יום שני, 28 באפריל 2014

תחושה של אהבה

לכשיניחו הצדדים את שריוני הצדק,
לכשינוחו אבירי הצדק והמוסר,
כאשר יתפנו להקשיב לזולת,
בין אם נשים או גברים המה,
יתגלה לכולם שבסופו של דבר.

כולם מחפשים אחר דבר אחד -
תחושה של אהבה.

מכאן, על פני להאדיר את תחושות הדחיה
העולות מתוך הפחדים של היות לבד,
ראוי להניח תשומת לב מיוחדת
להאדיר ולפאר, להלל ולקדש
את האנוש שקיים בכל אחד ואחת
.

תודות

די ושם

די ושם.
עד כמה ניתן להישען על הצדק הקורבני?
עד כמה ניתן להאמין לאיומי השואה הבאה?
מדוע אנטישמיות נגד יהודים וערבים באירופה של היום שונה מגזענות פשוטה של יהודים ישראלים גאים בישראל?
כיצד הגיבור כבר לא כובש את ייצרו אלא את אחיו, בני ישמעאל, בני אברהם?

אסור לשכוח, זה נכון, יש לזכור, גם זה נכון.

וטוב גם לזכור - 
שלום, שגשוג ואהדה הם רק כלים ליצירת האחווה האנושית והם חיוניים היום כבעבר, כלים אלה כולם רצון טוב וחסד מקיף.

שואת היהודים היא הנזכרת ביום הזה, 
פה בישראל, לאפשר לעם היושב בציון, לזכור את מתיו ובעיקר את התוצאות הרות הגורל של כיבוש.
שוב, לא של היצר דווקא.

---

תודות

יום שבת, 26 באפריל 2014

אובססיה

תסכול מתמשך עשוי בהחלט להביא את הנפש לכדי חיפוש עיקש מחוץ לה.

כל תסכול, אם זה רעב מתמשך למזון, למגע, למין או כל צורך בסיסי שאינו בא על סיפוקו.

שכן, נכנסת הנפש להלך רוח של חוסר
ואינה יכולה לראות דבר מלבד החוסר הזה -
מאמינה שיכול להתמלא החוסר הזה רק מבחוץ.

אז, מחפשת בנרות אחר גורמים חיצוניים
האשמים במצבה ובו בעת
עשויים לכאורה להביא לה נחמה:
שאם יתנהג הזולת כרצונה -
 מאמינה שתבוא אל הגאולה.

יכולים אלה להיות מושאים כדמויות שונות
בן זוג; אב; אם; צאצאים;
או כל מה שיכול להעסיק את הנפש
בחפירותיה האינסופיות
כשהיא מאמינה שיש שם למטה אוצר.

כאן, על מנת לברר עניין באמת
כל שמתבקשת הוא להתכנס פנימה.
עם זאת, הכניסה פנימה
עשויה להעלות תסכול עוד יותר גדול.

למרות שהפתרון קיים בתוכה
עדיין רודפת אחרי מי שלדעתה
יכול לפתור אותה מתסכוליה.

---

מפליא עד להיכן מוכנה הנפש לגלוש
על מנת לחפות על בדידותה המדומיינת.

והפליאה גם היא מפליאה.

עדיין?

---

תודות

בן

על פני שואת היהודים
על פני אור לגויים
האנשים הצודקים

וכבודם

היה אדם בן
היה אדם.

---

תודות

פירורי היגיון

באשר לפרחי באך -
ספקותיך מובנים ועדיין הנך מוזמן להטיל ספק בספק ולהסכים לנהוג בחוסר היגיון.

כלומר, על פני להתייחס לפלסבו - המדגיש את כוח האמונה,
קח לך משימה הפוכה והדגש את חוסר האמונה, את הספק ואת חוסר ההיגיון.
זה לא סתם נאמר לך, ההיגיון הוא כלי שרת בידי הרגש על מנת לנווט את האדם לדפוסיו באשר הם.

כל הסבר המניח את הדעת אם כך עשוי להיות מצופה בפירורי היגיון על מנת להניח את הדעת.

בסופו של יום האמונה עשויה להיות גם מכשול בפני התקדמות.

