רכבת

גיליתי את הרכבת והרכבת גילתה אותי
הנה כך עדיין כל נסיעה עולה החוויה
המדומיינת של אבותיי בעיני רוחי

זה ככה זה אצל הדור השני
עדיין לא פיתחו דור ארבע לשואה
אס אמ אס מחליף אס אס זה עדיין טרי

הפעם מביאה אותי למחוז חפצי
ואם קצת צפוף לי פתאום או כך דעתי

אז גופי הקטן המיוזע נרעד עוד פעם אחת
ונשמתי שהלכה אז שבה אלי באחת

להודות ולהגות על הרווחה
והאחווה

שכאן ועכשיו הנתיב הוא חיים.
תחיה איש. עכשיו חיים.
---

תודות

לא טוב

יש התמכרויות שאינן נדרשות לגמילה
לא במובן הפיזי שכן ההתמכרות אינה פיזית.

בדרך כלל נהגתי להוציא כמה שקלים בשבוע על טופס לוטו.
פעם בשבוע, פעמיים בשבוע, על הדרך, מידי פעם אפילו זכיתי.

ככה, לא יועיל לא יזיק.
אז זהו. שמזיק. 

אשליית תקווה החיצונית היא כיף התקווה הטובה 
ממש מפריעה. לא בגלל הסכום. בגלל ההתמכרות לתקווה.

תודות לשבועיים של הווה בפארק הירדן - הדפוס התאיין. 
אין לוטו. אין תקווה מטופשת. שהרי בלוטו החיים אנחנו זוכים

כולנו שמייצגים חיים על פני האדמה הטובה
זוכים כל רגע. כל נשימה, כל אהבה

גם להיות עם האהובים והיקרים
זכות מוחלטת ללא שום שמץ של סמן שאלה

כולנו ראויים לאהבה
כולנו ראויים.

לא טוב
לו טו.

---

תודות

מי מנהל אותך?

תסתכל היטב. תתבונן תתעקש
מי מנהל אותך?

תתייחס בעדינות או שאל תתייחס
מי מנהל אותך?

תכה בכל הכוח ואל תרפה
מי מנהל אותך?

תבכה את כל הדמעות כך תבכה
מי מנהל אותך?

תנהל את עצמך תנוהל בעצמך
מי מנהל אותך?

היי אל תשכח אתה אוהב אותך
מי מנהל אותך?

---
תודות

חולשתך

חולשתך יקירה היא עוצמתך
והיא איננה אלא חוסר היציבות
כמו בלב ים שנמצאת הספינה על מי מנוחות

נמצאת רצה ומיטלטלת מצד לצד, לחולל תנועה
נעימה או מטרידה עדינה או מצמררת
מתווה את ערוצי עדינות פראותך

לא אפשר הוא לעדן את אלה אלא רק לייצב
להעמיק עוגנים בעת עגינה ולשחרר מפרשים אל
יציבות הנסיקה האפשרית בעת הענג והנגע

למדה את למידת הנתיבים המדויקים
בהם המפרש שנמתח לא חייב לפרש כל דבר
ומי שמניע את כל השייט הזה היא רוח הדברים

הוא רוח הדברים יקירה והיא והוא
הרוח בהחלט מנשב בעבורך שהנך ראויה
ומי שגורע ממך היום איזה דבר זו רק חוסר ההסכמה

אל הטוב ואל האפשרות לטוב יותר ואף למצוין
שכן החסד והחמלה אינם בררניים ומנכיחים את כל הטוב הזה
גם אם המפרש נמתח לפרש את אלה כרוח מאיימת, כהרוח מאיימת, כהרוח המאיימת.

והרוח מנשב את טובו, את טיבה מנשבת הרוח
את טיב טבעה של הרוח שכולו טוב צרוף כזהב אל נצח
רק להסכים יקירה, רק להסכים

מילים עשויות להיות משקה מחייה לה לנפש
עם זאת נפשך יקירה כבר חיה למדי ואיננה באמת זקוקה
למנעד צר של התפעמות, הרחיבי, התרווחי

שבתוך הרווחה מתרווח הרוח
ומנשב לאוזנך מלמולים שרק את מבינה
והעלים, והפרחים וכל חלקי העץ הם הנוף.

