יום שבת, 31 במאי 2014

רוני

היום חלפת בראשי
לחשתי לרוני בסוד

היית כמו צפור ברקיע
מראה בידי לשמיים
שבאה משם ועפה לשם
ונעלמה עד לא עוד

אני -
אמרה לי רוני
אני דווקא מתאים לי
להיות צפור

וצחקה...
---

תודות

יום שישי, 30 במאי 2014

כבוד הרב

הו, שלום לך כבוד הרב
צהלתי בכניסה למרכול העירוני,
לחצנו יד בחמימות
מהיכרות רבת שנים

אתה נראה טוב אמר לי,
הטעים מולי שבחים בדבר מאור פניי
ועת פניי המוסברות משתאות

החלפנו ברכות בדבר אמירת ההלל

שיש האומרים ברוך השם
ויש שסתם מודים לתודות

ואמירת התודה בפני עצמה
כתנועה פנימית היא היא
ההודיה והטהרה
ובא האור כעת חיה
ויהי...

שבת שלום
ראש חודש טוב.

---

תודות

יום שלישי, 27 במאי 2014

כלום

אז מה את רוצה שנעשה ביחד?

כלום.
אפשר לעשות כלום ביחד?

---

תודות

יום שני, 26 במאי 2014

לעזאזל

הקשב.
אל תגיב.

היא מדברת מדם לבה.
היא לא באה להכאיב לך - רק לומר את אשר על לבה.

הקשב.
אל תגיב.

שאם תגיב כהרגלך, מתוך התגוננות או מתוך תוקפנות,
תגובתה הבאה תהא קשה שבעתיים.

הקשב.
היא כבר רוצה לומר לך את זה זמן מה ולא מצאה מילים.

עכשיו כשהיא אומרת.
הקשב.

אל תגיב.
שמא תלך לדרכה ואתה תלך

לעזאזל.

---

תודות.

יום שבת, 24 במאי 2014

מי הוא האתה

מי הוא האתה הזה שמעז לומר ככה מילים
לתור אחר הנפש הנבחנת ולהקהות בה מושגים?

שתיאלץ להבהיר את אלה ומכאן בהירותה מוגדשת
מי הוא האתה הזה שככה מעז? לגדוש ולהדגיש

להעלות מניפולציות ככה באמצעות מילות הלל
לקחת יד ביד זולת לתוך אחדות ורקע

מי הוא האתה הזה שיש מילה לו על כל תשובה

ושאלה שמעלה אל מול עצמו באמצעות המלה הכתובה?

---

מי שואל?


---
תודות

יום שישי, 23 במאי 2014

תחייה

בחלומי קמתי לתחייה
מותי בא והלך כלעומת שבא

עוד ריבוא פעמים בריבוע 
עוד ריבוע עגול ומשוגע

אמות 
ואקום לתחייה.




---

תודות.

יום שבת, 17 במאי 2014

התגובה שלך אלימה

"צפריר, התגובה שלך אלימה".
המילים מילים זורמות מאליהן,
וכפי שהנחל השקט מעורר תחושת מרגוע
ובהמשך הדרך עשוי להיות מפל מסוכן ממש
- טוב להתייחס למקור המילים האלה -
למעיין המילים האלה בשוויון נפש,
שכן לא העיקול שבדרך או התהום הפעורה הם הבעיה
לזה שמבקש לשתות ממי הנהר,
אלא האופן בו הוא עצמו ינווט
בין פכפוך מים חרישי שיש בו מים חיים
לסערת הנפש האפשרית נוכח אשדות ומפלים.

במילים אחרות -
מעולם לא לקחתי אחריות על המילים הזורמות דרכי
- אין בכוונתי להתחיל כעת -
שכן אז אחטא לערוץ הזה,
בו המים זורמים מכוח הגרביטציה,
לעתים באלימות המעיין והמפל
ולעתים ברגיעת גבים נסתרים
בקניון עמוק אי שם במדבריות הדמיון האנושי.

תודות.