---
לכן, אם הנך מעוניין לעשות שינוי, השינוי המשמעותי ביותר הוא להסכים לנסות שיטה שכזו למרות ספקותיך או בזכות ספקותיך.

זה יהיה שינוי מרענן שכן תסכים לנהוג לא על פי ההסכמות הרגילות שלך.
בדיוק כפי שיש אדם אשר עשוי להשתמש באנטיביוטיקה כשהוא אינו מאמין בדרכי הטיפול התרופתיים.

אז, חוסר האמונה השכלי - שכולו "הגיון צרוף" על פיו אנטיביוטיקה אינה רצויה, מונח הצדה ועולה ההסכמה לשחר את הגוף להשפעות הכימיות האלה.

או אם תרצה, חוסר האמונה במדע ובהוכחות המדעיות לא מונע מהאדם לנהוג ברכב שרובו טכנולוגיה הנשענת על הגיון מדעי כזה או אחר.
ברשותך לא יורחב כאן עוד על המדע, הדעת, המידע, הידיעה והעדות האישית.
---
כעת, על מנת לנסות את פרחי באך מבלי שאף אחד יידע, רק בינך ובין עצמך, סור לבית המרקחת הקרוב או לבית הטבע הקרוב ורכוש "רסקיו רמדי".
קח שלוש פעמים ביום שתי טיפות על בסיס יומיומי, וטוב אם תתחיל לקחת כשהנך לבדך, עם הקימה, בצהרי היום ולפני השינה.
קח כך שבוע ימים.

אחרי שבוע או בתוך השבוע ציין לעצמך מה אתה חש שהשתנה אצלך אם בכלל.

ואת הספק שמלווה את כל התהליך, חבק - כחבר טוב.

ראה את תהילתך, את הודך ואת ההדר של חייך, ראה את יפי עיניך,
ראה את עצמך בראי וקרוץ לעצמך,
כשאתה הולך התבונן סביב וכשאף אחד לא רואה - דלג דילוג או שניים.


כאן, סיפורך האישי הוא ייחודי למרות שהוא משיק לסיפורים דומים.
למרות שיש מי שיוצא נשכר מתובנותיך ומהתקדמותך,
למרות שיש מי שמזדהה אתך או עם זוגתך -
זכור, הנך יחיד ומיוחד, וכל בחירה שלך בכל מקרה נקיה וחפה -
במיוחד לעת ההתכנסות הזו.
שזו היטהרות.

אל תשכח לומר תודה.
גם

ל
ע
צ
מ
ך.

תודות

יום שני, 21 באפריל 2014

נאלם

טבעה של צדקנות - חמקמקות,
לכאורה יש בה מן האמת,
לכאורה הצדק נרתם

מצביעה על מאבק 
תמורתו
להיות צודק
הוא להיות קיים

וכאשר עולה איזה צדקן לומר
אצלי האמת והצדק
מתגלגלים הדיו
כולם כאחד - אני
אני אני

חוסר היכולת לקבל את האחר
באשר הוא צודק או כולו טעות
באשר דבריו
אמת או כזב

הוא ניסיון מתמשך, עיקש וקטנוני
לכפות תפישת עולם
על העולם

חוסר היכולת הזו איננה נכות
אלא רק שלב

בא יום בו צודק הופך חכם
דום
נאלם

---

תודות

יום שלישי, 15 באפריל 2014

מרדם

אבי זכרו היה נוהג בי ביד קשה
לבו הרך וחרדותיו מהדהדות

שהאמין בכל לבו שאם רק אזי בוודאי
והנחיל לי מצוות בלתי אפשריות


כאשר נישא בשנית לניצולת אושוויץ 
נכנסתי בלא יודעין אל הגטו

אל הגטו הזה של השתיקה והשחור
אל הגטו הזה בו רעב הוא לחם החוק


ואם לא רעב פיזי
רעב רגשי.

צום מתמשך והיעדר כל קרבה

---

מרדתי בו - מרדתי בה - מרדתי בגטו -
והמרד הזה

הוא תהילתי והוא בושתי
שכן גם במחנה הריכוז ובגטו

החירות עשויה להיות צו מצפונך
והנך עשוי לספוג בוז ותוכחה -

זה לא שעבדים היינו
זה שעדיין עבדים - עד עכשיו

---

ישראל היא מדינת הלאום היהודי
וזה צר על אחיו הפלשתינים

סוגר להם מחנות ריכוז וגטאות
ומתפלא על מרדם.

