זהו זה

הייתי משרמט אותך אל תוך הלילה
מבזה נבזותך הצודקת תדיר
זה כבר לא עניין של מי למעלה
המוות ממתין על הכביש המהיר

הייתי בך אהובה עד כלות כזבייך
צופה צף מבט תלות וחוסר אונים
חפשי או חכי יש נוקב מבטייך
אותי כבר שחררת בלי משים

לא אשוב לא אלך לא אהיה 
הסכמת הלאו מתייצבת מולך
כעת זמן הווה ואיני בשבילך

כך כורחי בועל כורחך
חסד דין מתיר דרכי מדרכך
כך ממרום תחתיות זהו זה

---

]ש.ל.א[

ריקם

ביקשתי את נפשי להסתלק מכאן
ואם ניתן מיד
וזו השיבה את פני ריקם

נתנה לי יד.

ראה את הגן ואת העדן אמרה
הקשב רחישת פלג זורם
יהא מזמורך שקט עד דממה
דם לבך אדמתך חי צומח דומם.

אז עפתי עמוק אל שאול תחתיות
ייאוש סבל כאב מעטפת בועות
מתעצם.

אך הנפש מכה מנשימה בי חיים
מתנשפת נוחתת גלגוליה מתים

תם נשלם השלם.

---

]של.א[

עדות

נפרש אדם תודעת תודעתו
נמוג אל אין
מעבר לו עצמו

היכלי תהילתו בטבורה
מתכנס אדם מחוצה לו
בהולכה ובשובה

דממת אינסוף משתקת
ניגונה מבריא הכוח הבורא
אין מתרווח ובועה מתכדרת

וכל אחד וכל אחת וכל מוזמן
אין נפש אין מרחב אין זמן
כך מבריא גם אחד האדם.

]ש.ל.א[

אינני אינך

הרי את מזומנת למחול הנעת האגן
מניאה עצמך מיופייך חן הלוכך
לא אוכל להיות לך אלא אדם
ומעל הרקיע חלל עליו בית צלמך

הניאי ביללות ייחומך כאן ושם
להפרות אדמה גני עידנים
הזניית הזרע נתונה לך אתנן
כעבי הקורה מתעבים עננים

לא אוכל להפרות את מה שעיקרת
לא אוכל להכות את מה שהדפת
תהודתך. הקשיבי. תהודתך

לבך הכבד מתגלגל אל לבך הקל
אנחנו שנינו אפילו לא פיסת חלל
אפילו לא תו: אינני אינך.

]ש.ל.א[

משיב

היי, נפש מיוסרת אל אנה הלכת?
מזמן לא המתקת את צוף האבדן
ייסורייך לא מכים את תנועת האגן
ייאושך חמקמק ואת שקט הפכת 

מה השקט הזה ממך באה דממה
מתי רצון חדש יניף בי זעקה
נוכחותך המלאה עתים היא לי זרא
שוויונך זרוע ואת חיה זרה

ממסתרים כבר למדנו לחמוק
והיינו מולם קרוב רחוק
קידתך אל הטוב והמיטיב

קבלת הדברים לא קשורה למצב
מתלונן האני על תקפות העכשיו
הווה מקבל את הנפש משיב

---


]ש.ל.א[

כל אפשר

כמה עמלת שנים רבות
ללטש הזכוכית לעומקיה
לטשטש מציאות קמטוטיה
אל קידוש הבדידות

התגודדות התבודדות משל
התבוננות המבט הקר
מחיצת הזכוכית אבניה קריסטל
להגביר ההווה אל מחר

והתמורות המיתמרות לפני המחנה
ועשנייך ואישך וחופן גרגירי אהבתך
טמנו עצמם אל אמא אדמה היא אדמתך

הנך מוזמנת להסיר אט אט עצמך
את רצף אבן הקריסטל הקר
והרוך בו נִיכָּר ומוּכָּר כל אפשר

דברי ימי עולם

ואז אינך רוצה יותר

כלום

נעלם הרצון ונעלם הצורך

בדיוק ברגע שאת כל יכולה

אינך רוצה.
יכולה ולא רוצה.

וזה - הרעיון הזה

 כל כך מצחיק אותךְ עד כדי כך שאת עצמך
 מונפשת הלאה

אל חוסר רצונך

והוד כל יכולות שבך
נמוג אל

מול
החיוך הפנימי 

שהוא הוא הכוונה
המסתתרת

וסתירותיה אינם.
 

כך
דברי

ימי 

עולם.

הזר

ואז את מסרבת אל דממה
חירות מותרסת ריסי מבט
ומבקשת סערת הנחמה
בה בבואת אופקי המרחק

איך תבואי אל שוויון מַשְמִים
מתעמרת תוך תוכך מי זו
אי תכי בך אי תניחי להסכים 
כווצך המתבקש בוא יבוא

הכל בפנים הָזָה לָךְ הוזֶה 
יודעת את אומרת זאת מכבר
מכה בך זוך עתיד עבר הווה

כך שחרית בדידות תשכים מחר
גורל מוטח אגרופייך זה מול זה
עת החיים בך מפכים יופייך הזר
---

]ש.ל.א[

הוא ההולך

הייתי נותן בך סימנים
בל תישכח אהבתך
נושך ורוצע אוזנך
עלומי חלצי מתעלמים

אבל את כותרת כתרים
מחייכת נשיכתך
נושקת ידך
עת אמת השקרים

את גודשת חיוך סרובך
עת גופך מתקמר לאהוב
וריחך מתיקות ורוחך

מתחננת תקיף להגך
היכנעות אל הטוב
לא אני לך הוא ההולך

---

]ש.ל.א[