ואהבת לך כמוך

"הבחנתי שיש בי מצד אחד שמחת חיים שמבקשת לעלות, רצון לצאת החוצה, לעשות, לבטא, לאהוב (לטרוף את העולם) ומצד שני איזושהי תנועה של בלימה והימנעות.
שתי התנועות הללו בו זמנית
.
אני ממש מרגישה את שתיהן
."


שזו האהבה.
כוח מתפרש מתגבר ושוטף ובתוכו גרעין של בלימה ועצירה.
שאילו לא היה מובנה בה באהבה כוח בלימתה, היתה מכלה את עולמה כשריפה בשדה קוצים המלובה על ידי רוח הדברים.

כוח בלימתה אם כך הוא המקום
בו המהות נעלמת ומותירה את הנפש ללא מה, ללא מהות.
בלי – מה.

נמצאת אז עוצרת הנפש בחשדנות או מתוך פחד שאפשר שיש כאן גבול שעדיין לא מוכנה לחצות אותו.
עם זאת, עורגת הנפש אל אחדותה מתגעגעת ומתרפקת על אחדותה.

למידת הנפש את אחדותה מעלה בהכרח את כוחות הבלימה –
כוחות הדיכוי העצמי, שמוציא כל משמעות או משקל מתחושת האחדות והחיים נצבעים בגוונים של טפלות וריקנות עשויה להתלוות לערכה העצמי בעודה עפה במרומיה וחווה את החסד השלם –
בו איננה קיימת ועדיין נוכחת.
כמו מרוקנת מעצמה ועצמה נוכחת מבלי ידיעתה.

הבשלה זו אם כך של הנפש להכיר את איניותה
נעה בין שאיפתה ותשוקתה אל האחדות
כמו טיפה בדרכה אל האוקיינוס
ובין הדגשת ייחודה והפרדתה כקיימת בעולם הפיזי.

תנוח דעתה של הנפש, טביעת אצבעה ייחודית –
זה נאמר לגבי כל חותמה בעולמה, שזה ייחודי, יחיד ומיוחד,
בעודו מצטרף לאינספור יחידים מיוחדים
שלכל אחד טביעת אצבע שונה ולכולם מבנה אנטומי זהה.

לכן, התבונני בשתי התחושות, זכרי שהנך מבשילה להגביה עוף
עד כדי כך שתוכלי לשחרר את כוח האהבה אל האחדות מבלי לחשוש כלל ולחזור אל העולם הזה בו האחד הופך לשניים –
את וגופך או את ועצמך,
אם באמצעות ארוחה טובה,
שתיית מים או מעשה האהבה
שמאגד בתוכו את ההתאחדות ואת הייחודיות
באופן הזה שלא מניח להעלים עין מעצמך.

ואהבת לך כמוך...

תודות.




יום שישי, 16 במאי 2014

לכל הרוחות

הילד הקטן נפגע.
זה מה שקרה.
עכשיו אתה יכול לשלוח את עצמך לכל הרוחות ואתה יכול לשלוח אותה לכל הרוחות -
לכל הרוחות יש מקום בשביל שניכם.

זה לא אפשרי כרגע להחליט ככה או ככה, או להחליט בינתיים לא להחליט או לחשוב שאתה יכול להחליט משהו. אינך.
אין בידך לעשות כרגע כלום חוץ מאשר לייבב על מר גורלך. תייבב.
כמו ילד קטן שננטש. חסר ישע. אומלל.
חשיבותך העצמית מנופחת כפי רחמיך העצמיים.
הקרבתך אין לה גבול ומנחתך לא רק שלא מתקבלת אלא נדחית ברגל גסה.
נאמנותה לעצמה צורמת לך שכן כביכול היא באה על חשבונך.
אין קשר. בכלל.
היא יכולה היתה לצאת למאהב,
לערב חילופי זוגות או לערב ברידג' עם חברים.

היא יכולה היתה לבנות אימפריה כלכלית מאחורי גבך
ועדיין כל זה לא היה מתוך בגידה אליך אלא מתוך נאמנותה לעצמה.

