לחוף ים אדמדם.

---

תודות

דורות

לפעמים הווה חייו של אדם,

עשוי להתרווח לו בצומת הזה,

בעודו אבל וכואב את גסיסת אביו,

נמצא נפעם אל נהרת פניו הזוהרת

של זה הבא - נכדו.

ובעת הזו,
בה ממתין הוא בנמל הבית,

יכול להתבונן ברצף הדורות,

להישיר מבטו אל רצף הזמן, יכול להרהר, זמנו בידו,

יכול להודות.

להודות על העצב,

להודות על השמחה.

שנתברך הן באב,

גם אם ריחוק ומורת רוח.

הן בצאצאיו,

גם אם קרבה ונחת רוח.

ובעודו מנופף ליוצא לשלום,

ועינו האחת עצובה,

זוהרת זורחת עינו השניה,

אל הרך, זה הבא, לאשר אושר, נחת רוח ושמחה,

עד דלא יידע.

---

סגולותיו של החסד ניכרות אז בהידורו

עת נותני קורת הגג למשפחתם,

מתענגים על קורת רוחם,

בהבטחת החיים הבאה

לקראתם.

לעבור

לעבור מבינות חרכי הצללים,
מעבר חציה בו תכופים הצלילים,
האיש הירוק במצב הליכה,
מאיי התנועה עד גדות מדרכה

מילים מילים לרוויה, אל הכוס - לחיים!
צימאון לא מוגדר, לא מוסבר, כן מוגבר,
בעומקי הבאר זכּוּתָם של המים,
לרוויה בהווה, לפחות עד מחר

ירכיים הוגות אפשרות לאהוב,
אגן מרקד את עצמו אל אינסוף,
בלי אתנן, על החוף הרטוב הזהוב,
גלים הגלים אזי אלי חוף.

אם סרסור מבקשת זונת המילים,
אם מגע מבקשת פריצות אותיות,
בהחלט איתותיה אותותיה נראים
הלביאות באות, היעלות עולות

זה מדבר כאן, כאן זה הכנסת אורחים,
זה מדבר כאן, כאן צמא הוא המסר,
מי מדבר כאן? של מי המילים?
מי ומה וכיצד הוא החֶסֶר?

והרוח הטוב לעולם נושב,
לחַיַיִם חיים הרוח לוטף,
מבט העולל נמצא אז עוטף,
אל אמו מתכנס בחיוך ואוהב.

---

תודות.

כללים

כאשר מכניסים לתוך תוכנת מחשב,
את הכללים הנכונים לאהבה,
את המידות המתאימות לזיווג,
את הגנים המתאימים לילדים העתידיים,
את הסדר הטוב, ההרגשה הטובה, את בניית האושר הזה, המתוכנן,
לא רק שמזייפים את החיים
אלא,
שבסופו של יום

לא נחסך דבר.
לא ממפחי הנפש האפשריים בין בני הזוג,
לא מהמאבקים ההכרחיים בין בני הזוג,
לא מדבר.

גמילת אדם מעישון, עשויה לשלוח אותו לסוכר,
גמיל אדם ממריחואנה,
בשם החוק והצדק,
בשם הטמטום האנושי,
עשויה לשלוח אותו אל הפרוזאק,
או שאר טירופים פסיכאטריים.

פסיכולוג הוא אדם שעשוי להיות חסר באופן קיצוני - אוזן קשבת.
פסיכופת הוא אדם שעשוי להיות חסר באופן קיצוני - ספונטניות.

מרוב כללים לחיים, לא ניתן לחיות אותם.

אבוי להדרכה הזו של מי שיודע הכל, מה נכון ומה לא. מהם הכללים ומהי ההפקרות - לגבי כולם, תמיד, בכל מקרה.

שכן, אם יש שם כיפה וציצית, אם יש שם מטפחת ראש ומלמולי תהילים,
אם יש שם כל היבט כפייתי אחר, המבקש אחר הבטחת העתיד
בדמות הפחדות ופחדים, חרדות וחדרי חדרים,
לא בהכרח העצה העולה משם
תהא מתאימה
אפילו למייעץ, אפילו לעץ, שלא להזכיר את השיח -
חס וחליל.

שוטים החסידים, החסידים שוטים.
והמורה או הרב, הגורו או הצדקת, שוטים אף יותר.

