עדנה

זה עדין, עדינה. 
עצומה את עתיקה את רחבה
זה עדין מאוד עדינה. 
זה נכתב גם לך וגם לה.
זו שהאדמה
היא החומר ממנה עשויה
והיא עצמך. 
והיא עצמה.

עדנה מרחפת בפריחת קורי השינה
על עפעפי האהוב בבוא זריחה
להאיר עוד יום של אהבה.

והיום הזה בא
גם אל החירות הזו בה -
החספוס הנורא,
והאלימות הנוראה, 
וההכרח הבלתי נסבל,
והבהלה שבלהבה 
והחרדה מההפתעה,
נכנסים למידתם. 
וכאן את אומרת אבל...
החספוס מאוד-דם.

זה מאוד עדין 
וזה מאוד דק 
וזה מאוד חד
ומאוד מדויק -

נציגיו של הדין
שעולה על מנת להניאך
הם שנדמים
להיות מוארים 
בחספוסם - כנגדך

בעוד אותה זריחה 
שמאשרת את היום הזה
היא היא החסד המקיף
שמניח את קרני החמה
על כל עלה בתורו
וכל שמחה ואהבה ורננה,
וכל גיל וכל עצב ואבל ונהי
זוכים לליטוף מדויק,
והבריאה
נבראת ובוראת
בדיוק באותה מידה.

ובאה - עדנה.
---
תודות

ריקוד האש (מתוך יומנו של מכשף)

ריקוד האש הוא בדממה גמורה בה לא זז איבר ובכל זאת
האש שבפנים מרקדת את החיים לנוכח מקצבי הנשימה הלא מודעת
והמים מתערבבים היטב בגוף על כל רקמותיהם, שמים זה רקמה חיה

ואז אתה פוקח את עיניך לליצנותך המצטחקקת ומאפשר לעצמך
ללא כל רסן לצחוק ולהשתגע בדממתך הקלילה בצעדי מחול כולם בעיני הרוח
ומאחור אתה שומע היטב את נהמת שטפון האהבה הבא עליך וכל שנותר לך

להצטרף אל התנועה הזו ולהיות לה לשרביט או לא ולהיות לה לפועל או לא
ולהיות לה באשר שכאשר בשטפון מדובר מדובר בהרפיה שאינך יודע היכן תתעורר ואינך יודע היכן תתעוור
כי זו דרכה של הרוח בטובה להראותך את המראות ולהניח פרגוד ולהסתיר אותך אם רק תרצה כי אין כבר

פרטיות כאשר האש הזו המכלה את חייך ומחייה את חייך בו זמנית בכל פעימת לב בכל נשימה
בכל מבט עקום ובכל שכל ישר, והשרפה הזו עשויה להכיל אותך כענן דליל מרחף ומתפזר בשמיך
והשרפה הזו עשויה לחמם את רגליך, את כפות רגליך

רק כי בקשת

ואז
אתה
רוקד
את
ריקוד
האש.

---

תודות

שלך

אהבה לאדם לא באה אף פעם על חשבון אהבה לאחר. 
הלב יכול להכיל אהבה לכל העולם כולו, 
לכל הבריות. לכל הברואים. לכל היש.

ומי שנדמה לו שמשהו פה על חשבונו בעולם הזה
שמאמין שיש לו חשבון בעולם הזה
טוב אם לא ידפוק חשבון

כי שום דבר לא שלך באמת, ושום דבר לא על חשבונך באמת
לא נגרע ממך דבר ולא נלקח ממך דבר.
לבך שלם גם כשהוא שבור.

