יום ראשון, 26 באפריל 2015

בית הבובות

"נושא גידול ילדנו הוא נושא חשוב ומשמעותי מאין כמוהו - סוג של יצירה, הזדמנות לעצב משהו משמעותי,"

ציטוט מאחד הדפים של פורטל באופן טבעי.

וכך, גם גידול ילדינו נכנס לתוך תפישת הנפש
את עולמה כמרכז התעניינותה
וענייני עולמה שלה כבלבדיים בהעדפותיה.


אז, הילד, זה שגופו נוצר מגופנו - הוא אמצעי.
אמצעי לענות על דחף גופני חזק מכל נאורות,
ועדיין - לטובת היצירה האישית - נעשה לנו ילד,
ונוכל לעצבו כבבת עינינו, חומר ביד היוצר.

בית הבובות.

שיהיה מוצלח הרך הנולד.
שיהיה כל מה שאנחנו עצמנו לא,
שיגשים את משאלותינו.

ולפיכך הילד הזה הוא לא רק שלי
אלא למטרותיי, 

לגחמותיי ולצרכיי, לצרכי עולמי.



וכל זה קשקוש.
אמונות המון ברות תעמולה מתמשכת
לטובת טמטום החושים
המשמש כסכר להתבגרות.

הדבר האחרון שהמדינה צריכה
 זה אנשים בוגרים.
שאז המדינה אינה "אני" יותר -
"אני" כבר לא המדינה עוד.

והנפש מאמינה לתעמולת עצמה
לגרוס כך ואחרת
לגבי אמונות קידוש כל מה שאינו,
בהעלאה על נס
את הכוח והאלימות והתחרות
והמחשבה העקומה
לכאורה ניתן לעצב משהו או מישהו באמת.


וכאשר עולים ההורים אל המקום,
בו תפקידם כאן בעולם לשרת את הילד
ולעצב את עצמם לפי צרכיו המשתנים,
היצירה תהא פנימית ובלתי תלויה,
שכן להיענות לבקשות העולם -
ניתן גם מול תולעת שאיבדה דרכה.

---

תודות

יום שבת, 25 באפריל 2015

תשובת אהבה

הוא לא גיבור החייל הנקבר
אינו חכם ולא רשע, רק כביכול
מסכים הוא להעביר תומת אלוה עד מחר 
הוא זה שלא ידע-יודע-יידע לשאול.

והוא, שלא ידע לשאול
גם לא ציווה לאף אחד את החיים

בשם כל מה שאפשר לדגול
במותו בחייו בטמטום החושים

גם את המוות חיים החיים
מותם של הרוגי תאונות הדרכים,
הרוגי טעויות הרופאים, נרצחי התרופה,
שערי המתים בשם אלוהים והכוונה הטובה

והיא השיבה הביתה אל חיק החיים האפשרי
נתיבות היונק הזוחל אל אמו ההומה
אל חיק החיים בהווה האישור הפנימי
בו אין שאלה לתשובת אהבה

---

תודות

יום חמישי, 23 באפריל 2015

השילי

כף רגלך הזוהרת 
מעזה תהודה
תבנית ארץ מוארת
רקבובית אדמה


השילי את השלי
אייני את האני
הפנים קורא לך צאי 
מקיש החוץ לך היכנסי  

שוויון הנפש הנופשת
בגשר שבין שתי האונות
עֵד הֵד האהבה המתקדשת
להיות בך עד כלות


באובב מתאבב להיות מחויך 
כי אפשר שיקרה בדרכך
ואביב במחולות בעיקר בך
בעיקר בשבילך.


 [ש.ל.א.]

יום חמישי, 16 באפריל 2015

לך תהיה היטלר

על פני להרכין ראש בפני הקרבן
להתעלות

על קצות
אצבעות 

הנפש להיותה מעל ומעבר
נושקת שכינתה ומציצה אל על

אל נשגבות הבריאה
החיים בחומר והמוות בו.

אני, שגדלתי במחנה ריכוז בהשראת אושוויץ
שם גדלה אלמנת צה"ל ויתומיו ונבחרה להיות לי לאם
תחת שרביט שנאת אב וניכור קרבת דם של אבותיי
של הבדידות, הכפור והרעב האפשרי ביערות פולין

מסרב להרכין ראש.
מסרב לא לסלוח. ולא מדובר בגרמנים
ולא מדובר דווקא ביהודים.
אלא לאדם.
שלא לי הסליחה מחד ומאידך לא לי אי הסליחה.

אלא לעצמי
למצוא לי מחילה בה אוכל למחול
לאנוש באשר הוא,
בי בתוכי ומחוצה לי

---

ומהמחילה הזו עולה האפשרות
להחסיר את הפחד 

היות נכון
לאהבה

שיש נצח מובטח אל החיים

אפשרית אהבת האנושות -
גם אם
את האנשים יש קושי רב לאהוב,
במובן הזה של להסתגל
אל כל הפנים.
מבפנים.

(לך תהיה היטלר)


---

תודות

יום שבת, 11 באפריל 2015

עבדים היינו

עבדים היינו,
עבדים היו אבותינו ואמותנו
ויָצְאו - מגדת לנו אגדה -
מעבדות לחירות.

ומאז, שוב ושוב היינו עבדים;
כבר במדבר היו לנו געגועים
לסיר הבשר
ואחר כך לעגל הזהב;

והנה אנחנו שהיינו עבדים -
דורות רבים עד עכשיו
נותרנו עבדים

לחשיבותנו העצמית,
להקטנת הנפש הפרטית
ולהקנטתה,
לכסף ולחומר
ובעיקר לכבודנו
שמא אנחנו פחות מהאחר.
ראו הרי אנחנו עבדים ליהירות
שכולה נמיכות קומה -
לפחד ולחרדה ולדאגה
שמא איננו ראויים לחיות;
לאהוב ולהיות אהובים.

הרי אנחנו עבדים להצדקת הטירוף
ולזיוף השפיות של אמונות ההמון
אל מקום בו מותר
מאיזושהי סבה
לפגוע במשהו או במישהו -
וראשית דבר לפגוע בעצמנו.

ומכיוון שהעבדות הזו
היא כבר התמכרות בת אלפי שנים;
ומתוך כך שאנחנו לא יכולים
אלא להיות עבדים לאיזה עניין
טוב אם נשתעבד
מרצון ומתוך החלטה,
בשמחה ובנפש חפצה,
אל החירות.

אל החירות לחיות
ולהרגיש טוב
בכל הנסיבות –
כי החירות עולה מבפנים
ואיננה תלוית נסיבות חיצוניות.
אל החירות לחיות בהווה –
כי מה שהיה כבר היה
ולא יחזור
ומה שיהיה עוד לא בא
ואינו ידוע
ועכשיו זה החיים עצמם.

אל החירות לביטוי אישי
והסכמה לחיות בזוגיות טובה
עם גופנו ועם עצמנו –
ועם זולתנו -
כי הכל אהבה.

לכן אמור-
עבדים אנחנו אל החירות הזו -
להיות בני חורין
לראות את החסד
ולהודות על העדן ועל הגן
ולעבדה ולשמרה.

אמן ותודה

תודות