טוב ללכת אחר הלב.
טוב ללכת אחר הלב.
טוב מאוד ללכת אחר הלב.

שכן, מקום שאין בו לב.
מקום שאין בו את משוגות הלב.
אינו אלא משטח בטון מהוקצע, מדויק ומתוכנן לעילא ולעילא,
מקום שבו כבר לא יצמחו פרחי הבר,
אלא רק גינה מהוקצעת, מטופחת,
בה פרחים מדהימים ביופיים,
מאורגנים ומסודרים,
חסרי ריח.

פרחי התרבות הזו, המוכיחה את ניחוח הזבל, את ריח החציר, את הטעות ואת הנכות.

חפרפר העיר לבש חליפה יקרה ועניבת פרפר,
ובעוד עכבר הכפר
מתפלש בבוץ, במשחק רעים,
עליזותו הספונטנית, מבוזה בברבריות
יהירות יודעי כל,
ההולכים כסומים באפלת ההווה.

---

תודות.

רק תיגשי

מתפלאת יקירה על חיצי המילים

והקשת נמתחת לאורך

כך אות אחר אות נותנות סימנים

הדיוק שבקשת כך בערך

לא אשלח בך חיצי אהבה

אקשט לכבודך מיתרים וקשת

עבדות אל חירות זה לעבדה

אהבים זה אלייך אהבה מתבקשת

הייתי סוטר לך חזק על הלחי

בועט ישבנך אל על כוכבים

אולי תסכימי אליו. אליו לכי

רוצה לא רוצה - זה זמן אהבים

הנני להסדיר נשימת אותיות

לא אהוב לך. לא באופן אישי

כך וכך מילים. כך וכך הרגשות.
הרי לך אהוב לאהוב - רק תיגשי.

העולה

כאשר אתה פוגש קורבן אדם

או קורבנית 

ברח כל עוד נפשך בך.

שכן, ראשית -

ליטוף יתקבל כסטירה

וחיש מהרה

תהא אתה

קרבן אמיתי

להתעללות חוקית

וכשראשית 

תהא אחרית

ליטוף יתקבל
כסטירה 

ואני 
אהיה 
לך
העולה

---
תודות

תיק

הווה עתידנו עתיק

מבט העיניים וזיק

הזיק בעינייך מבזיק

חיוך מבטך להתיק

לא אוכל יקירה להפסיק

כעת עתידנו - עתיק.

את שלך

אמרו לנו וציוו אותנו
שזו התורה והיא למענך
אומרים לנו ומצווים לנו
כל זה יקירתי - לטובתך

קחי את זה והשליכי
פחי האמונות העבשות
בכל מאודך הרגישי
היי שתי הגדות

היי הנהר הזורם במריו
היי הגדות הערוץ הזרימה
עיקוליו קימוריו ניפתלותו
דמותך נרקדת עירומה

קראי דרור לרגשותייך 
מחוללות מחולותייך
לבך נוהם פעימותיו
חזך נושם את ריאותיו

מותר לך לאהוב את יודעת
נאהבת הכל אהבה את יודעת
משא ומתן ארוך ומתמשך 
בינך ובין עצמך

חן תנועתך 
אור חיוכך 
אינם אלא הסכמה 
להיות בשירות האהבה

כך או כך.
את שלך.

---

תודות

תקציר זוגי

אנחנו מבקשים לדעת מה האג'נדה של הייעוץ הזוגי שלך?

---

בעניין הזוגי שהוא עניין אישי לכל דבר ודבר

המצע עליו נפסע ביחד הוא מצע האהבה 

אם יישא לפניכם הדבר חן

שכן, אל לנו לשכוח את האהבה.

לעתים קרובות מדי אנחנו שוכחים את האהבה.
בשיח הזה כאן, האהבה שורה וקיימת בכל
והוראת האהבה אם כך נובעת 
כמעיין; כאשד; האהבה היא האדמה;
היא הבסיס; המצע; הדרך;
הכל אהבה 

גם גמול יש בה באהבה
וגם יחסי גומלין

או אם תרצו
האהבה היא תכלית ראויה בהחלט.

כך שאנחנו מדברים בראש ובראשונה על האהבה באשר היא: כפונקציה; ככלי; כאמת; כאם כל הרגשות; כאנרגיה; כתהודה; ככוח; כעוצמה; כמניע, וכמוטיב העיקרי בשיח הזוגי (גם כשהוא נהדר וגם כשנעדר).