הלב לא מתפצל לאהבת רבים, מתחלק אל מספר אהוביו
הלב פועם ומתפעם את פעימותיו ומוסיף עוד ועוד אהבה
וכל זה לא מבחן יקיר; וכל זה לא מבחן יקירה;

אלא נפתח חלון זה, להזכיר לה לנפש רגשותיה מאז, אלה שטרחה רבות להכניסם אל מגירת העבר
ויכולה הנפש להתבונן דרך החלון הזה, לסגור אותו, לפתוח אותו, לעמוד לידו ולהיכנס ולצאת ממנו,
מה שהנפש לא יכולה - זה להתעלם, הרגשה-ריגשה זו - יקרה ללבה

גם כאשר מבקשת הנפש להסיט את הרגשה-ריגשה הזו חזרה אל העבר
בא הווה חייה לאמור לה - אינך נוהגת כנות עם עצמך
בלבך שניים ולמרבה הפלא אין כל סתירה ביניהם

לכן טוב אם תתבונן הנפש שוב ושוב - מה לה לריגשה זו כך לטלטל שיגרה
ומה טוב הוא שאלה הם חייה, למרוד בה ולהיכנע לה - לאהבה
ללא וויתור וללא משוא פנים - חייך הם שלך
---

תודות

האדמה מאשרת

המילקי מוחה?
המילקי?

לא המילקי בא במחאה
אלא קם העם אל מנהיגיו -
אלה שנבחרו לרדות בו -
ועושים את זה באופן דמוקרטי
להגעיל.

זה לא כמה כסף עולה - זה חוסר היכולת להגשים.
זה לא הביורוקרטיה מול רגולטור שחשיבותו לא מוטלת בספק -
זה שקשה מאוד להסתדר עם הרגולטור,
הוא מסרב לקבל קצת שכל ישר.

זה לא הדגל וזה לא הסמלים,
זה לא האותות ולא המופתים -
זו האלימות שבפוליטיקה -
זה שבמקום לשרת את האזרחים -
הפוליטיקאים, אנשי השררה,
מנכסים לעצמם את האזרחים למטרותיהם
באופן ציני עד כדי כך
שיש מי ששווה חיים של אלפי בני אדם
ויש מי ששווה רק שישים ושבעה.

זה לא בעיות הבטחון - זה בעיות השלום.
מה התקציב שמדינת ישראל שמה לטובת השלום?
כמה מיליארדים מדינת ישראל מוכנה להשקיע בשלום?
בשלום בפנים, בשיח ושיחה, בקירוב הלבבות,
בקירוב השיח הנשי והגברי, בקירוב המיעוט,
בהגנה על האינטרס של המיעוט,
בקירוב בני כל הדתות, כל בני האדם,
במכוון, בכוונה תחילה,
מתוך תכנון והתבוננות
מתוך חזון אחר.
מתוך חזון אקולוגי.

כי אין לנו זמן למלחמות היהודים והמוסלמים.
אלה ימשיכו להתקיים - קל למדי להפחיד עם.
קלי קלות לשים דגל ואין להתפלא על הרובה שמופיע על ידו חיש מהר.

קל מאוד לקדם ענייניהן של תעשיות נשק
שאין מאחוריהן שום דבר אלא טירוף מוחלט.
מכונות הרג נוצרות מתוך כוונה ברורה להרוג.
אפשר לקרוא לזה הגנה ואפשר לדבר על צבא ההגנה -
אלה מכונות הרג. לא שונות ממשחטות תעשייתיות - הרג.
וזה ואלה ימשיכו להתקיים, כי זה עניין של כסף ובעיקר
כי תעשיית הנשק מחזיקה את האקדח.

אין לנו זמן לזה, כי יש לנו כדור.
וצריך על הכדור הזה - לשמור.
כדי שהוא ימשיך להיות בעבורנו.
כי אם זו האדמה שלך או שלי,
כרגע פחות מעניין והרבה פחות דחוף לברר.
מה שמעניין זה שהאדמה הזו תהיה אדמה טובה. אדמה חיה. 
שזו תהיה אדמה רוחשת חיים שתצמיח מתוכה את ברואיה - זה מה שדחוף לעשות.
אנחנו משתמשים באדמה על מנת להמיר צמחים למזון,
אנחנו משתמשים במים ובצמחים על מנת לייצר חלבון מרוכז ושומנים מן החי,
אנחנו מרכזים שפכים של בני אדם במקומות מסוימים, 
אנחנו מזהמים את הנחלים ואת הים.

