וזרעי בך מושלג

בקשת שאוהב ברכות פראית; שאדע ירח מחזיר וחוזר
ואניח משקל הלבנה.
שאקפא ואגלוש אל קבוע זמנית; עובר וסב וסב ועובר
והלנת עד כמה.

בקשת לעצמך מרחבי זמן אבוד; לך ביאתי תהא בבואה
וזרעי בך מושלג.
רידדתי מידה לך הייתי מדוד; ככר עגול סובב כרכרה
ואני. רק הנהג.

הוגה הנהג נֶהֶגִים היגדיו; עירומך הנבגד מחלצותיו
ואני. אחד האדם.
מרחב אל זמניו אל מרחביו; ללבך מסילותיו
ועצמך שם.

מחזור משולשים

לא קל לעיכול
לקיפול לא קל לטיפול
לכשיבשת אבוא להגשים לך גשמים

ואהא לך אח ואב ומאהב
זה לא אני זה לא דבר אבל זה מתחשב
זו עגלתך ואת מוזמנת לבוא עדי עצמך

ומה שנדמה לך שהוא אני
אינו אלא משאת לב
ענוגה במיוחד

***

לא קל לעיכול
לקיפול לא קל לטיפול 
לכשיבשת אבוא להגשים לך גשמים

והוד והדר ואפילו פרש
מוקדש אלי טהרת טמאות האהבים
אצדעות וידיים קושרות לך כתרים

צחק גורל שמח מזל אלי מחזור משולשים
לתת לך הסברים עד טמטום החושים
ואיך זה כשננשכת אוזן בחזקה?

ברונזה

אינך מותירה לי אלא לאהוב אותך
ואולי תזכרי בָּךְ לעת הָפְתָעָה
אינך מאפשרת אלא להעיר בך
מה שהנך מאדימה
מרדימה
וגופך
מּת

להזכיר לך זָכָר
לִיקוׂב את ההר
ומי האחד
שלבד
רטטייך
ירכייך

שזה הכל ריפוי
ועשוי
מגש ברונזה רקוע

אין לך ערך

פראותי מנוכרת לאמור; לא עוד כך;

לא כחיה; לא כגוף; לא כחומר החי.

אומרת העת לי; היה לה; היה לה לאח;

היה מעל זממת יצריך; היה עד דלא די;

היה כְּאָב; היה כְּדוׂד; היה כְּסָב;

כבד את נאורות המלה הכתובה.

פראותך לא נכרת מהעת לעכשיו;

לא זכר לא תאווה לא רגע של תשוקה.
 

וכאשר חשכת יצריי המאפילים;

מה שקורה בחדרי חדרים;

אותיות תוכחה וצדקת הדרך.

כזכוכית אלי קצף גלים מתנפצים

משפט משטח עצמו למילים

אותיות משתברות; אין לך ערך.

ירוק

הביטי עננייך זוממים דמדומים

אופקייך אופים עוד ערב אל ים

וערביים בינתיים אורבים

הרוח הלוטף והחם

גם אם תבוזי להיות נשגבת

אגנך אל העוגן נע אט

רטטים רטטות נרטטת

נחלצים חלצייך אין חת

אינך צריכה לומר דבר

ואת מתעקשת לשתוק

בביאתך כעת חיה מחר
ארבוץ מרחבייך ירוק

זימת

את זממו וזממה

עת זממו בזממה

זימה מגזימה

נוטפת כולה

רצית בעורמה

מלות הרגשה

הָבְטָחָת בטחון

שָלִית הריבון

גופך הנרטט

מחויך מבפנים

זה ככה כשאת

עצומת המבט

זרעו זר-אונים

מאיר בך זימת

אַיִיךְ הִנָיִיך

נמרת חברבורותייך
לביאת אגנייך
אַיִיךְ

בא לביא 
בא הביא
הִנָיִיך

מלבין

פעם הייתי צָבָּע בלשון העם צָבָּעִי
עכשיו אני מלבין פני קירות  ברבים

עוקר את נקודות החן ומשתדל להיות סבלני

לוטש עיניים בשתי ידיים סותם סדקי הכותל

אין תחינות ואין תפילות רק להלבין
ולהעלות את טהרת ולהשמיש תשמישים

שכאן זה חדרי חדרים וכאן נעשים מעשים

ובמטבח הזה יתבשלו תבשילים

פירשיות קדושת מקלחת ואמבט
חלקת הקיר האנכי ומדף שתכף מט

כבר מחר תגור משפחה ואני מה אני

פעם היית צָבָּע מה שקראו צָבָּעִי

ועכשיו אני מלבין
פני קירות ברבים.