---
הזוגיות הראשונה היא בין האדם לבין עצמו,
בינך לבין עצמך.
ביני לבין עצמי.

יש חלקים ביני לבין עצמי
שאינם ניתנים לאיזון מבחוץ.
חלקים אלה אפשר שניתנים לאיזון
על ידי עבודה פנימית שעיקרה התבוננות.

החוץ שמספק תנאים מתאימים לחיי באופן מובן מאליו - אקלים; מזון; חברה; משתף פעולה עם כל גחמותיי,
כך שאם חפצה נפשי לרדות יימצאו הקרבנות
ואם אבחר להתקרבן יבוא המקרבן.

והכל בעיני המתבונן.

הנחת יסוד של תפיסה זו אם כך מדברת על כך שבחירותינו מכל המוצע לנו באות לאפשר לנו לצמוח ולהתפתח בד בבד עם בחירותינו המדויקות - מה יצליח לבלום אותנו.

---
הדרכת האהבה
טוענת בחום
שכל אחד מאתנו
הוא לא פחות מאלוהי.

נפלא ונשגב מדעת,

יצירת פאר,

אשר אהבתה כבירה
ותהודתה מבשמת את החיים.

מפליא שהאחרון
לגלות את העניין הזה על עצמו -
זה האדם עצמו.

---

כאשר האיזון הזוגי האישי מדבר על שלמות
הוא לא מדבר בשום פנים ואופן על מושלמות,
אלא, על תהליך שבו התייחסות פנימית

בגובה העיניים של האדם מול עצמו

נלמדת מתוך התבוננות.

ומכאן נתבונן ביחד
כיצד הזוגיות האישית של כל אחד/ת
נשכרת מהזוגיות הזוגית של שניכם יחדיו:

גם במה הזוגיות החיצונית תורמת
לכל אחד/ת
וגם נחקור
לראות

כיצד הוא עוזר לך

לא להתפתח - 

להיעצר במקום. לכלוא את עצמך בבית הסוהר של הפחד.

ואיך היא עוזרת לך

להיתקע בתוך סבך ענייניך -

לאחוז צדקתך הגורפת. להיוותר לבד. לסרב לאהבה.

---

הזוגיות האישית של שניכם
מתבקשת לעבודה עצמית,
והזוגיות הזוגית שלכם

מתבקשת להסכים 

להתבונן נכוחה 

עלייך ועליך.

---

הפלטפורמה הנדרשת לעבודה משותפת
מדברת גם על זמן הבשלה
ומגדירה לפחות תריסר מפגשים כמסגרת ראויה

לבחינת האהבה בכללותה 
ואיך היא באה לידי ביטוי אצל כל אחד/ת מכם
ומה מקומה ומשקלה אצל הזוגיות הייחודית
של שניכם גם יחד,

ומבקשת האהבה
שלאורך כל תקופת המפגשים
לא ידובר כלל על שום אפשרות של פרידה.

---

תודות

לאן הלכת? (מתוך יומנו של מכשף)

ממה אתה מתפעם כל כך אתה שואל
ונענה אל מרחבי הסתוויות
המתגבשים בענניך
לילות מוזרים מתקפלים ככרית אל מתחת לראשך 
חלומות מתגשמים מוברקים להדי שאגות עננים

רקיעים מתחלפים וצבעים,
תמיד הצבעים זוהרים
עכשיו
כשאתה שקוף לחלוטין
רקמת גופך אינה יותר
מחילופי חומרים מתכלים
מונח מונשם ולא דבר עובר
אף לא ציפור מחשבת אחת
בשמי חייך המותכלים
תכלת בראשית מדברת
על מים ושמים
כשלהבת הנר הדקיק
היא אור גדול להיות
באפלה הזו
אתה שומע את אי נשימת כל דורותיך
וחיוך מתייבש על פניך
אהובתך פנים רבות לה
כולן קורנות באפלת הליל
ומרצדות אורות

אהוביך כולם נצטוו הרחק נדוד 
אות קין על פניך והם הנוודים
מנחתך שהתקבלה היא דמי ההבל הזה
מות אחיך 

לבד הוא לא ביחד.
לאן הלכת?