---

תודות

במועל 1

ביד חזקה ובזרוע נטויה!
במועל יד

---

תודות

יום שני, 14 באפריל 2014

וצודק מי שצודק אחרון

במובן הזה של חופש, חופש לעולם נדרש לכבלים.
חירות מאידך מתקיימת מבלי להיות תלויה בדבר.

אינך זקוק לשחרור מהכלא על מנת שחירותך תהא נוכחת
אינך זקוק לשום דבר מלבד הסכמה אל החירות.

דומה הדבר לחסד שאינו תלוי בדבר - גם לא בדין
שהדין נמשך מהחסד, עולה נובט בהדגשת הנבדלות
במובן של צדק וצודק מי שצודק אחרון
וטוב לזכור שהחסד, שאינו תלוי בדין
מצביע על צדק לכל, כולם צודקים.

ולכן, היות ובמובנים רבים פניך אל החסד ואל האיזון, 
ומתוך כך שאתה מבקש לדייק כמה שיותר את ההבחנות שלך - 
טוב להתמקד בחירות ולהניח לחופש.

הווה דואה על כנפי רקיעים בחירותך
על פני לפרוץ כלובים דמיוניים ולהיות "חופשי".

זוהי חירותך וזה חג החירות, 
ובברכת התקדמות מחירות לחירות
הנח לה את כעסיה כי רבים. 

הפוך את מרירותך למתיקות אפשרית - בינך ובין עצמך -
בכך שתאמץ לך את מבט עיני החסד,

החסד הגמור שבו אתה החי, עם אהובתך, 
החסד שמאפשר לכם להתנהל כמו שני ילדים בעלי אגו פגוע ופצוע,
החירות להתעמר אחד בשניה מבלי משים, 
החירות לשפוט ולהעביר בקורת שנדמית עליה וכולה עליך,
שאין בקורת ושיפוטיות מלבד אלה העצמיים

ומלותיך לכאורה צולפות בה ובעצמך,
לכאורה הכל מובן ומסודר לך בראש,
מה היא, מה אתה, מה היא חושבת ומרגישה ומה מקומך בחייה.


ראה מה מקומה בחייך, ראה את האמת העירומה - 
לטובת זו הורד כל שיפוטיות וערך,
רק ציין בפני עצמך אבחנה נקיה משיפוט.


והאבחנה הנקיה מכל שפוט עשויה להיות כואבת, 
למשל האבחנה עד כמה הנך מרמה את עצמך, 
עד כמה את נוטה לשפוט ולבקר אותה - על מגרעותיך, 
ולהלל ולשבח את עצמך כמי שלא חוסך מעצמו בקורת.

יש לו בהחלט משקל ומקום לזיוף, 
יש מקום של כבוד לכזב. 
הבגידות זה עניין של הגדרה 
ואינך יכול לבגוד אלא בעצמך.

החדשות הטובות הן שעצמך לא יתגרש ממך ולא ייפרד ממך אלא ישתף פעולה.

התבונן בזיוף במבט הנקי.

חירותך האישית היא חירותך הכללית, מחירות לחירות להווה חייך.
חג אביב שמח.

תודות.

יום שישי, 11 באפריל 2014

יש מבטים מרפאים

אני חושב שלתת לה מרחב עכשיו זה כל מה שאני יכול וצריך לעשות.
יכול וצריך - לא תופס.
רוצה.
רוצה לתת לעצמך מרחב ומתמקד בלתת לה מרחב.
זה הרצון וזו הדרך.

 מרחב בכל המובנים - תמיכה, פרגון, ולשמש כעמוד תווך של המשפחה.
כאשר הנך נותן תמיכה, לעתים אינך נותן מרחב.
נתינת מרחב היא להניח לה את ההתמודדויות שלה מבלי לכפות עליה תמיכה.
שכן, תמיכה לעתים היא המניפולציה היעילה ביותר דרכה אפשר לשלוט במתרחש.
לכן, הזהר בתמיכה ושים לב טוב טוב שהיא אכן מעוניינת בתמיכה שלך ובאופן שבה הנך נותן לה תמיכה.
התבונן באופן שבו היא מסכימה לקבל ממך – יכול להיות בהחלט שמאוד קשה לה לקבל ממך.
אל תכפה מתנותיך.
פרגון הוא בדיוק המקום להיות נוכח ולהניח עזרה
רק כאשר אתה מתבקש ובאופן בו אתה מתבקש להניח עזרה.

