יום ראשון, 26 בפברואר 2017

גליהם

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 
איך תגדל ותתעלה מעל
ומעבר לחישוקי אהבותיך

איך תבוא אל שערי העל
והעבר לביטוי זרעית דמיך

השל עפעפי דמות צלליתך
דומם מיתריך קולך הערב

השל תנועת אגן מתח קשתך
קצוב ניגוניך הסכת והקשב

הנך ברוך ומבורך בכל אשר תבוא
ומרחבי התודעה הנפרשים מאליהם

גם לכבודך תהא אשר יהו
חי גל עד חיים גליהם.

יום שבת, 25 בפברואר 2017

זכר

ואז, למראשותיו מנוחת רקבובית שלכת
ועיניו עצומות למחצה ערותו מעפעפת
רואה את עצמו
אֶדום

דמותו טמירה מעבר לכל גודל עד אל תוך מראיה
והוא המראה הפיזית כהשתקפות נשימותיה
קמטי קמטוטי צדי עיניה המחויכות וארובותיה
המתנשמות להביא לה לנשמה את אישוניה
ומבטה משועשע ונאורה
אֶהוב

התגשמותו עם נפש עצלת שוויון
אל מילותיו וכאביו הדואבים שיגרון
להמזיר מזור שגרת חייו ולהניח לאיזון
פתח

אשה שאתו ואשה שבו ואשה שדעך לאוד לא מוצל
אישים אחרים להבות לוהבות תדיר כשנשאל
מת-קיים וחי ומת ככל שאוכל
זבח

ואת עדיין חושבת על מה שהיה אפשר
ומה שעוד יהיה אפשר
ומה עבר
מחר

יש התרחבות מסוימת בה המוכר
הופך לזר והזר למוכר
זך לא זר
זכר

]זרא[

יום שישי, 24 בפברואר 2017

זה לך אפשר?

                                                                                                                                                                                                                         


זוכרת שוויתרת עליכם?
עכשיו
הוא
רוצה שתהיו שוב שניכם?
עכשיו
אינו

הלכת לראות בשדה הזר
עכשיו
הוא
אומרת לו לא מאוחר
עכשיו
אינו


עכשיו כשאישך הוא הזר
שדה בור או שדה בר
חזרי לביתך
לבדך

זה לך אפשר?

יום ראשון, 19 בפברואר 2017

נגמד


                                                                                                                                                                                                                   
הנותר שוויתר העבר שעיבר
לא חשבתי כלל אל מונחי תשורתך
זנתה אימהותה אמי - אבי לא התגבר
איך תביני כל זאת ומה מוכר כעסך

כל זה מה נגמד אל שמחת נכדתך
אל חיוך מתפשט אור זריחה מלטף
קר היום. במיוחד. כמה חם מבטך.
שהי כאן. שבי כאן. היצמדי. נתעטף.

הנלך עוד כברת או ננוח אל דרך
הנשוב כפי הרוח ששב ונושב
לב עניין לו ליבת האוהב

מוחלטים החיים והמוות בערך
חליטות ההווה תבונת עין באין
שורשייך אודמים עלעלייך שמיים

יום שבת, 18 בפברואר 2017

ממורתף

                                                                                                                                                                                                                                                                                                           

לילות נוצת דיו ממורתף
אור הנר והצל אל הקלף
להבת גזם שרף
אלייך נסחף

חף

דור

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                           
טמטום חושי הזכר
מתחייב
יציבות הדף ייחומו
דור בדורו.


קרבן הרחם הנקוב
מתרחב
ליבבת עונג הכלתו
דור לדורו.




בחייו

                                                                                                                                                                                                                                                           
אבי וויתר עלי
בחייו
במותו זה אני
שוויתרתי
עליו

ליבי השואב
והדם הנשאב
התייתמו

עת הלך ולא שב







זוכרת?