---

תודות

לווי

שלום,

אני לא מצליחה להביא את עצמי לטיפול/שיחה/תקשור אצלך (לא יודעת מה מהם) למרות שאני מאוד רוצה.

אני לא בדיוק יודעת אם ואיך אתה יכול לעזור לי.

קראתי אותך הרבה ב ״באופן טבעי״.
רוב התשובות שלך מסורבלות וקשות לי להבנה.
אבל בכל זאת לא עוזב אותי הצורך בייעוץ ממך.

..................

אז מה דעתך? יש לך דרך לעזור לי? 

---


משיכתך לכאן - שאת מופתעת ממנה לא מעט
נובעת מכך שאולי אינך מבינה את הכתוב את הרעיונות והשפה הייחודית, בעוד המקצב והניגון והאנרגיה שעולים מהמילים - עושים לך משהו.
יכול להיות שאפילו באופן ממש גופני. 
זו עדות שחוזרת על עצמה.
---
דרכים אינספור יש בעבורך להגיע לאיזונך, להגיע ליעדך.
---
האם הלווי המתבקש בעבורך טוב שיעשה מכאן?

נשוחח טלפונית  - שיחת היכרות  -
משם נחליט האם, כיצד מתי ושאר תבלינים.

---
תודות.

זה הצוף שמציף (מתוך יומנו של מכשף)

ואז אתה נעצב אל לבך לרגע
לראות עדיין ידיים אוחזות 
בועלות בעלות על היהירות לדעת

ידיעה פנימית או איזה ידע
ויש אל מי ואפשר להשתחוות
הזיוף העצמי מדעת

---

מחיאות הכפיים כבר לא מרשימות
שמחה פנימית מניעה מפרקים לתנועה
כשאלוהיך מנצנץ מבעד חרכי ריסיך

קריצת הזמן מתקמטת לצידי עיניך
עת מחייכות זוויות שחוק ואהבה
ומי אשר ביקש ללבן ליבותיך

של מי ביקש להיות?
ומה ממך בקש לו לעצמו?
ומה קיבלת? ומה לא?

---

כשמאליו הכל נרשם
עירום ועריה
ידע אדם ילוד אשה
תדע אשה אדם


לקיחת הלקח -  
קבלת החסד המקיף -
גבעול? עלה? פרח?
הי,
זה הצוף שמציף.

---

תודות

קרן

מעבר לגזוזטרת עציצי הנוי
שם יושבה יהלום אור קורנת
לקבל ולתת חיבוק אהבה
למפגש לירי מפתיע

בצעדי מחול פנימי
של רננה
הודיה מחויכת עולה אל

כמה שמחה
כמה יפתה
ליום כלולותיה.

---

תודות

אהוּב

הנח לו לעתים
לצפריר להשתעשע גם

תן לו להסכים
ובעיקר הנח לו כאן

שכבר גילה את הרננה

ובא אל המלה הטובה 

מכנס מקדשיו כולם 

אל טקס השלום

של הסכמה

לשמרה לעבדה לשרתה

ובעודך רוקד ובא האל

ובעודך שם אין שם אלא אין

הרי מיטיב-תיטיב להתפלל

וניגונך ברקע מתנגן

ממילא ממתינים מחולות

להתחולל ולחולל 

שזה הצל
וזה הגוף החי

קשה עורף שכמוך

אהוּב.
 אהוּב ודי.

---

תודות

אש

כשנסעתי להביא
את אהובתי בתי
נתברכתי לברכה
על עלייתה בדרגה
שהרי היא בתי האהובה
כבר סמלת בצבא ההגנה

ואז שאלתי אותה -
אז מה את מסמלת?
שחרור מסמלת הסמלת
אמרה
וצחקה, 

ואז, בצומת,
ראינו משאית לוקחת מכבש
וזה היה מרגש
אמרה 

אש.

---

תודות

עדנה

זה עדין, עדינה. 
עצומה את עתיקה את רחבה
זה עדין מאוד עדינה. 
זה נכתב גם לך וגם לה.
זו שהאדמה
היא החומר ממנה עשויה
והיא עצמך. 
והיא עצמה.

עדנה מרחפת בפריחת קורי השינה
על עפעפי האהוב בבוא זריחה
להאיר עוד יום של אהבה.

והיום הזה בא
גם אל החירות הזו בה -
החספוס הנורא,
והאלימות הנוראה, 
וההכרח הבלתי נסבל,
והבהלה שבלהבה 
והחרדה מההפתעה,
נכנסים למידתם. 
וכאן את אומרת אבל...
החספוס מאוד-דם.