ליטול ממנה חלק מהתפקידים בבית ולשחרר אותה על מנת שתצא למצוא את עצמה מחדש.
שים לב, אתה לא רק רוצה לתמוך בה, אתה גם מגדיר בעבורה מה היא צריכה ומה המטרה שלה.
אולי דווקא המטלות בבית זה החלק שהיא לא מבקשת עזרה, אולי היא מעוניינת לצאת לבלות שלוש פעמים בשבוע? איך אתה קובע מה היא צריכה? עזוב את התשובה שזה מה שהיא אומרת, שכן הפער בין מה שהיא אומרת למה שאתה שומע ולמה שאתה מבין כל כך גדול שמה שהיא אומרת לאוזניך זה לא רלוונטי.
הנח. אינך יודע עדיין למה היא זקוקה, אבל אתה מעוניין או מבין שיש כאן עניין של מרחב, או היעדר מרחב.
תן לה מרחב בכך שתיקח לעצמך מרחב. שחרר מעט את המרחב המשותף.
הנח לה להתכנס אל תוכה וגם אם היא מוצאת חבר או חבר ומשתפת אותם במה שהיא לא יכולה כרגע לשתף אותך – הנח.

המרחב שאתה לוקח לעצמך הוא מרחב מוגן, רחב ומלא הפתעות ואפשרויות
ולא מדובר כאן אלא על המרחב הפנימי, בתוך אבר המוח, בתוך הגולגולת - יש מרחבי אינסוף גלקסיות על גלקסיות – על המרחב הזה מדובר.
אם אינך חש  את הדימוי הזה זה בסדר, העיקר שהמילים נקראו.

ולאחר שהנחת למרחבים שלה והנך מתכנס אל המרחב שלך,
אתה גם יכול לוותר על המטרה ששמת לה – לנוחותך הרבה,
כתרגיל ערום להפליא, בו "עבדת על עצמך"
שכן אולי היא לא ממש בשלה למצוא את עצמה מחדש?
אולי לפני כן היא צריכה להיזכר בעצמה הקודמת?

כלומר, ההבשלה וההתפתחות מאוד אישיים
ואינך בעמדה להחליט בעבור הזולת את שלבי ההתקדמות. אף אחד לא.
אפילו לא אלוהים.



 זהו מבחן אהבה אולטימטיבי עבורי. שכן אם אני בא חף מצרכים ורשימות מכולת של מה צריך לעשות כדי שיהיה טוב, אלא פשוט נותן לה את התחושה שהטוב כבר כאן, ושאנחנו רק צריכים למצוא אותו מחדש.

לאהבה אין מבחנים. רד מזה, אהבתך איננה עומדת למבחן ואתה לא בא חף מרשימת מה צריך להיות, אינך יכול לתת לה שום תחושה והיא לא צריכה להצטרף אליך על מנת למצוא את הטוב מחדש.
הנח לה!
מצא את הטוב. מחדש או מישן. מצא את הטוב שבך ובחייך בלי שום קשר אליה ואם אתה רוצה לכרוך אותה לתוך הספור מצא את היכולת ללטף אותה בעיניך,
במיוחד כשהיא לא רואה ולא שמה לב.
קוראים לזה – מבט אוהב.
יש מבטים מרפאים – יש שאת המובט ויש שאת המביט.

אולי ככה היא תרגיש שוב ביטחון שאני לצידה ולא שם על מנת לקחת את חלקי כעוד ילד נוסף שמחכה לקבל את ליטרת תשומת לב שלו. בעצם על מנת לתת לכל העניין הזה סיכוי צריך להעיף את המעונה ולהישאר רק עם הקדוש.

מה שהיא תרגיש ככה או אחרת לא רלוונטי כי הרגשתה אינה יכולה להיות המטרה שלך.
לא הרגשתה הטובה ולא הרגשתה הגרועה, אינך אחראי לרגשות של הזולת,
אתה בהחלט יכול ללמוד לשלוט על רגשותיך אתה –
בפועל – זו השליטה היחידה שיכולה להיות לך על חייך.
זה לא אישי רק לך זה ככה סתם, כי הנך אדם.