---

זו את המתבוננת.

---

ואדם במותם

נתיבי אספלט שחור עכשיו מרחיבים
פרוקי מסבים מכים סלע חוצבים

מתכת מונחית מוח חורקת
גורסת הר לועסת גיר ומאכלת
שלוחת הר ממתינה לגִרסת המחר 
כך תריסר אורנים וברושים תרי-עשר

אם אפשר אם מותר אם ניתן
עוד נשימה עוד מבט עוד ועוד זמן
כביש נכבש בעודם
ואדם במותם

---

תודות

לא רק

כאשר אשטח בפנייך - כולי רק שלך
בהכרח אכריח
התבעלות.

שכן, לא אוכל להיות רק שלך
להתבעל עלייך
ולהכריח אותך להיות לי לעריצה
מבלי לשאול אותך דבר וחצי דבר
להפיל עלייך משא כזה או אחר
ולספר לך ולי
שאת חופשיה באמת מכל מעמסה.

---

מכך, זה כבר לא בעלות הגבר על האשה, הזכר על הנקבה,
זה כבר לא בעלות האשה על היחסים או על הגבר
מרצון או מתוקף הסכמה חברתית

זה כבר לא ממש תופס הבריחה אל הנוחות של הרומנטיקה
אל הזיוף של אשליית הנסיכה והאביר
המראה כבר מסדרת תחרות לבחורה הכי יפה בעיר

התחסדות כבר לא מרשימה אף אחד.
הצטדקות גם היא כבר דביקה למדי.

איני רק שלך.
גם ובעיקר שלך -
ויש לזה אינסוף פנים
אבל טוב לזכור -
גם.
לא רק.
---

תודות

יקרים ויקרות

שנה זה שינוי וחדשה זה מתחדשת.
ניתנות הברכות האלה באופן מובן מאליו 
שהרי כל שינוי הוא התחדשות וכל שנה נמצאת טובה
ומה נותר אם לא להודות על קיומנו - כולנו, דמויות וירטואליות בתוך גופי אדם

ומכאן יקרים ויקרות טוב לנו ככה בשקט לזכור את החסד והחמלה 
ואת האהבה הזו שניתנת חינם ואת הבא אל קראתנו - כל מה שבא - כמנוף שתפקידו
לאו דווקא להניף אל על אלא גם לנפנף כפרפר במעופו מצוף לצוף
מרצד לעינינו המתלהבת והלב מתרונן.

רוח הדברים משכר את הנפש להתעלותה 
שם לא משקר רוח הדברים אלא מניח את הידיעה הפשוטה של החיים כחיים
והאדם, כאדם, כאדם האחד שקיים - נישא על רוח הדברים שביום הזה ממש מנשב 
לאמור שנה טובה, שינוי טוב, חיים טובים ומצוינים

להיות. כן, פשוט להיות
יקרים ויקרות.

---

תודות

ואז בא הגל (מתוך יומנו של מכשף)

ואז בא הגל הפנימי בצעדי מחול
לחולל ספירלה פנימית אצל העוצמה המצטברת
נוכח חמישים וחמש שנים וחמישה חודשים ושבועיים ויום
ומכה העוצמה בעצמה בעצמה ובעוצמה בלתי ניתנת למדידה או ללמידה

שלא נשאר לאדם עצמו אלא אוויר לנשימה אחת בלבד.
כל נשימה בתורה כל תורה ונשימתה לאדם המחייך אל המוות הניצב כאפשרות
והמוות מחייך בחזרה במבט חלול וחומל כחסד עליון לומר כשתבחר רק כשתבחר

עד הנשימה הבאה ועד הנשימה האחרונה
הנשמה האחת נשמת הבריאה נמצאת מתרחבת בכוח האהבה
אל האחדות הזו בה נשימה ונשמה אחת הן לומר תחייה ותחייה ואז בא הגל

ואצעק 

דממה



---

תודות

צמרמורת

כשאתה מטפל בי מרחוק, מעביר כאב או מרגיע - מה אתה עושה?