זה מאוד עדין 
וזה מאוד דק 
וזה מאוד חד
ומאוד מדויק -

נציגיו של הדין
שעולה על מנת להניאך
הם שנדמים
להיות מוארים 
בחספוסם - כנגדך

בעוד אותה זריחה 
שמאשרת את היום הזה
היא היא החסד המקיף
שמניח את קרני החמה
על כל עלה בתורו
וכל שמחה ואהבה ורננה,
וכל גיל וכל עצב ואבל ונהי
זוכים לליטוף מדויק,
והבריאה
נבראת ובוראת
בדיוק באותה מידה.

ובאה - עדנה.
---
תודות

ריקוד האש (מתוך יומנו של מכשף)

ריקוד האש הוא בדממה גמורה בה לא זז איבר ובכל זאת
האש שבפנים מרקדת את החיים לנוכח מקצבי הנשימה הלא מודעת
והמים מתערבבים היטב בגוף על כל רקמותיהם, שמים זה רקמה חיה

ואז אתה פוקח את עיניך לליצנותך המצטחקקת ומאפשר לעצמך
ללא כל רסן לצחוק ולהשתגע בדממתך הקלילה בצעדי מחול כולם בעיני הרוח
ומאחור אתה שומע היטב את נהמת שטפון האהבה הבא עליך וכל שנותר לך

להצטרף אל התנועה הזו ולהיות לה לשרביט או לא ולהיות לה לפועל או לא
ולהיות לה באשר שכאשר בשטפון מדובר מדובר בהרפיה שאינך יודע היכן תתעורר ואינך יודע היכן תתעוור
כי זו דרכה של הרוח בטובה להראותך את המראות ולהניח פרגוד ולהסתיר אותך אם רק תרצה כי אין כבר

פרטיות כאשר האש הזו המכלה את חייך ומחייה את חייך בו זמנית בכל פעימת לב בכל נשימה
בכל מבט עקום ובכל שכל ישר, והשרפה הזו עשויה להכיל אותך כענן דליל מרחף ומתפזר בשמיך
והשרפה הזו עשויה לחמם את רגליך, את כפות רגליך

רק כי בקשת

ואז
אתה
רוקד
את
ריקוד
האש.

---

תודות

שלך

אהבה לאדם לא באה אף פעם על חשבון אהבה לאחר. 
הלב יכול להכיל אהבה לכל העולם כולו, 
לכל הבריות. לכל הברואים. לכל היש.

ומי שנדמה לו שמשהו פה על חשבונו בעולם הזה
שמאמין שיש לו חשבון בעולם הזה
טוב אם לא ידפוק חשבון

כי שום דבר לא שלך באמת, ושום דבר לא על חשבונך באמת
לא נגרע ממך דבר ולא נלקח ממך דבר.
לבך שלם גם כשהוא שבור.

הלב לא מתפצל לאהבת רבים, מתחלק אל מספר אהוביו
הלב פועם ומתפעם את פעימותיו ומוסיף עוד ועוד אהבה
וכל זה לא מבחן יקיר; וכל זה לא מבחן יקירה;

אלא נפתח חלון זה, להזכיר לה לנפש רגשותיה מאז, אלה שטרחה רבות להכניסם אל מגירת העבר
ויכולה הנפש להתבונן דרך החלון הזה, לסגור אותו, לפתוח אותו, לעמוד לידו ולהיכנס ולצאת ממנו,
מה שהנפש לא יכולה - זה להתעלם, הרגשה-ריגשה זו - יקרה ללבה

גם כאשר מבקשת הנפש להסיט את הרגשה-ריגשה הזו חזרה אל העבר
בא הווה חייה לאמור לה - אינך נוהגת כנות עם עצמך
בלבך שניים ולמרבה הפלא אין כל סתירה ביניהם

לכן טוב אם תתבונן הנפש שוב ושוב - מה לה לריגשה זו כך לטלטל שיגרה
ומה טוב הוא שאלה הם חייה, למרוד בה ולהיכנע לה - לאהבה
ללא וויתור וללא משוא פנים - חייך הם שלך
---

תודות

האדמה מאשרת

המילקי מוחה?
המילקי?