                                                                                                                                                                                                                         
זוכרת?
אז ששילחתי אותך, בספינת שברון הלב ונסעת אל הימים,
והיית צודקת ולגמרי לבד, ובדקת יבשות ואגמים
וזיינת כל מה שזז ואחר כך האמא תרזה
כפייתך נתינה ונזרי מלכותך - נזירה

זוכר את,
אז, כששילחת אותי מעלייך, לחקור ימים אחרים,
ובצעד ארוך כמו כל הנחלים הלכתי אל הים,
ואלוהיי מעולם לא היה כל כך מלא, והירח גם,
והספינה הזו טרוף טורפה והנה כתונת הפסים.

ראי איך גם נחלץ את הספינות הטרופות,
ואבק משקעינו יאפיל קרוב כרחוק,
כיום בו רוח שנדם, אביך ואין לראות.

שאין במילותיי עדויות מעולם לא היו
אלא לן אותות התווך הנורא בין אהוב ושנוא
מה שאחד, מה שמבט, מה שעיניים צופיות.




הסב

                                                                                                                                                                                             
גם ממרחקי הזמן והמרחב
גם ההווה שהווה ממש עכשיו
גם כאן וגם פה וגם המצב
לא תדעי מי הלך ומי שב

לא מכיר לעומקם העץ עלעליו
מאבדם, ניגונו מסתלסל אל שירת הסתיו
רוחותיו אל מנוחת עבותות ענפיו
חמתו אל השמש אביבו לובלב

ואז כשאת יודעת פנימך לב אדם
מוסר כליותייך מבטך הנדהם
הספק נערץ ערוצך נערם

כמה אהבנו לאהוב הנאהב
איך התפלפלנו לפשוט ולמוטב
מי הלך ומתי יחזור ומי יהיה הסב

יום שלישי, 14 בפברואר 2017

אביבית

                                                                                                                                                                                                                                                                      
הצורך שלך להוכיח הוא המניע את הויכוח
אמרה הדרישה להיווכח מתוך בוז וזילות
רצון אל הדעת צמא לאוויר הפתוח
נמצא שם מרווה שדה סקרנות

תמימותך הערמומית יפתה מאין כמוה
שקופת אינסוף גווני עיקר - להשביח
האהבה יש מבכרת לבוא מאליה
לא להיווכח ובלי הצורך להוכיח

עכשיו צריכה לבוא איזו אמרת חכמה
להטוטים אל להט האמת האינסופית
כעת רטוב וזה השדה וזו האדמה

כשאת מסברת איך לא אפשרית
פשטות המבט ומחוות הקידה -
שעירה היא תיקוד - אביבית.

יום שני, 13 בפברואר 2017

שחרית

                                                                                                                                                                                                                                                           
נו, אז עכשיו אתה רוצה לדבר
ואני כבר לא אמרתי כל מה שהיה
כי עכשיו הכל הפך להיות אחר
בלי סוף בלי אמצע וללא התחלה

נו, אז עכשיו אתה באמת רוצה לדבר
ואני את האהבה הזו כבר המרתי
כבר החלפתי אותך במישהו אחר
לא ידעת שכך לא אמרתי

הרי לרגע לא רציתי עליך לוותר
ואפשר פעם אחרונה שאיני
ואפשר שיש איכשהו אחר

ואין לנו שוב בראשית
ואין לך יותר אותי
מאוחר, ראה, שחרית.

יום שבת, 11 בפברואר 2017

מתאדים

                                                                                                                                                                                     
יום אחד הוא יקום וילך
לא יביט אחור לא עוד יבקש
עקבות רגליו אדמתו מברך
מי רוחו מתאדים אל האש

מעולם לא הבנת שום דבר
לא היה בשבילך להיות לחימר
לתקן, לשפר להביא לידי גמר
לזנוח עבר לא ידעת כך מחר

עדיין אפשר לך לשלוט ולרדות
אהבה מדויקת חפה מפניות
אכזבת האיתן והנחל נזרם

הודיה על היה עתודת העתיד
שלוליות אהבה רטובות לך יקפיד
חיוכך השקט אל אגם אל הים

קיום


                                                                                                                                                                                                                                                           
בהכשרתך אל תמצית תבניתך החיה
חושייך מונחים אל מבט מצועף
ונראות הראיות קמוטות העפעף
כך נאמר כך כן אל הסכמה