אנחנו יכולים
ולכן אנחנו חייבים
להפוך את ההפרשות שלנו ושל בעלי החיים
שאנו מרכזים במקום אחד -
לדשן, לאדמה פוריה,
לרקבובית עשירה מאין כמוה.
אנחנו צריכים להוסיף אינספור תולעים לאדמה,
אדמה טובה היא אדמה חיה.
רוחשת חיים, מתאווררת, מתאכלת
ומאפשרת את כל צורות פרי האדמה.

עלינו להתחיל לחשוב אחרת, לפחות גם אחרת.
אי אפשר יותר להתעשר על חשבון דילולה של האדמה.
לא כי לאדמה אכפת, לא אכפת לה בכלל,
אלא כי הופכת להיות עקרה בעבור הצרכים שלנו.
זה יכול להיתפש אפילו כעניין אישי לחלוטין של האדם לדאוג לאדמה,
זה יכול להיות בלי שום התייחסות לכדור.
זה בסדר, זה גם זה.

כל מה שנדרש זה להתחיל לחשוב גם אקולוגית -
איך מה שאני עושה משרת בוודאות את כולם.
איך מה שאני עושה הוא לא על חשבון האחר.

זה מעבר לבעיות החברתיות,
זה חייב להתייחס לבעיות החברתיות
זה מעבר למלחמות הדת והמגדר
זה חייב לבנות פלטפורמות של שלום.

זה אינטרס אנושי משותף.

חשיבה אקולוגית לא מתנגשת אף פעם עם חשיבה כלכלית.
היא מתנגשת תמיד עם חשיבה חמדנית.
כלומר, כאשר עולה חמדנות
אשר מסכימה לרעיון
שאחד ירוויח על חשבון השני
ואפילו כאשר השני מפסיד
(לא רק מרוויח פחות)
באה ההתבוננות האקולוגית ומתריעה על כך - זה, בוודאות לא עסק כלכלי.

באים אנשי עסקים ומנסים לתמרן את ההיבטים האקולוגיים
תוך עוות מושגים ומצגות שווא - לא ילך.
העניין נועד לכשלון גם אם יצליח לשדוד את הכדור ולעשוק את האנשים תקופת מה.
זה עסק גווע עוד לפני שנולד.
ומי שמתבונן ואומר - אבל אוכל לעשות כאן הון,
בהחלט אפשר אבל זה עולה בבריאות.
כי אם יש עניין שפוגע בבריאות זה הפגיעה באחר.
באופן מודע ולא מודע.
וגם זה עניין אקולוגי.

באים אנשי עסקים ונרתמים להגשמת חזון אקולוגי - לא יכול להיכשל.
החזון האקולוגי ברור מאליו, הוא צץ מאליו בכל נושא ונושא.

ומי שמסכים להירתם לכל חזון אקולוגי -
בכל נושא ובכל צורה אחרת של הצטרפות -
על פי המתבקש ועל פי הנפרש לפניו -
נמצא נתרם לא פחות -
שכן, התמורה האישית שחלה בו,
שוות ערך לכל רווח מכל סוג -
ואיננה ניתנת לכימות
שכן הצטרפות להגשמת האפשר -
ויישום האפשר הם מצע אדמה טובה
לנביטת האהבה על כל צורותיה
ופריחת אהבת העצמי,
במובן הזה של איזון. 
של אישור עצמי.
אישור לאושר.

וזה בלבך.

-

האדמה מאשרת.

---
תודות

הרחם שלי (מיומנו של מכשפת)

הרחם שלי התעורר לעת שיבה בשיערי
להניח בי מחזוריות של אהבה לעצמי ולסביבה
ולאפשר לילד הקטן מצע נוח לנוח בו על עלי התקווה הטובה
והריח הנלווה לרחם הגבר מבשם אוויר באווירת עידון של ריח אדמתי

שככה זה כאשר אתה מגזים את עצמך לתוך ריבוי פנים לא בלתי אפשרי ולא אפשרי
כשדמיונך רקח את חקר הכוונה ואז אתה ממש עונד על עצמך תהודות אשה ונקבה ותהילתה 
ללמוד את עקביך הגבוהים וריקוד הישבנים ולהניח את ההבנה הצידה כי ככה זה נשים ואז אתה מבינה
לפתע את אחיותיך ובעיקר מבין שאין מה להבין  כי לא זה העניין - בת השיח היא העניין העיקרי