לא המילקי בא במחאה
אלא קם העם אל מנהיגיו -
אלה שנבחרו לרדות בו -
ועושים את זה באופן דמוקרטי
להגעיל.

זה לא כמה כסף עולה - זה חוסר היכולת להגשים.
זה לא הביורוקרטיה מול רגולטור שחשיבותו לא מוטלת בספק -
זה שקשה מאוד להסתדר עם הרגולטור,
הוא מסרב לקבל קצת שכל ישר.

זה לא הדגל וזה לא הסמלים,
זה לא האותות ולא המופתים -
זו האלימות שבפוליטיקה -
זה שבמקום לשרת את האזרחים -
הפוליטיקאים, אנשי השררה,
מנכסים לעצמם את האזרחים למטרותיהם
באופן ציני עד כדי כך
שיש מי ששווה חיים של אלפי בני אדם
ויש מי ששווה רק שישים ושבעה.

זה לא בעיות הבטחון - זה בעיות השלום.
מה התקציב שמדינת ישראל שמה לטובת השלום?
כמה מיליארדים מדינת ישראל מוכנה להשקיע בשלום?
בשלום בפנים, בשיח ושיחה, בקירוב הלבבות,
בקירוב השיח הנשי והגברי, בקירוב המיעוט,
בהגנה על האינטרס של המיעוט,
בקירוב בני כל הדתות, כל בני האדם,
במכוון, בכוונה תחילה,
מתוך תכנון והתבוננות
מתוך חזון אחר.
מתוך חזון אקולוגי.

כי אין לנו זמן למלחמות היהודים והמוסלמים.
אלה ימשיכו להתקיים - קל למדי להפחיד עם.
קלי קלות לשים דגל ואין להתפלא על הרובה שמופיע על ידו חיש מהר.

קל מאוד לקדם ענייניהן של תעשיות נשק
שאין מאחוריהן שום דבר אלא טירוף מוחלט.
מכונות הרג נוצרות מתוך כוונה ברורה להרוג.
אפשר לקרוא לזה הגנה ואפשר לדבר על צבא ההגנה -
אלה מכונות הרג. לא שונות ממשחטות תעשייתיות - הרג.
וזה ואלה ימשיכו להתקיים, כי זה עניין של כסף ובעיקר
כי תעשיית הנשק מחזיקה את האקדח.

אין לנו זמן לזה, כי יש לנו כדור.
וצריך על הכדור הזה - לשמור.
כדי שהוא ימשיך להיות בעבורנו.
כי אם זו האדמה שלך או שלי,
כרגע פחות מעניין והרבה פחות דחוף לברר.
מה שמעניין זה שהאדמה הזו תהיה אדמה טובה. אדמה חיה. 
שזו תהיה אדמה רוחשת חיים שתצמיח מתוכה את ברואיה - זה מה שדחוף לעשות.
אנחנו משתמשים באדמה על מנת להמיר צמחים למזון,
אנחנו משתמשים במים ובצמחים על מנת לייצר חלבון מרוכז ושומנים מן החי,
אנחנו מרכזים שפכים של בני אדם במקומות מסוימים, 
אנחנו מזהמים את הנחלים ואת הים.

אנחנו יכולים
ולכן אנחנו חייבים
להפוך את ההפרשות שלנו ושל בעלי החיים
שאנו מרכזים במקום אחד -
לדשן, לאדמה פוריה,
לרקבובית עשירה מאין כמוה.
אנחנו צריכים להוסיף אינספור תולעים לאדמה,
אדמה טובה היא אדמה חיה.
רוחשת חיים, מתאווררת, מתאכלת
ומאפשרת את כל צורות פרי האדמה.

עלינו להתחיל לחשוב אחרת, לפחות גם אחרת.
אי אפשר יותר להתעשר על חשבון דילולה של האדמה.
לא כי לאדמה אכפת, לא אכפת לה בכלל,
אלא כי הופכת להיות עקרה בעבור הצרכים שלנו.
זה יכול להיתפש אפילו כעניין אישי לחלוטין של האדם לדאוג לאדמה,
זה יכול להיות בלי שום התייחסות לכדור.
זה בסדר, זה גם זה.

כל מה שנדרש זה להתחיל לחשוב גם אקולוגית -
איך מה שאני עושה משרת בוודאות את כולם.
איך מה שאני עושה הוא לא על חשבון האחר.