הנח לססמאות והנח למעונה והנח לקדוש.
היה מי שאתה בהווה, כאשר הנך סובל הזכר לעצמך שזה עובר,
כאשר אתה מתעלה הזכר לעצמך שזה עובר
וכאשר אתה למד את השלווה והזרימה והיציבות שזורות אלה באלה – אתה מתקדם אל לימודי האיזון העצמי שלא תלוי בדבר, לא בה ולא בשום דבר חיצוני.

הדבר היחידי עליו אני צריך להקפיד הוא שהיא לא תפרש את זה ככניעה לאגואיסטיות ולקבלתי כמובן מאליו.

שים לב היטב למשפט הזה. כולו איוולת צרופה. זה לא הדבר היחיד, ואינך יכול להקפיד על איך היא תפרש את הדברים והמובן מאליו כל כך רחב שאין לך מושג כמה אתה מובן מאליו ועד כמה חייך מובנים מאליהם ובמובן הזה, על פני שהיא תקבל או לא אותך כמובן מאליו, הבא את בן הברית האולטימטיבי אל התבוננות נקיה וחפה – המוות – ומשם, מהתבוננות ישירה במוות – באפשרות מותך – משם תתחיל להתבונן על המובן מאליו ולהודות.

וההודיה היא לב הביטוי של הטהרה ולהפך, שהטהרה היא התכנסות פנימה וההודיה עולה מתוכה ומתפרשת עד אין כך.
לכן אמור תודה גדולה – בעיקר על המובן מאליו.

 אבל מאחר ויש לי עדיין את האמונה שגם אם האש כבתה יש כמה גחלים שעדיין לוחשות ושכל עוד היא לא תעשה עליהן כיבוי פלמח"י יש סיכוי שנצא מזה אפילו מחוזקים. אמן.

כל עוד היא לא תעשה? כל דבריך עד כאן הם כיבוי סופר דופר, ממש טונות של מים על להבת האהבה –
והגחלים עדיין לוחשות.

---

וטוב שתעדכן אותה על זה, בבחינת -
"ראי,
החלטתי שאני צריך לטפל בעצמי על מנת להיות יותר שלם עם עצמי ולהיות יותר מאוזן.
יכול להיות שיהיה שינוי בהתנהגותי. דעי שזה חלק מהעניין."

זהו, להודיע לה - בפשטות.
ואז, להקשיב לה בשבע עיניים.
כלומר, להקשיב בלי להגיב,
ואתה יכול כשהיא מדברת לחזור על מילותיה אצלך בראש,
בניגון שלה ובקצב שלה,
ממש חיקוי מושלם של דבריה אבל בראש, לא בקול רם.
אתה גם יכול לבקש ממנה לאשר לך שהבנת נכון את דבריה –
כשאתה חוזר במילותיך על המסר שלה אליך.
כל זה בעבורך ולא במובן של לקבל ממנה מה שאתה רוצה אלא במובן של לפעול למען איזונך האישי.
האם זה ברור?
---


תודות.

יום חמישי, 10 באפריל 2014

בחיי כמו משוגע

חג שמח.
עזבו עבדות וחירות, עזבו מיצרים ויציאה מהמצרים.

עזבו דת ומסורת, שחררו זיקות

נשפו אל נשף האביב שאפו מלוא ריאות

ראו מרבדי פריחה מרהיבה

שמחה שבלב ובנפש

חסד שלם ואין דין

---

היום, כשגמרתי את הקניות בשוק,
דחפתי את עגלת הקניות הפרטית
שלי במעלה החניה,
שכן חניתי רחוק.