או שאינךָ מבינה' זה כבר לא ממש ברור ואין זה חשוב כלל וכלל
אתה מתבונן היטב ומרגיש שמשהו חמקמק לך נחבא ממך וזה לא קל
אינך רגיל להתאמץ וכאן הכל זה מחוזות האיומים המותכים על ראשינו אנו הבנות
והעולם הגברי והחשיבה והקצב וכל זה רחוק מהרחם גם שלי ואני מלאה הבנות

ומאז מובן לגמרי שבאופן כללי אנחנו די סתומות.
או בבוקר או בנושא מסוים או כשהמחזור מביא את הסעיף
ולפעמים אנחנו לא מבינות ובא לנו פשוט הכל - הכל פשוט - להעיף
ואז מתכון בריא הוא להיזכר מלשון זכר עד כמה בפועל אנחנו אהובות.

גם כשאת סתומה לגמרי אני אוהב אותך.
גם כשאני
סתום או סתומה. עדיין אני אוהב אותך.

כוחה של אהבה היא גם.
לא רק.

(רשום לפניך למתכון הבא).

---

תודות

לא נחסך ולא נגרע (לא"ח במיוחד)

לא נחסך ולא נגרע 
שהחסד אינו חוסך במכותיו בבואו אל ברואי האדמה.
והחמלה אינה גורעת מהם דבר.

שגם אם נדמה לה לנפש שנלקח ממנה איזה דבר
הרי שהיא עצמה - הנפש מעולם לא היתה קיימת
ואיך ייגרע ממנה כשאינה קיימת?

אפשר שנגרע מעולמך. שנקרעה כיפת השמים שמעלייך
אפשר הכל. אבל ממך - עצמך ובשרך לא נגרע דבר.

שהכל בתואם. הכל בתואם מושלם
אילולא כך לא היית דווקא כאן

במקום הזה בו לא נחסכו ממך הרגשות ורגשות
לא נחסך ממך הכאב והבכי התסכול והעלבון והכעס והגעגוע
לא נחסך ייאוש וחוסר אונים ונהי
לא הזכרון נחסך ולא נגרעו רגעי קסם

שלא נחסכת לאף אחד
כולך כאן 
הווה

נחמה אינה מבקשת אלא את ראיית החסד.

עדנה אינה נדרשת אלא להסכמה 
גם לך היא ממתינה.
---
תודות

מנחה (מתוך יומנו של מכשף)

ואז, כשאתה מתווסף ומזמין את בני הברית המוכרים לך וגם המוות בא
וידיך הם ידי האדמה שאדם עובד את אדמתו וכל יצוריה אדמ אדמה.
רקח לך חיות שעשועים ומבט מתעתע - הנח אלה לצד אלה וצא מהתמונה
בבואך אל עליבות המנחה המתקבלת וזו שלא. וקין היה עובד אדמה

כמה הבלים מצווים עוד להישמע בטרם מרקחת נושפת חיים
תניח שקט אחד מתמשך כמו קו הדממה כמו אין בת קול ואין רחש
כמה שחקנים נדרשים למשחק - לשחקן - כמה משחקים?
הייתי שואג את הדברים אבל אין מי שישמע אפילו אם יילחש הלחש

מי ששומט את ידיו לצידיו ומרים כתפיו ומשתומם שוב ושוב
ההוא מהמראה וההיא מהראי עדיין שם. ממתינים שאשוב
בבת צחוק בבת עיני בבת השיח ובבת השחוק 

שרביטי חשמל וברקים מרעימים מסילות של כוכבים
ההגיון ודומיו הורכבו לרכבת ארוכה שירדה מהפסים
המכשף נרדם בצד והוא כאן וממש ועד למרחוק

---

תודות

קריצה

כי מה מורה לנו האהבה?
דבר אינה מורה ואין מורה גדולה ממנה
ולעתים לשמחתה כי רבה אוהבים אנחנו
ולעתים מורה האהבה את הרוח הטובה
ולעתים מורת הרוח אז מורה אישית היא לנו
לכאוב לסבול לדמוע ואז לנוח
ולהביט מתוך עיני האהבה