כוונה.
הכל זה כוח הכוונה.
המרפא המכשף הזה שנתקלת בו בחייך
עובד עם כוח הכוונה הריקה מתוכן.
וכשהוא מניח לך רגיעה מרחוק
או מעביר לך רטט מאזן - הרמוניה צרופה
בכוונתו הריקה 

כאילו הוא זורק דימוי אל הלא נודע

ואת חווה את ההשפעה של זה -
כי את מסכימה,
כי את מושכת את האנרגיה הזו, כי זו האהבה.

ואין לך ריפוי מלבד האהבה.

הנה כשאת קוראת את המילים האלה ממש
בהן יש אהבה מכושפת שנובטת ונובעת
מתוך כוח הכוונה,
שזימן אותנו לאינטראקציה הזו בה 

הרטט האנרגטי לא נשמט ממך,

אלא מעלה התבוננות חדשה

של השתוממות על הפשטות האפשרית
לגעת בך במוחי 

וצמרמורת עולה 

בך.
---
תודות

פארק הירדן 2014

מרוב הווה לא נותרו זכרונות
אלא ילד קטן צוהל על אביו האוהב
בינות צללים היכן שֶקׂדִים קנים

שם מים חיים מבורכים להיות
לב אל לב אל לב אל לב ואוהב
ומותר ואפשר להתמכר לאהבים

אינך חוזר מפארק הירדן כפי שבאת
הנך מתבגר בפארק הירדן וטוב שבאת
הנך מתיילד בפארק הירדן תבוא שוב

חירות
היא
אפשרות
של אושר

כ ב ח י ר ה.

וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים וקולות הילדים

---

אם הייתם באים / הייתם רואים / איש משוגע עם זקן / רוקד צעדים משונים / מול ירח מלא
ובמים השוקטים מעליו - דמויות שתיים / מציירות אהבה במחול אינסופי של אחד / במכחול בהיר מנצנץ כוכבים.

---

תודות קידות ותהילות.

כזה אני

כזה אני.
אני כזה.

כך הוא, ואין שום סיכוי שזה, האני הזה - שאני הוא - ישתנה.

שאם הוא ישתנה הכלום הזה שהוא אני,

האין הזה שהוא אני, איך אזהה את החוסר המדויק - בצלמי ובדמותי.
את הצלמית החסרה את צלמיתי אני - על רקע תפאורת חיי.

היכן אז אמצא את עצמי אם לא אהיה: כזה אני?

שברגיל הכזה הזה
מסכים לשינוי ומסכים להשתנות 
אבל במובן הזה של פרגוד ה"כזה אני" - 
עדיין אינו יכול לראות את עצמי 
מוותר על זה הפרגוד להסתתר מאחוריו
לבל אתחדש בדמותי החדשה לאמור -

מ ס כ י ם

גם לוותר על ה
כזה.

כזה אני.

---
  תודות
}

רק

בעודי כאן. בין קנים.

פלג מזדרזף נוכח בזרימתו.

עכירות המים מתבהרת עם התייצבות הזרם.

רחמי מתמלא.

מתעמעם. מתעצם.

מבקש הרחם אַחָרַי - להיות בי.

מתעתע.

משתעשע.

ואני. לפעמים מתגעגע אלי.

ולפעמים

אלייך.

ככה, רקע תכלת מוצלב קנים

פכפוך מים מצטלצלים

מוצללים 

ואת כאן נוכחת. נוהמת בעורפי.

ואז אני שואג עלייך כך

שאת כולך שלי

לרגע וחצי עד 

ליומיים ועדיין..

רק

כי ביקשת.

 ---

תודות