תזדייני בטוב

אמרי לעצמך גם מילים אחרות

רוקני אין הסוף הישר להתחלות

מעיינך אל אגמי המישור השרבי
חורץ ערוציו הֹר הֶהָר הַרְהֵרִי

מה אשית מה נשית והיית לך אחות

מה זִמֵר הֶעָלֶה הנופל מָטָה לִנְחות
וזה הצומח אל על מה פיוט יעלה
כשהפחד נבהל ובא לך הווה

תזדייני בטוב. אהבי בגאון

הניפי אצבע משולשת לכל בוז שבָּזִית

זה גופך המותר ואסור לחלום

שההתמסרות שבך היא מְסִירוּת דו-סטרית
מה רצית מה עשית מה נשית מה אשית
לך זרע אדם מלבין והצבע אָדום  - ואֶדום

לא אשוב לראותך

אקשיב למה שאת רוצה לשמוע
גם כשאינך נותנת אף סימן
אביט לאן שאת קוראת גבוה
ובשמייך אין אף ענן

את רוצה אהבה מִכָּמונִי
ואינך אהובה לעצמך
אקחך כאשר תסכימי
היותי בתוכך

זה הכל אהבה
שום דבר אהבה
כפי שבאתי אלך

זה הכל מלחמה
שום דבר מלחמה
לא אשוב לראותך

חלום

זה כבר איזה הווה שאין הווה
אלא עוּבָּר עתיק בו נעתקו מי רחם ללא רחם
כפי אדמה מתנה אהבת רגביה אל ברכת המים
אל אגם זמני שקפיאתו מובטחת עד שלא.

זה כבר איזה הווייה שלא זכינו לדעת
את זיכרות הרגע המתלהם באיניות אונו
המתחדש המתפרץ
מקיף ותקיף נחשול אל סלעים שוברים גלים
והספינה שבדרך מפרשיה רדו כולם
והתורן מונף והדגלים כבר אינם.

זו היא את
או שזו היא אני
או שזו היא היא
זה חשוב ולא חשוב
הן את הרטט לא מעניין אלא רק רעידת אגן שמקיימת עולמות בהן האהבה נחלקת
אל צליפת העין וחלקת לשון

זו פעימת חמלה דנה עצמה אל אחרי פרגוד החסד.
כאן נמצאת מציאות
וכאן זה כבר חלום.

נרקיסיזם משובח

התאהבות היא נרקיסיזם משובח.
ללא פשרות.

---

התאהבותך בה
לא מתעניינת כלל וכלל במה שקורה אצלה.
רק מה שאתה מרגיש.
רק אתה.

והיא? דמות מדומיינת
שלא בהכרח נוהגת כפי שאתה רוצה,
אבל זה לא חשוב,
כל עוד אשלייתך
שהיא מחזיקה בעבורך את האושר
מתוחזקת -

---

שכן כאשר הנך מאוהבת,
העניין כולו אך ורק את.

עינוגו – הוא לא בשבילו, אלא בשבילך.

הרעפת אהבתך – לעולם בשבילך, הוא לא חשוב כלל וכלל.

אלא אם כן יאמר לך לאו.
---

ואז תוכלי להתחפר בתוך עצמך ולדמיין שברון לב

שכולו – איך לא – את בעצמך.

---

ואז כשהיא אומרת לך לא
אתה מגביר את אשלייתך
שעצבונך בא משם.
ושוב, הכל זה אתה.

---

נשוא ההתאהבות,
נושא ההתאהבות,
מושא ההתאהבות – כולם
רק.
את/ה
בעצמך.

---

אל נא תתפלא/' אם ה"אהוב/ה" שאינו את/ה

 לא מאוהב בך
ולא ממש עסוק בעצמו דרכך.

אלא אדם שחירותו מאפשרת חיים.

---

התבגרות היא התמרת התאהבות לאהבה,
מהשלכת אושרך על האחר/ת
ואישור אושרך באמצעותו -
אל הענקת אושרך לעצמך
ואישור עצמך להיותך אהוב, נאהב ואוהב -
באמצעותך -
גם את עצמך.