בגדים

                                                                                                       
                                                                                                                                                                             
ראי עור גופך
יופייך כעורך
עורך כאורך
נשמת אפך

אדמה וחמה
איי ההסכמה
אשדות זרימה
ודום דממה

צניעות מתייהרת
ענווה מתגלגלת
כתמי קמטים

הילוך אגנך
רמיזות אור עורך
בגידת הבגדים

מתוודע

                                                                                                                               

בזהירות לוקח חייו בידיו

ואת עדן נפשו שם בכפו

טריפה טורף לעת טרפו

בדם ואש ובעיני רוחו

מכה החסד מידות אושרו

גיל מגיל מעליו מגילת חייו

ורואה כי טוב בכל מאודו

וחי עדנת עדנתו עכשיו

שוב ניצל מותו מחייו
ונותר להעיד את נפשו
לא יודע

מתייפייף ירוק על גוונגווניו
סתיו קיצו מחרף אביבו
מתוודע

וחלילה

הרך הנולד זקוק אך ורק לאמו
היונק הזוחל זקוק בעיקר לאמו

הפעוט זקוק לנוכחות אמו מרחק ראיה
הילד זקוק לנוכחות אמו מטווחי שמיעה

הנער זקוק לידיעת נוכחותה הקשבת
המתבגר זקוק לריחוקה

הבוגר זקוק לילדיו
המבוגר מבטו מוחל וחומל

נכדו הרך הנולד
זקוק אך רק לאמו.

וחוזר ולא חס,
וחלילה מלגעת שם.

נקודת האיסוף

עֵד יום מותי הקרב ובא
אל אֵד חיי הנרשם מו אפי
יש אומרים אוּד נשמה
יש הֵדִים במרומים סָהָדִּי

שם תלויה ועומדת שכיית החמדה
לא ניגפת מפני מתיקות שניתקה
לא נבהל רום שִמְשָה ענני להבה
כוכביה סביב מתנתה תמורתה

אין כאן כלום ויש כאן הכל
החיים רוחשים גור זאב מיילל
לשה גוּפֵיה דמות בה צלמה
הדם בדמותה צלמה והצל

דורות רבים תלויה ועומדת
אינה מתרשמת לא רושמת דבר
דממתה המוחלטת היא הדוברת
רהיטות רוחה תך אדמת המדבר

טהרת המוות איננה פחותה
כבר החליפה גופים וחיים גלגלה
ועדיין נוטה היא לחוש אהבה
להביט במראה ולראות את עצמה

איך נפגש הלב עם הלב האחד
ביניקת הפטמה; בשיער הכסוף
בריות נבראות בה ומוות נכחד
נקודת האינסוף נקודת האִיסוּף

מידות עורלה

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                   

וכשאת נינוחה ניחוח נחמה
שתדעי לך שאת אהובה
גם ובמיוחד כשלא
נשמע ונעשה לא

שימים רבים נדרשים למסע
אל ריפוי טהרת מידות עורלה
זה המרחק הרב שקרב ובא
זה שאת משוגעת ואני משוגע

שהברית עם המוות איננה אלא
אגדת החיים לעצמם עלי אדמות
שיש נצח איסוף על פני נצחונות

וזו שהיית וזה שנותר ובא
לא מילות אותיות ואותות
הן יודעת את כבר - רק היות

איש ואשה ואש

                                                                                                                           
ראי איך ראי הדורות לא נסדק
ממראות שנראו והסמיקו דרכו
איך שאהבנו אותנו כפי שרק
ניבט בצילו עפעופיו עף לבו

יום תאהב נכדתו איש אחד לגמרי
בלבה וגופה להבת האש
לחישת האודם בו ננשפים גחלי
איש ואשה ואש

]זרא[

resCure

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                         

נתברך אחד האדם אל מתנת מניין השנה הבאה
עליו לטובה ועליה גם.

ובא כוח היצירה, כוח הבריאה
והניח מתנתו אל השינוי הכביר הזה
עדינות המבט אד הדי השינוי המובנה
שכולו איזון מבורך,
החלמה, בריאות,
שמחה ונשימה.


מודה אחד האדם  אל שמחת היצירה
ואל כוח היצירה, שנתברך לברכו
שברכותיו על ראשו
כמשב פניני אור מרצדים
וחיוך פנימי מבעבע הולדת.

על כנפי האין כמשב מתרענן
הגיע, ככה, בכוח המחשבה הריקה מתוכן.
עף אל תוך תודעה המדומינת לחלוטין,
שאין ולא היתה ולא תהיה מציאותית ממנה.

RESCURE

הרגעה, תקשורת, בריאה..

איזון מלא של הרפייה מתמדת;
בטחון, אמונה וידיעה שהכל בסדר.
בד בבד להיותו עזרה ראשונה לכל מצב חירום,
הרכב זה יודע גם להיות הפתרון האחרון
לכל אלה שהתייאשו מטיפולים שונים.

עוצמתו ביכולתו להביא ריפוי דרך ההרפיה המובנית בו,
והוא מציל את האדם ממש ובעיקר מבהלת אימת הווה חייו.

כאן נכנס תהליך הריפוי ברמה העמוקה ביותר
הבסיסית ביותר הנדרשת ברמה הביולוגית –
ההתייחסות לתא החי.

במקביל לתזכורת הבסיסית של הכוח המרפה,
זה שמניח בטחון מלא להרפות,
כמצע אופטימלי לריפוי פיזי,
איזון מחודש ושיקום של האברים הפיזיים,
מניח הבטחון הזה,
את הבריאה, את הכוח הבורא,
להביא מזור לרבדים עמוקים ורחבים יותר.
אל רמת הנשמה, הרוח,
רוח הדברים והיכולת להיות.
ולו לרגע.

---

תודות            

מנין אביביו

                                                                                                                                                                                                                                               
מה יאחל אדם לעת מנין אביביו
שינצו הניצנים, והפרח יפרח רהבו
שמה שמאחל הוא שחל ומה שחג סביביו
בצעדי מחול מחולל חגיו גם יום חגו

ואיחוליו אל אי-חוליו בריאות בריאה
נשכח שהוא הוא הבורא ונפנה אל בוראו
קדושת הרגע כבר עבר והיא נותרה
כריח הנותר אד עד היות חיים גם פה

היית כחולמת נפשי העייפה
נוחי בשלום על משכבך לעת עתה
ללא בריאה המוות לא מובטח

חייך הצרופים מותך הלא כל כך נורא
בחיוך הדורות הבאים שבאים באהבה
זה הזרע המבורך המוטח שהוּתָך בך