רשום

רשום לפניך:
שברון הלב כברירת המחדל של הקירבה

רשום לפניך:
שברון הלב כסוג של מדרגה נשגבת של אהבה

רשום לעצמך - 
לבך השבור מעולם לא הפסיק לפעום את אהבותיך

רשום לפניך -
לבבות ששברת נשברו במו ידיך

רשום רשום רשום גם לפניך -
על לוח לבך הסדוק

לפניך, אל פניך, רשום אל פניך
קירבה לפעמים היא ריחוק

הורים?

חי. מהשטח.
יושבת גננת ומסביבה יושבים ח"י זאטוטים בני שנתיים שלוש.
יש לה שתי סייעות.
ועושים פיקניק, על יד נחל מלאכותי שזורם כאן תמיד.

והגננת צועקת, גם כשהיא לא צועקת במובן של זעם היא פשוט צועקת.
מדברת בקול רם מאוד.
"מי שאוכל ירקות יגדל להיות חזק" וכן הלאה פניני לשון חיוניים לאווירת הפיקניק.

ואחד הילדים טוען בעברית ש
"בא לי..." ומיד אחת הסייעות מתקנת אותו - איך אומרים כשרוצים משהו? שזה לימודי עברית, והסייעת השניה נותנת לילדים בראש שאם הם יתקרבו למים הם יפלו פנימה, והגננת צועקת את משנתה ואם איזה ילד עובר את תחום שבת שהוא ממש דמיוני שלה, כמו קו חוף לים מדומיין - היא ממש צורחת.

אלוהים ישמור.
כי היא, באמת אוהבת ילדים, ראיתי איך היא מניפה ילדה מבוהלת ומדביקה לה נשיקה רטובה על הלחי.
מרוב אהבה.

הורים?

בוטש

וכשאשמח?
וכשאפזז לפני הארון?
מפרקיי מתפרקים שוקיי משתוקקות.

התבואי?

---

אז צחקוק יעלה מול משוגע מזוקן
אגמי אישוניו וכולו אלוהיו
כמה כמהה לתנועותיו

כבר אינך זוכרת כשהיה גם אדם
אגנך מהודק אל מזרן אהבה
איך ומה ומתי ולמי ולמה

---

וכשאפרח?
וכשארחף עננים בחלום?
לא פורקן ותשוקה עדנתה נשימה

התאותי?

---

ומיתר מלחש אלוהיי 
צודקת הנך במלואך לגביי
הרי ממילא מילותיי

טל שחרית שדות השלח ניב ירוק מתחדש
והעדר לוחך אדמה לו חך ובוטש
גלי את הרוח כבר עליתי באש.

אל תגיד

אל תטריד.

אל תגיד.

זה מטריד.

שיש לך להגיד.

מה תגיד.
איך תגיד.

מטריד.
אל תטריד.

אביר

וזה העצב
הדהודו מאליו
נהימת הסחלב

וזה העצב
נח מונח האפשר
הוד הדר ההדר

וזו ההזדככות
לך ובך הרוח קד
ונאסף אל תוך לבד

וזו ההזדככות
זך ובך דממת מיתר
מתוח ורפוי מוכר וזר

מי המתיר ומי המותר
מי האוסר ומי האסיר
כשאת כולך נפגשת עם האל
ונשיפה רוטטת אלי צל

וזה העצב המואר
מחזיר מכיר מאיר
יופייך לא עוד מסתיר
הבל פיך ונשיקת אביר

אהבי גם את הזר

לא יישבר לבו
בחרת ללכת מאליו  
דמעת הווה מוחמץ תמליח לחייו.  

ורעידת שפתייך
ננשפת לאוזניו
לבו אדום מדם עירום בחדריו.

היית בו והיה בך 
בלי דעת זכרותך
עת רעידת ספינה פורקת פורקנך.
 
לא נקשר לא קשר
לא נעגן אל מעגן 
ריח ירח שוק על ירך תנועת תשוקת אגן.

לא אטימות הלב 
ולא עוולות ערלותיו
אלא גמישות שקטה של ידיעת הרטט
בו לב אדם פועם פעימותיו.

מה שניבט אל 
כאבי הווה שכבר עבר
נשזר לך אהובה גם זר פרחים של שקט
חבקי החסד המוכר אהבי גם את הזר.




[333344]

הום

שלמה

לכשבא שלמה בן דוד ובת שבע

להלל אהבה באשר היא

במילות החכמה ופניני הרגע

לא הגה מי הוא מי ומי היא  

דעתו לא פנתה אל שטרי בעלות

לא שלו; לא שלך; לא שלה
עת אלף זוגות עין מתבוננות

ואפשר זו אני שנבחרה

להיות המושא של רוח הדברים

נישאת על פלגי מים חיים אל הים

מי אם לא את בחר בך להיות לאדם

כך דברי הימים כך ימי הדברים

לא הותיר ולו תא או רקמה

לאחר מאלוה והנפש שלמה.

]ש.ל.א[

פנכת צוף חשיש

טובל

אמירים ניצבו ברום לשיח

בדבר ניצוץ דמעת עינך

צל העצב הנישא ברוח

כְּסָפֵק הָמוּצָל תוך צִלֵך

אין על מה או מי או איך

אלא הנערץ להיפתח

אורֵךְ טובל טהרתך

ומסרב להישכח

שרמנטי

לא חשב כלל היות בך

מתאר גופך האיר את שלמתך
לא חשקה נפשו אהוב אותך
עת קרצה גם אליו ירכך

ביקשת בעדינות ולא חזק
לכאן ולשם שיישאך שייקחך
ולא פשוט לשמור כך על מרחק
נעורי ימייך נידות תומתך

בכל לבך לפתוח שערים
באושר ובעושר יבותקו בתולין
אושרך במחיצת האוהב
הוא החץ שננעץ אל הלב

חפצו בך רקוע עד שחקים
ולא חשקה נפשו בחפץ שהוא את
גם אם אש מלבה איש אשה כאישים
ותפארת דמעות עוטפת מבט

לעולה את מוסרת נפשך
על מזבח האהבה העצמית
אין הָחָפֵץ כלל להיות חֶפְצֶךְ
היי לו; לא שלו; היי כלא היית.

---


]ש.ל.א[