חלק מהזוגיות זה לפנות מקום וזמן על מנת שכל אחד מבני הזוג יהיה בן חורין לזמנו ולמעשיו ולו לפסק זמן. זה לא קל להכיל את הרעיון שאהובתך מתענגת בלעדיך, אבל בזוגיות יש כל מיני דברים לא קלים.
כל בכייך הנוכחי נוטף נאמנות עצמית דומה.
רק אתה במרכז הבמה.
נאמנותך לברית שביניכם אם כך
מתערערת על פי התנהגותה.
תתבונן על זה.

אתה לא רק שלא עוזב.
אתה יוצא למלחמה על הזוגיות שלך ועל אהובתך.

לפעמים, זה קורה, אחד הצדדים צריך לומר
עד הלום!
להבהיר את הקו ולשרטט איזה גבול.
וכאשר הצד השני מסכים להתיישר,
ויש נכונות לעבוד ולפתור ולהתאזן ולצמוח מזה ביחד,
הופך הקורא לסדר להיות ילד קטן ומושתן ולייבב -
היא לא באמת רוצה אותי, אחרת לא הייתי צריך לקרוא אותנו לסדר.


אינפנטיל. לא מותיר לה ברירה אלא להיות אשמה והגורם למסכנותך.
היא לא.
תבכה ותייבב. תזכור שיש בך גם אדם בוגר,
שיודע להכיל קשת גדולה של רגשות,
בבגרותך הנך כקומפוסטר במובן הזה של
הופך חרא - לזהב.


תודות.

רומנטיקה

גם אם תיפרדו וגם אם לא,
אין מתאים ממנו לטפל בשגעונות שלך
ואין מתאימה ממך ללמדו לטפל בשגעונות שלו.

הטיפול יכול להיות בהמשך חיים ביחד, או מעצם הפרידה.

הגורל הוא המזל,
הוא המצב שבו אתם עדיין אוהבים.
ובמובן הזה של גורל או מזל -
ההתבגרות העצמית חשובה מאין כמוה.

וזה מה שעלייך לכוון אליו - על מנת להתקדם -
להסכים לקבל -

להתבגר.


להתגבר ולהתבגר.


לשם כך עולה ופורחת הילדה הקטנה שבך,
יוצאת למסעות ציד אחרי תשומת לב מהבוגרת שבך.
התבונני שם.

ואל תאמיני לרומנטיקה.

אין לך אינפנטיליות יותר בוטה מהרומנטיקה לזייף את לבך לדעת.

---
תודות.

יום שני, 12 במאי 2014

פוסט על פוסט - ארץ

מעת לעת מעניין לי לדעת איזה פוסט (שאיננו ג'רוזלם) או בעברית רשומה קוראים בה אנשים רבים, איזו מהרשומות עולה מעת לעת וצצה כמו קורצת לי.

פנימיה צבאית תל אביב למשל, שהיתה לא מזמן סוג של התרגשות לנוכח עבר מומצא מככבת כרשומה שפה ושם אחד מתבונן בה, או אחת, לך תדע.

ואת הפוסט הזה על הפנימיה אני לא זוכר כל כך,

אז אני מעלה את הסטטיסטיקה ונכנס שוב,
לקרוא מה כתבתי ב... רגע... באחד במאי 2013.

באחד במאי 2014 כתבתי פוסט אחר לחלוטין,
דיברתי שם על ילדים במדים מכים בתופים,

וכשאני קורא את הכתוב שם בפוסט הראשון,
על תקופת הנערות הזו, אני למד


שגם כאשר ילדותך עטופה במדים, הך בתופים
או לומד להיות חייל - לתפעל נשק -
להסכים להרוג ולהיהרג -
ביכולתך לרכוש חברים.

ועוד אני למד -
שזה נגמר.

שכן הכוח לא עוד מונח בידי מעטים.
אלא כבר נוגע ביסודותיו

אצל יחידים.

אצל כל אחד ואחד.
העדר מרים ראש
מעל העדר.

בעודי נושם אוויר ומטייל להנאתי על הכדור הזה. 


ארץ.


