יום ראשון, 30 ביולי 2017

אם אישך לא יודע כיצד לגשת אלייך

רק לצערנו הרבה מאד גברים לא יודעים איך לגשת לרעיה שלהן ולתקשר אתה.
לכן הוחלט באופן לא רשמי אבל חד משמעי, שכל עבודת התקשורת בזוגיות
מוטלת על כתפיה השבריריות של האישה.

במובן הזה, של הרבה מאוד גברים, או כל נסיון להכללה, זו בריחה לשמה.
שכן, דווקא תחת ההכללה הזו, נמצאת האשה כמייצגת את כל הנשים
והגבר כמייצג את כל הגברים.
אז, ניטל ההיבט האישי ממערכת היחסים.
כאן, אם אישך לא יודע כיצד לגשת אלייך,
טוב אם מתבוננת על המחסומים שאת עצמך מציבה שם.
שכן, על פני לא יודע, שתמיד יכול ללמוד - לא יכול לגשת אלייך כרצונך,
מתוך ההיבטים האישיים של מי שהוא,
ובמובן הזה אין אלה באחריותך.
במקביל, עומדות מולו אותן חומות שאת עצמך מציבה בפניו,
כמו בפני כל העולם כולו.

כאן, היאך יגש המעריץ אל הנערצת? לשביעות רצונה של הנערצת,
כאשר זו מתבוננת עליו מלמעלה, וכתפיה השבריריות נמשכות כלפי מעלה
באי הסכמה?
לכן, מה שכן באחריותך, הוא לפרק את התנשאותך,
להודות על הקיים,ולסלול מחדש את דרכי הגישה אלייך.

כך, שהאיש שלך, זוכה לדרכים אישיות, שרק הוא זוכה להן,
בדיוק כמו בחיי האישות. שרק הוא זוכה להיות אתך באלה.
כאן דווקא, פתיחות והסכמה, והיענות, והודייה,
כמו יחדשו את הדרך, ירחיבו אותה,
ומכאן, דרך זו האינטימית, היא זו הבסיסית
וממנה יפתחו עוד דרכים אינטימיות אלייך - וממך.
מכאן, שעל פני להעלות את השיח הזה בין הגברים והנשים,
שכולם מכדור הארץ, ולהניח שם בקורת,
מעלה על נס את הזיווג הזה, שלך ושל אישך.

שאם נסחפת לוויכוח ניתן לומר בין זכרים ונקבות,
אין הדבר תורם אלא ניכור בינך לבין אישך, ובעיקר - בינך לבין עצמך.
בלב הזכריות - נקביות, בלב הנקביות זכריות.

כך, שהיות ובלב כוכב נוגה לא מתקיים אף פן של מאדים,
ובלב מאדים לא מתקיים אף פן של נגה,
הנסיון להפרדה הזו, איננו אלא עיוות של קונפליקטים פנימיים,
ונמצא משרת את ההתבדלות הזו,
לטובת המשך והעמקה של הפרדה, התרחקות,
ובמובנים רבים, אלה מעלים את הסבל לעיגונו.
מודה ומהללת את חייה. מותחת את הטוב,
וזוכרת שככל שתהיה נפרדת ושונה בתוך הזוג הזה,
נמצאת כחלק ממנו.

יום שני, 3 ביולי 2017

מה את בוכה?

                                                                                                                                                                                                                                                                                                        
נעצב אל לבו, נסערת נפשו,
מזו שאינה את. נשבר.
וממך כבר לא
נסער.

מגדלור לא רואה ספינתו
תנודת גלים לנשיקת חוף
בדידותך איננה והוא אינו
שמא סוף.

כבדרך אגב שתק נאלם
מאליה נמוגה עלוותו מהנוף
יש עצמו מחדש נברא האדם

מה שנותר זה חיוך ושתיקה
עדנת משב רוח המבקש לחלוף
לחייך להסמיק. מה את בוכה?