חוויותייך ננפשות ומתפרשות הפרשותייך
להנחת הדעת והחלום שמתגשם ולך נמצא
עתים מתבקשת סטירה עתות מכאיבה לטיפה
כל זאת מסופר לך מילים נעוצות עקבייך

מחצלות מתחלפות מחלפותייך
נלפתת אל שבבי חייך
ניתזת נעתקת מעלייך

היי נפש אהובה לנצח נצחים
בחדלונך בכיעורך בחוסר האונים
בהכשרתך אל קיום אשליית החיים.


ודאי

                                                                                                                                                                                                                                                                         
לאחות
קמטוטייך
אצבעות
דמעותייך


לחלוחית
המורשת
לצללית
המותשת


אילו
ידענו
אילו


היינו
ודאי
כאילו

הסתובב לאחור

                                                                                                                                                                                                                                                                           

הסתובב לאחור.
לא ממש. רק בתוך הראש.
התבונן בעיניך הפנימיות – אחורה.

שם, מתבונן בך כוח החיים,
בו תפגוש לאחר מותך. 

ואתה, מוזמן כבר כעת.
להתבונן.
עוד בחייך.

---

מה רב החסד ומה עצומה מחוות אלוהים הקטנה
להנשימך ולהביא את ניחוח נשמת הבריאה
אל הניצוץ שבמבט העין השובב

ראי נפש אהובה כמה מוות נדרש גם עכשיו
כמה סבל נדרש על מנת להסכים לקבלך
ואת הגופחומר שקיבלת לשימושך

---

שכבר מתת אלף מיתות שונות ומשונות
ויש מוות לאחר החיים והוא גם הוא
עשוי להתהדר אל דביר ומזבחות

ראי את המבט האילם בו אישוני האימה,
ראי איך הכל נכון גם ואפילו לך ולעת עתה
הסכימי נפש לסיכומי חייך מעתים לעתות.

---

כל אהובי הנפש הנלווים אל המסע אינם
בהתבונן אחור האפלה מתרווחת לכבודם
זה רק עתה אתה בדממת קידוש הווה
 
תני לי סטירה שאדע שזה זה
אהבי אותי חזק שאדע בך חיים
בהתבוננות הפרידה מתקרבים

---

עכשיו ברגע זה חזור אל החיים
ראה אהובה ממלאה אישונים
והחסד לוטף סוף לאין

בקריצת
השלם.






יום שישי, 10 בפברואר 2017

דעכשיו

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   

בדידותו של אדם
בינות ההמון


רעידות האגן
מלחמה ושלום


היושב לבדו
מִּדְבָּרוׂ הָנֶחצָב


אותיות חירותו
מצוותו דעכשיו


להחילך

שהסכמת להכיל אדם
וילדת עכשיו את הכאן
תפארת חיים והתחלות


שמסכים גופך להכילך
להחילך בשמך ובעולמך
וללדת אתך תולדות

מתייפייף

כשאלך ולא אשוב, געגועייך יפוגו אט אט.
בערוצי הרודנות האינסופית של איך שאהבת,
אוותר ואיתי עמק והר, מישור ווואדי,
רם חד וברור אשמיע קולי
ותרעדי.

שהיטבנו לזלזל באהבה ולבוז אל קדושתה,
כבני אלמוות פסענו על גדות נהר החיים
והזרם המותז מותש מלקרוא לנו להלל הללויה
בספרי תולדותינו מצבות וקברים

זה לא העיט שעט ולא הנשר נושר,
זו לא זיקית מזיקה ואין צלף שצולף
לא הייתי שלך לך עדיין חבר

כשאלך ואדבר ואוותר ואשחרר
תרימי גבה בחיוך מתייפייף
דעתך הקלה וקולי האחר