זה מעבר לבעיות החברתיות,
זה חייב להתייחס לבעיות החברתיות
זה מעבר למלחמות הדת והמגדר
זה חייב לבנות פלטפורמות של שלום.

זה אינטרס אנושי משותף.

חשיבה אקולוגית לא מתנגשת אף פעם עם חשיבה כלכלית.
היא מתנגשת תמיד עם חשיבה חמדנית.
כלומר, כאשר עולה חמדנות
אשר מסכימה לרעיון
שאחד ירוויח על חשבון השני
ואפילו כאשר השני מפסיד
(לא רק מרוויח פחות)
באה ההתבוננות האקולוגית ומתריעה על כך - זה, בוודאות לא עסק כלכלי.

באים אנשי עסקים ומנסים לתמרן את ההיבטים האקולוגיים
תוך עוות מושגים ומצגות שווא - לא ילך.
העניין נועד לכשלון גם אם יצליח לשדוד את הכדור ולעשוק את האנשים תקופת מה.
זה עסק גווע עוד לפני שנולד.
ומי שמתבונן ואומר - אבל אוכל לעשות כאן הון,
בהחלט אפשר אבל זה עולה בבריאות.
כי אם יש עניין שפוגע בבריאות זה הפגיעה באחר.
באופן מודע ולא מודע.
וגם זה עניין אקולוגי.

באים אנשי עסקים ונרתמים להגשמת חזון אקולוגי - לא יכול להיכשל.
החזון האקולוגי ברור מאליו, הוא צץ מאליו בכל נושא ונושא.

ומי שמסכים להירתם לכל חזון אקולוגי -
בכל נושא ובכל צורה אחרת של הצטרפות -
על פי המתבקש ועל פי הנפרש לפניו -
נמצא נתרם לא פחות -
שכן, התמורה האישית שחלה בו,
שוות ערך לכל רווח מכל סוג -
ואיננה ניתנת לכימות
שכן הצטרפות להגשמת האפשר -
ויישום האפשר הם מצע אדמה טובה
לנביטת האהבה על כל צורותיה
ופריחת אהבת העצמי,
במובן הזה של איזון. 
של אישור עצמי.
אישור לאושר.

וזה בלבך.

-

האדמה מאשרת.

---
תודות

הרחם שלי (מיומנו של מכשפת)

הרחם שלי התעורר לעת שיבה בשיערי
להניח בי מחזוריות של אהבה לעצמי ולסביבה
ולאפשר לילד הקטן מצע נוח לנוח בו על עלי התקווה הטובה
והריח הנלווה לרחם הגבר מבשם אוויר באווירת עידון של ריח אדמתי

שככה זה כאשר אתה מגזים את עצמך לתוך ריבוי פנים לא בלתי אפשרי ולא אפשרי
כשדמיונך רקח את חקר הכוונה ואז אתה ממש עונד על עצמך תהודות אשה ונקבה ותהילתה 
ללמוד את עקביך הגבוהים וריקוד הישבנים ולהניח את ההבנה הצידה כי ככה זה נשים ואז אתה מבינה
לפתע את אחיותיך ובעיקר מבין שאין מה להבין  כי לא זה העניין - בת השיח היא העניין העיקרי

או שאינךָ מבינה' זה כבר לא ממש ברור ואין זה חשוב כלל וכלל
אתה מתבונן היטב ומרגיש שמשהו חמקמק לך נחבא ממך וזה לא קל
אינך רגיל להתאמץ וכאן הכל זה מחוזות האיומים המותכים על ראשינו אנו הבנות
והעולם הגברי והחשיבה והקצב וכל זה רחוק מהרחם גם שלי ואני מלאה הבנות

ומאז מובן לגמרי שבאופן כללי אנחנו די סתומות.
או בבוקר או בנושא מסוים או כשהמחזור מביא את הסעיף
ולפעמים אנחנו לא מבינות ובא לנו פשוט הכל - הכל פשוט - להעיף
ואז מתכון בריא הוא להיזכר מלשון זכר עד כמה בפועל אנחנו אהובות.

גם כשאת סתומה לגמרי אני אוהב אותך.
גם כשאני
סתום או סתומה. עדיין אני אוהב אותך.

כוחה של אהבה היא גם.
לא רק.

(רשום לפניך למתכון הבא).

---

תודות