ההיאחזות העיקשת בישן - איננה אלא קושי להתגמש אל השינוי המתרחש מאליו.
בעוד תפישות ישנות של כלכלה, ניצול משאבים ובעיקר יחסי מרות וניצול של האדמה עדיין נמצאות מהדהדות כאמת אצל העדר, נמצא העדר זע בחוסר נוחות כלפי אותן תפישות בדיוק.
המחאה בעניין הגז למשל, היא מחאה כנגד התעלולים הבלתי פוסקים של הממשל בהיבטים של משחקי הכס וניצול של תאבי הון ושלטון את נטיית העדר לקבל שהחזק הוא המנהיג
והסכמתו ללכת אחרי המנהיג בעיניים עצומות.
כלומר, בא העדר ומודיע למנהיגיו, הנבחרים, שמשהו מסריח לו, משהו לא נראה לו, העדר לא נינוח, הוא מעלה אבק ברקיעותיו ומסרב לקבל את ההנהגה בבחינת ראה וקדש.
אכן, העדר מסכים עדיין לשיטה הכביכול דמוקרטית, אך גם כאן, עדיין, משהו לא מסתדר לו לעדר במיוחד כאשר הרוב הקובע אינו רוב מוחלט, כלומר למרות שהרוב לעולם מוחלט, המרחק בין בחירת הרוב בדרך מסוימת לדרך אחרת עומד על קוצו של קול.
העדר לא שקט כאשר קברניטיו משדרים לו זחיחות, כאשר הממשל מושחת ונמצא חוטא לחוקי הממשל עצמו.
העדר לא שקט כאשר הוא חש את השוד והגזל במקרה זה של הגז.
והממשל בשלו, המנהיג מתעקש שהוא יחליט.
והעדר מפגין. לא שקט.
מנהיגות העדר עם זאת מחככת ידיה בהנאה כאשר ברור ששוד הגז בכל מקרה יתקיים ועכשיו השאלה היא כמה ניתן לשדוד נוכח תמימות העדר.
שכן, חמישה דולר או שלושה דולר, תלות דמיונית בטייקונים כלכליים אשר לא רק מורידים את הממשלה והכנסת על הברכיים אלא מניחים לה לחשוב שבלעדיהם לא יקרה דבר.
כי מה שמעניין את רודפי ההון והשררה הוא עצם שוד הגז מתחת לפני הים.
שכן, הנושא הוא עצם השימוש במשאב זה.
ולעדר לא נוח באמת מעצם הניצול הבלתי נתפש של הגז הכלוא במעמקי הים. מעצם הרעיון שעקב מציאת הגז - ניתן לדחות את מה שניתן לפתח כאנרגיה חופשית ולהימנע מזיהום הכדור, האוויר האדמה והמים.
העדר יודע שיש אנרגיה זמינה בים באוויר ביבשה מהשמש, בבחינת ארבעת היסודות - מים, רוח, אדמה, אש.
כאן, לא חי הכותב באשליה. ברור מאליו שדבריו מייצגים אך ורק תחושות עמומות אשר מיד מוסטות הצידה בשל הבטחת הממון והרווחה לכאורה שנובעת ממשאבי הטבע.
ברור לכותב שבעוד מתווכחים על המחיר, רודפי הממון מעוניינים רק לסגור את העניין.
שכן, יעשו מיליארד או עשרה מיליארד, פחות חשוב.
העיקר שוד האדמה.
או לחילופין ענייני בריאות.
העדר כבר לא מסכים לסמים המסכנים עצמאות ושפיות בבחינת תרופות.
העדר כבר לא מאמין לרופאיו.
העדר זע בחוסר נוחות כלפי השודדים המודרניים אשר כאחרון סוחרי הסמים - דוחפים לו תרופות מיותרות בהבטחות שווא.
העדר גילה שאינו תלוי עוד במנהיגיו.
העדר מתפצל.
והנהגתו בלחץ.
בלחץ הרבה יותר גדול מהנראה.
רופאיו בלחץ.
הפוליטיקאים שלו בלחץ.
הממסד, הממשל, במתח ובלחץ.
שכן העדר זקוק לו פחות ופחות.
וככל שהממסד מכביד ידיו, כך העדר חומק, מפתח אלטרנטיבות.
הגיע הזמן הזה בו כל אדם, כל פרט, כל יחידת אנוש, תתבונן נכוחה ותראה איך להתנתק עד כמה שאפשר מעטיני הממסד והממשל.
היעדר האדם הפשוט בשיקולי העדר מהווה מחיר פשוט גבוה מדי.
יש לא מעט, למרות שזה נראה עדיין כמיעוט שולי, שמעוניינים בחירות האישית, המובנת מאליה, לחיות את חייהם.
וכאשר בא מישהו מבחוץ, יהא זה מחוקק, שוטר או שופט - להתערב בחיי הפרט, ואין התערבותו נחוצה שכן הפרט לא מאיים על החברה - אלא בכך שמוכיח שלא זקוק לממסד - ראו חינוך ולימוד ביתי - נמצא העדר יותר ויותר, מגונן על הפרט ופחות ופחות מקבל את עמדת מנהיגיו הנבחרים.
וכאשר יכיר הממסד בכך שתפקידו לשרת על פני לנצל, כאשר יבין הממסד שעליו לשמור על האדמה, גם לשמור עליה, אפשר שהאדם הפשוט יסכים לחזור לממסד ולממשל ולשתף פעולה ברצון.
זה עוד רחוק למדי, כך נראה.
עם זאת תהליכי התנתקות מהצורך בממשל ובממסד מתרחשים כל הזמן, וכפי שפחות ופחות אנשים בוחרים ללכת לרופא בעת מחלתם, כך אט אט - האדם הפשוט מקבל יותר ויותר אוטונומיה על חייו.
זה מתרחש מאליו ולא יעזור הטרור, לא יעזור האקדח - היעדר האדם הפשוט משיקולי הנהגת העדר - מפרק את העדר הנשלט ומייצר קולות ולהקות אינדיבידואליות המכירות בצורך בשכל ישר.
אהבת - כמוך.
---
תודות.
