יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

עדיין

צעדם מדוד ומדוד מקצבם
אך שמח היה לם חגם
עת לאט פסיעתם
הביתה

מתנתם לעולם

שבט חסד שפתם
דורות משנתם 
הביתה 

שכל ישר שמיים ומים
ברכת אשר על שפת הים 
כבר הווה עתידם

ערוב צלליתם
צעידת חיותם
יד ביד - עדיין.


יום חמישי, 17 בספטמבר 2015

ילדותי


בעוד 16 יום אני אבא 32 שנה.
בעוד 9 שנים אחגוג 17 זמנים,
כשאלוהים זכר צעיר עידנים,
איסוריו מנוחשים ואת מתפתה

מפתה ומתפתלת בנשיכה, בנחישה
חושקת, מִתְאָוָוה, מכנסייך תאנה.
בעוד שלוש שנים, ששה חודשים
ושמונה עשר ימים אהיה בן שישים

כמה שנונות השנים להטעימנו
נחת זמן ורוח מנשב
שככה זה בבגרותנו

אני קיים משמע אני חושב
אני חושב שזוהי משאלתי
להיקבר יחדיו עם ילדותי.



יום שישי, 11 בספטמבר 2015

תוהו אבקני אדמה

כבר ליוויתי את יום מותי בחיי
משתה גדול של עצב ושמחה
באו רבים אל לוויה
פרח ואבקן וניצה

חיי יהיו אשר היו הווים אללי
השמש מלאה בימי האובך הנורא
השקט בא אל מנוחת המורא
וסערה אל מנוחות רוּחָה


למיתה דנה נפשי את המוות
חסדי דרכי האחרונה הבלי קהלת

הבל נשמתי; נשמתי המונשמת

מותי המת בחיי; אדמה אש ומים
שעל פניהם מרחפת רוח עדיין
תוהו אבקני אדמה ובוהו שמיים

---

[ש.ל.א[

יום שלישי, 8 בספטמבר 2015

או אולי

זה המובן מאליו שהפסיק
זה השכל הישר שהספיק
זה ההווה שהיה לפני רגע וחמק
זה ההווה שיבוא עתיד ממרחק
זה החיוך שלך כשאת מגרגרת
זה הידיעה והדעה שאת נוהמת
זו היא זה לפעמים
זו היא אני ואני ואני
זו היא מלא אנים
זו היא תכלת שמי

ואילו היה זה יום מותי
ולו יהיה בוודאי
או אולי 

יום שני, 7 בספטמבר 2015

הדיסקרטיות מחייבת

הדיסקרטיות מחייבת
לכן לא אוכל לומר לך אלא מה

אפשר שחיוכך הוא מחשבה מענגת
צפיית אדוות מנוחת הזרימה

באת אליו למעשה האהבה

והוא קשה מבט לא מבין
כך עורף הקשית בלבך התרסה
כפי שבאת והלכת כך באים והולכים

כל זה לא תוכלי להרהר לאייר
לצייר לא תוכלי, לא לכייר, לא לספר
שהרי הספור הזה מעולם לא היה

לא זה ולא דומים לו אף לא ברמיזה
היי, אהובה, את מדי מתלהבת
כשהדיסקרטיות מחייבת


יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

אדם זוכר היטב

אדם זוכר היטב
את הפחד

את הבהלה
והחרדה

אינו יכול שלא לזכור
צריבת נתונים שכזו

בה אין לבטוח בה במציאות
שהסבה מסובבת ונמצאת בדידותו

נרגשת לקראת הבאות
לכל אשר מתייאש להיות

אדם אל עצמו
שלא יכול לשכוח 


ואינו יכול שלא לאמור הגדתו
נשען צלקותיו ומתעקש מבטו
להיות ספון הווייה נשימתו
להניח כל שלא יכול להישתכח

לכסות פחד וחרדה ברגיעה,
להבהיל בהלה למנוחתה
ללטף מצוקת האפשר
לקהלו מאושר

הכל אהבה
הכל אדמה

מציאות ודמיון -
הכל נכון.


---

}ש.ל.א[




יום חמישי, 3 בספטמבר 2015

שניה. שנה.

עטית נוצותייך שמיים
נדוד אל מעבר לים
מרחקים מצילותיים
מצולות אדם

זה לא השינוי המובטח
וזה לא מגירת הנשכח
זה כן הכלום המשובח
היינו כך היינו הך

הכי בי בחזי חזק

התיקי נשימה
המתיקי נשיקה

אין מרחק
ואין בלי מה
שניה. שנה.

יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

שבילי

אזיקייך אל הגדרת המרחב
סורגייך אל הטוב והמוטב
זיק פנייך השובב
עינייך מאירות עכשיו

ידיעת השבה וידיעת ההולך
רקמת אור אל עורך
שבילי תהודתך