מכוניות שמחכות לחניה עומדות בתור
כשמאחור אחת מצפצפת את תסכוליה לכל עבר

צעקתי,
כמו איש משוגע עם זקן
 - תצפצפו -
שיהיה שמח, שיהיה חג שמח,
יאללה לצפצף
שיהיה
חג
שמח

(בחיי כמו משוגע)

הסתכל עלי השומר,
ז
ה שמכוון את התנועה ואמר לי
עשו לי חור בראש

חג שמח אמרתי לו
חייך באביבותו מאירת הפנים ואמר
חג שמח

  

---


תודות

הרוקח

אז לפני הפגישה נפגשנו לקפה,
והיה שם שלל סלטים,
אז הרווחתי גם ארוחת בוקר,
ואיש השיח שלי גם הוא לקח סלט,
ככה, יושבים ומדברים ולפתע ראיתי אותה,

אשה מאוד מבוגרת, ממש זקנה,
עומדת בפתח עם שלט קטן
נצולת שואה היה כתוב שם, נצולת שואה
וזה הזיז אותי, הקפיץ לי את מחוזות ילדותי,
שאני הרי גדלתי במחנה ריכוז -
בסביון המתפתחת של שנות השישים העליזות

אצל אבי שהתנצל מהשואה ואשתו שהתנצלה מהשואה
ואז התאלמנה האומללה

והם ניסו להרכיב משפחה חדשה מילדיה וממני ומאחותי הקטנה שלו ושלה
כשלון מרהיב

ארמונות פאר שימשו לי ולחברי מחוזות משחקים
לקפוץ מגבוה על ערמות החול

המרחבים שימשו רקע מרגיע לנפשי המשוסעת בין אווירת מחנה הריכוז

לחסד הבלתי מתפשר של עצים ושיחות או עצות ושיחים

של חברות אמת עם ילדים שגדלו בבתי טובים

של צמיחה של מקום אל העושר ואל הבתים הטובים בחמר ובלבנים

ובם משפחות לא משפחות וילדים שגודלו אל העבדות לחומר

---

אז קמתי ובקשתי מהבחור לפרוט לי שטר,
והוא נתן לי שלושה שקלים מהטיפים - לתת לה לזקנה,

אז פניתי לבן שיחי ובקשתי שיפרוט לי שטר

ונתתי לה

והלכה.


---


יש לא מעט אנשים שקשה להם לקבל את הדימוי הזה של מחנה ריכוז בסביון, במחוזות העושר.

אבל גם מחוזות העושר הם סוג של מחנה ריכוז.

בו אין רעב פיזי אך לא נעדר רעב רגשי.

---

והשקר העצמי מזייף את עצמו לדעת,
כפי שאמר לי אבי שלא אדבר על כמה כסף יש לו ליד חבריו, מאותם ימים,
שכן הם לא הסתדרו כל כך טוב בחיים כמוהו - ולא נעים לו.

ובאותו ערב סופר שוב אחד הסיפורים הבודדים שסופרו על הימים הנוראים
כאשר הוגשה לארוחת ערב מחית תפוחי אדמה, לבניה ומלח.

שזו היתה הארוחה הזכורה ביותר בעבורו בכל תקופת המלחמה הנוראה,
שניתנה לו ולשאר האנשים החיים ביערות הקפואים
על ידי גוי אחד
שהכיר לטובה את סבי,
אהרון פיירניקוב.
שהיה
הרוקח

---

תודות.

יום שני, 7 באפריל 2014

על פניו

על מנת לעשות שלום עם עצמך,
טוב אם תניחי כרגע את העניין הזוגי הצידה.

העניין הזוגי חזק משניכם
את יכולה להודיע לו שאת נפרדת,

אתם יכולים גם לגור בשני קצווי תבל -
אהבתכם שרירה וקיימת.

לא יהיה לך אחר על פניו.
גם אם יהיה, גם אם יהיה לך אחר,
הוא לא יהיה על פניו.

לכן, הירגעי במובן הזוגי.
אלה החדשות הטובות.
החדשות היותר טובות הן שאת יכולה
להגיע למקום בו את חיה בשקט נפשי ומוצאת את הדרך לפתור את תסכולייך,
בלי שום קשר לכלום.
נכון, קשה לפתור חוסר ספוק מיני בלי מין.
אבל קל מאוד לפתור את הדפוס של חוסר הספוק המיני.
ועוד יותר קל לעשות מין.
זה לא עולה כסף ואין משהו מבדר ומספק יותר לזוג אוהבים.
כאן, לעניין האהבה, באהבה עצמה יש מנגנוני בלימה, וטוב שכך, אחרת היתה מכלה את כל אשר בדרכה.
ההסכמה להכיל ולמתוח את הטוב, לשחרר את התנאים שאת מעמידה לאהבה, היא המפתח.