---
תודות

אדם מדבר לחפץ - אף אחת

בעל כורחי עלי להקשיב
בתור בסופר, במעלית, סתם ברחוב


אדם מדבר אל חפץ
שיש אומרים שהוא חכם

לעתים מילותיו שירה צרופה
לעתים כמו שייכות לתסריט

'לא יכולתי להמשיך לרדוף אחריה יותר,
אז הפסקתי.
כבר שבועיים.
היא עוד לא שמה לב'

והוסיף
'ועכשיו כשאני מדבר אתך
ואת מקשיבה
אני חושב על זה שאולי
לעולם לא ארדוף יותר
אחרי אף אחת'

והחיוך לא מש...


תודות.


יום חמישי, 8 במאי 2014

סתם

פעם שאל אותי אחד אדם
למי אתה כותב?

לך - עניתי לו, רק לך 

כן, אבל,
גירד באוזנו במבוכה,

למען האמת
ועם יד על הלב


אני לא קורא אותך כמעט..

ואם ככה אז יוצא 
שאתה כותב סתם
הי, רגע
אני לא כותב סתם,
אני כותב לך
זה אתה שסתם לא קורא....


וכאשר אתה קורא
נאמר את המילים האלה

גם אז אתה סתם.
קורא סתם.

סתם זה מצוין.
זה העניין.


---

תודות

בטרם

ראיתיך רוקדת בחג
רקדי נערה
אגנייך

עת מבוכת הנשיות
מתעדנת אל תנועה רבת חן
ומבט עולץ של ילדה 
בטרם...
---
תודות.

יום שלישי, 6 במאי 2014

נסער 1

נסער
סערה מתחוללת
באזור המובן מאליו

נזכר
אפלה מוארת
מאורות למחילות

מחר
ישא שקט החסד
לוטף מנוחת עפעפיים

אבל
אבָל אֶבֶל הוא אֶבֶל הוא אֶבֶל
ואבָל הוא אבָל הוא אבָל

נשאר
מונצח מודע מואר
מה נסגר?

הווה
ויתהווה ויהוה ויהו
ויהא מאליו סערה

מאליו
הוא מובן המובן מאליו
ואליו שועט נסער עכשיו

---

תודות

יום שני, 5 במאי 2014

זהב 1

לא מצליח
ולו שבב של תקווה
בהמנון הלאומי 

ששבנו לארצנו
בעל כורחנו
לא לאבד
אלא לכפות תקוותינו
ביד חזקה ובזרוע 

לא עצמאות 
ולא חירות
לא ואהבת 
לא לרעך
ובטח לא 
לכמוך


---

דרך ארץ שקדמה
הסתאבה להצדיק היות
כובש ביד חזק ובמועל
אל תעשה לחברך

---
ומחר 
יועלו קרבנות 
על מזבחות
האיוולת

כי בשר
הוא בשר
הוא
בשר
והעגל
- זהב

---

הוא החג.
חג שמח.

---


תודות


איום קיומי

בכל מלחמות 
תקומת ישראל 
אבדו  
שני ריבוא 
ועוד שניים אלפים 
ועוד כחמש מאות 
נפש
---
באושוויץ השמידו 
שני ריבוא בעשרים דקות
ועוד שני אלפים בשתי דקות
ועוד כחמש מאות בכחצי דקה
---
איום קיומי הוא ההצדקה לשם
הפער הבלתי נתפש 
בין קומץ להמון
ולא לשום דבר אחר
---
תודות





שני ריבוא 
ועוד שניים אלפים 
ועוד כחמש מאות 
נפש
---
באושוויץ השמידו 
שני ריבוא בעשרים דקות
ועוד שני אלפים בשתי דקות
ועוד כחמש מאות בכחצי דקה
---
איום קיומי הוא ההצדקה לשם
הפער הבלתי נתפש 
בין קומץ להמון
ולא לשום דבר אחר
---
תודות


יום ראשון, 4 במאי 2014

חג הקרבן

קרב ובא קרבן יום עצמאותנו,
עצבנות מסוימת נרשמה אצל עדרי הצאן והבקר.

ריחות 'על האש' עשויים להראותנו
מה הריחו אבותינו זה מכבר

ממש לפני מותם.
בשר חרוך. חיה. אדם.

זה למאכל וזה לשרפה
זה איוולת וזו טריפה

---


תודות.