שזה עניין נאה ומלא עניין:
להתבונן מתוך עיני האהבה אל העולם לראות שאין שום דבר שאינו מרהיב ביופיו ואין לך יפה ממכוער, ואין לך דוחה או רחוק, שעיני האהבה רואות רק יופי ואחווה ושמחה ואוזני האהבה ערבים לנגינת החיים ונחיריה מריחים את יערת הדבש וניחוחות של אדמה חיה אחרי הגשם מניחים חיים לקצות הידיים הבוחשות ולתחושת המים החיים בטעם הזרימה עת לחי התינוק הרך מניח נחת רוח אל לחיי אמו ואביו אוהבו שכך זה שמתבוננים מתוך עיני האהבה.

את זה בין היתר - היא מורה.

וכל שנדרש זו הסכמה.

---

תודות........................................................... וקריצה

שם

כל מה שאת מדמיינת זה נכון לחלוטין
כל פרשנותך מדויקת לחלוטין

 צדקתך מהדהדת אם את מדמיינת שרצונך הוא זה שמרחיק
ואם שמקרב - אפילו אם זה לפעמים מצחיק

אל תתפלאי אם זה גם ממש לא כך לאוהב
שזה לא רצונך שמרחיק ומקרב

שגם אם זה רצונך שמושל
בטל רצונו מבחירה בטל

מבחירה רצונו נכמס ומושתק
לא תזכי בו ללא מאבק

לא תזכי בו ללא מאבק
לא תזכי בו כי אינו נאבק
---

נטול רצונות אני קל מחשבות
כוחות משיכה מתפוגגים נוכח מות
הגוף האחד שחי רצונות

---

אני עף לבדי
אל ההוא האחד
שאינו
ואין ברצונו
ואין לו רצון
מעולם לא היה

---

אהבתי אותך איננה תלויה על ווי הרצון
אהבתי אותך איננה תלויה על ווים
אהבתי אותך איננה תלויה
אהבתי אותך איננה
ברצותך או שלא
ועדיין
שם.

---

תודות

בטל רצוני מבחירה

בטל רצוני מבחירה
מונח מקופל וארוז במגירה
אלבש רצונך בשמחה
אענוד לחייך
אשיל אט עורי מעלי אל האור
אעטוף את כתפייך
הילתך לך מזור 

נוכח חדרי נפש אחת אדם אחד
בהינף תודעה נמסה
גבוהה גבוהה גבוהה
נעטפת אחת נכון האחד

אז עולה רצונך אל מרכז הבמה
ואת מחפשת אחר הבנת הדברים
להבין מה זה פה מה כבר קרה
אך בטרם תבואי טרוניה ופחדים

אל תבקשי רצונות אחרים
ואחר רצוני אל תבקשי
בטל רצוני -
מבחירה.


---

תודות



כשאת מבקשת אחר 

סליחה?

איך אבקש סליחה מעצמי 
והוא מעולם לא ביקש סליחות?
איך אעניק מחילה לעצמי 
והוא מעולם לא ביקש מחילות?

מנהג אומרים הוא לכפר כפרות
להתפלל מיני תפילות 
כל נדרי רוב נדרי 
מותרים מעלי 

ומי אשר כועס או מי אשר נפגע 
ויש בלבו עלי ויש בלבה

יסלח או לא, תמחל או לא, 
חשוב - זה לא זה לה זה לו

איני יכול שלא לסלוח ולא להיסלח 
ועדיין איני משחק במשחק
צוחק צוחק ללב מרשה להיפתח
ואז כפי שצפוי להיות תופס מרחק

הנח אהוב, הניחי אהובה, מספיק עכשיו. לנוח
עוצם עיניים, מתרחף. החג אל תוך הרוח

שם אין סליחה, ואין אשמה, בושה לא בנמצא
ואין אסור ואין מותר יש רק דממה דקה

ושופרים שמחרישים 
את אוזן האייל
לא נשמעים 
בכלל 

אז גחמות ורצונות ולשונות נודמים כולם
בסוף כל יום ותחילתו - כיפור או לא - אדם.

---

תודות