אצדעות

                                                                                                                                                                                                                   
את ריחך וצחוקך
רקיעי אגמייך
שהבאת בלכתך
אצדעות ידייך

עדינות הזכר
בו מעוף הפרפר
צוף כותר ומתוק
קרוב בא ורחוק

נשימה אחרונה
ידיעת הדממה
כך מותי כך חייך

אל תבכי לא נורא
כך היית כך היה
הדיפת ירכייך

כך

                                                                                                                                                                                       
כך מרחיק לכת - כמו כוכב
כך מעז לחיות את חייו - עכשיו
כך ירח מביא תשורותיו
כך מאיר נתיביו

כך עתיק העתיד ובא בזמן
כך המובן מאליו מובן
כך עֵד האַיִן כי כבר אינו
כך לבדד מטמון אדמתו

כך אדם ראוי שיבכו את לכתו
כך כשכבר לא מובן ולא מאליו
כך החיים מעצמם מלאים

כך עוד ירחיק לכת ילך ויבוא
כך יתמלא ויחסיר ובשביל החלב
כך מחיים למוות לנצח נצחים

אופטימי

                                                                                                                                                                                                                                                                                                         
שם, מעבר למחוזות ענני האוויר הדליל
זיקוקי כוכבי ריק אפל שכולו רווחה
ירח מלווה אדוניי צבאות וחיילי הבדיל
והיא זו שחושבת שזו היא שמחליטה

זו הבריאה שמגחכת את רצינות המבט
הבריאה שלא מניבה אלא אך ורק מפגש
היא מזדיינת הרבה יותר מכפי שידעת
מפרשת אימת פרשי החשש

בזבזי. בזבזי תשוקותייך מסמרי לך פרסות
בקצב רגלייך קִפְצִי פיך כווצי קצות שפות
שלחי ייחומך אל טמאות מידותייך

שם, מעבר לאותיות ההבנה הגסה
לבך פועם אותך עוד פעם ועוד פעימה
ועוד לב אדם נישא שט ופונה אלייך

אַיִן

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 
בחסדך לא באת;
באהבתך הנהדרת – נֵעֶדָרְת;
שאילו כפות ידייך עוטפות;
לחייו חרוצות עתים ועתות;

ואביו מתבונן ולבו מת-רונן;
שכל מה שחמץ ליבו עליו בחייו;
עולץ לבו עליו לאחר מותו;
וגם זה חסד;

ואמו הורתו רות היתה;
חי-רות היא האם הגדולה;
גם מותה גם חייה;
טירופה; ילדיה;

בחסדך לא היית;
לא רצית; לא חצית;
בחסדך המרחק;
המזבח; המשחק;

זוכר את החול היחף;
גם מגע גם יד על כתף;
זוכרת ודאי את מבט העין;
הבטחה; לא באת; אַיִן;

לא נחבא

                                                                                                                                                                                                                                                                                                           
מניכר הזמן
בואך אהובה

ממרחק שהיית
באת עכשיו

מרנין לב חיוכך
מבט בת לאב
 
אושרך ילדתי
לא נחבא

אוּד קִרְבָה לי זָרָא

                                                                                                                                                                                                 
אפיקי אופקים מלאו העין
ריסים עפעפו עפעפיים
והמרחק מבלי משים
עונות ורחף אבקנים

כבר אין דמותך ואין לך געגוע
ערוץ פתוח פסלים מפולסים
גאות השפל וקצף תעתוע
בדידות ויחסי היחסים

עת הצער ניבט אל עינייך
את מישורי המבט החלול
אישוני תהודת הצלול

עדיין עדנת העדייך
שוב לא שבתי תשובה

אוּד קִרְבָה לי זָרָא