מה יהיה? אף אחד לא יכול לדעת. אין הבטחה.
ההבטחה היחידה היא שאת מתמלאת אנרגיה ושמחה
שכן עוד בחייך את מבקשת לברר מהו מקור השמחה בעבורך.

מה עשוי לרכך את קשיות מבטך לעתים? מה עשוי לעגל את זוויות שחוקך?
מה יאפשר לך להוריד את המסכה ולגלות שמתחתיה -

יופייך עולה על כל המסכות.
ומי שאוהב אותך אהבה ללא תנאי - זה אלוהים.

וגם למרבה הפליאה - הורייך.
וגם הוא.
את כל התנאים - את שמה.
ואת התנאים ששמו לך בעבר, בפועל שמו לעצמם.

האם זה ברור?
---

תודות

מראה

במדיניות החד פעמיות הקיימת בעולמנו הנאור,
לא פלא שיש יותר ויותר אנשים שמעדיפים להחליף את המראה - על פני להתבונן בה.

זה טוב ויפה וזה מסתדר מצוין עם שינוי המשפחה ממשפחה גרעינית הנשענת ונמצאת כחלק מהמשפחה המורחבת, השבט, החמולה או כל קשר דם מתפתח.
זה לא רק טוב ויפה זה גם בהחלט עוזר לצמצום הילודה מה שתמיד מבורך בעת הזו, בעבור האנושות והכדור.

עם זאת, כאשר המראה - דהיינו בן או בת הזוג קשורים בקשר דם, זה שנוצר אוטומטית בהבאת ילדים לעולם, החלפת המראה לא שלמה.
שכן, המראה הזו שאנו חפצים לזרוק, כי היא מעמידה בפנינו את חרפתנו, בושתנו, חולשתנו או כל דבר אחר,
ממשיכה להיות שם. והיא תמשיך להראותנו את מה שלא תמיד נוח לראות.

ההזדמנות של איזון היחסים ובירור גם פנימי וגם זוגי אם כך לא קורץ לרבים מתוך כך שזה להתכנס פנימה ולגלות את מה שממילא ידוע - מחדש.
ההבדל הגדול בין קשר לא טוב שהמאמץ לשמור אותו גדול מהתועלת, גבר מתעלל, אשה מתעללת וכן הלאה נמצא בעניין הזה: יש ילדים או אין ילדים.
שכן גם פרידה מוחלטת ובלתי חוזרת, גירושין וכו', לא הופכת את ההורים מלהפסיק להיות הורים משותפים, זוג הורים, זוגיות הורית.

כאשר אין ילדים, בהחלט ראוי לסיים קשר שמזוהה כמזיק.

כאשר יש ילדים, כאשר יש אהבה, בטרם מפרקים את התא המשפחתי, בכל מקרה ראוי לסדר עניין עם בן/בת הזוג לפני, תוך כדי ואחרי הפרידה.
יתירה מכך,
אין שחור ולבן.
וכאשר נמצאת אשה משמשת כבור הזבל של אהובה,
נמצא גם הוא פח האשפה שלה. נקודה.
רודן וקורבן - אין הבדל.


תודות.

רציה

לגבי אישור חיצוני להיותנו אהובים:
כשאני מסתכלת על ילדי אני רואה שמרגע היוולדם
האחד מרָצֶה כדי להרגיש אהוב והשניה נשארת כפי שהיא,
האם זו תכונה מולדת?

זו נטייה.
אין שום פסול לרָצות אחרים.
אין שום פסול לשרת אחרים. לעזור. להיות בשביל אחרים.
הבעיה היא שזה מתחיל להיות על חשבון עצמך.
כאשר את מבטלת את רצונותייך או מאווייך מתוך רצון לשאת חן.
על זה בדיוק אנחנו מדברים.

כאשר הנטייה לרָצות "מנוצלת" על ידי הסביבה,
היא עשויה להפוך להיות תכונה מרכזית אצל האדם -
אז, ברבות הימים עשוי לעלות חוסר איזון שמחייב עזרה חיצונית
או שינוי דרמטי בעקבות אירוע חיצוני או תעוקת נפש.

כיפוף הטיפוס המרָצֶה לניצול על ידי הסביבה,
 פעמים רבות יהיה תוך הקטנתו והקנטתו.

אז לא ימצא את ערכו הפנימי ויהיה תלוי באישורים חיצוניים.

---

תודות

מה קורה

כאשר הפרח ההדור ביותר מחייך,
העשבים מרימים ראש
לבדוק מה קורה


---


תודות

לא לעינייך

זוהי תשובה שנרשמת מאליה לשאלה שלא נשאלה
זוהי התייחסות למישהי אנונימית

זוהי אמירה מאוד מוזרה לזו שמאמינה שהכל מבחוץ,
שאם היא לא מצליחה לשנות את בן הזוג שלה - היא תמצא נחמה בשינוי בן זוג אחר.

זוהי הסתכלות של תמיהה רבתי
כיצד הטירוף שלה מוצדק תדיר על ידי הביקורת החוצה

כיצד הצורך ששלה בעולם צפוי ומדויק בעבורה
מאפיל מבחינתה על מי שהוא - שנמצא מאוים תדיר -

אם לא על הפרנסה - על התנהלותו בעולם,
אם לא על התנהלותו בעולם - על הסקס

זוהי התבוננות של גבות מורמות
נוכח האהבה הכבירה שלו כלפי הסוהרת הזו

שעכשיו תשאיר אותו בכלאו ותעבור לכלא אחר
בו כמיהתה אליו תתגבר עד כדי כך

שבן הזוג הבא
יאיים עליה תדיר

אם לא על נאמנותה - על התנהלותה בעולם עד כה
ומעכשיו ואם לא על זה - על הסקס

זהו מבט על החסד
שמאפשר לטירוף את שפיותו

---

תודות

יום ראשון, 6 באפריל 2014

קדים 1

טלפתיה היא כשאתה יודע
את אמרת השיח

קדים.
---
תודות

במרוצתם

הזכות לחיות את החיים מוחלטת וזהה לכל.
כל ברואי האל (לאתאיסטים כל ברואי האדמה)
כולם כאחד זכותם לחיות את החיים האלה.

ויש שמסרבים במצח נחושה 
בקשיות עורף מסרבים לחיות את חייהם
בעל כורחם חיים מתוך חובה 

ויש שחיים חיים של אחרים
בורחים מעצמם ורודפים אחר עצמם
במרוצתם עומדים במקום 
בהכרח הזה - לנשום.

ויש מאמינים באמת כי היא בידם
הזכות.

לחלקה ולקחתה - .
עד כדי כך.

---

הזכות לחיות את החיים לעולם קיימת בעמדת החירות.
החירות לחיות את החיים איננה יכולה להילקח 
שכן המוות הפיזי איננו אלא חילוף חומרים

והחירות להתקיים
איננה תלויה בדבר - אף לא במוות.

---

תודות.

יום שבת, 5 באפריל 2014

מתנת האקראי

לילי נכנסה באקראי
אל מקדש התהודה האנרגטית
ביום הולדתי
והיא מכאן


הכרתי את הוריה
מכירה את משפחתי

הזמנתי אותנו לכוס תה.

שאלה, ואתה, מה אתה עושה?

פתחתי בפניה את דף הקסמים
הדף עם העגולים הכתומים שבכל עגול בו
מוחתמת תהודה ספציפית ולכל עגול מספר
ויכולה להעביר יד ולהרגיש
ויכולה להעיף מבט

התבוננה בעיניה המחייכות ואמרה שמונים
כך בחרה, את העגול שכתוב עליו שמונים
ואמרה גם שרואה תנועה
בין העגולים השונים

ושאלתי אותה איך היא עם תאורת נאון
ואור מרצד
ואמרה שנורא.


אז נתתי לה כרטיס 'סך' שזה מספר שמונים
שיהדהד אל גופה תהודה מסוככת 
לעורר מערכות הגנה ומגן.

שזה, ה'סך'
מדבר על הגנת הנפש העולה
מבפנים בחוסנה מתעגלת
רשת מוזהבת כגליל עוטף
למגן

ורגישותה אז מתכנסת
לעוצמת העדינות
והמבט המאיר.

---



תודות.