קִידָת הָאָתְּ

                                                                                                                                                                                 
ואם תשילי מעלייך את מראך
מי תיראה?

ואם שלמתך תיפול אפיים
מי תתכסה?

שמא עירומך מלבושי זהב
רקמת לבך

פועם איברים ועינייך אישונים
גולגולת מחייכת קרסוליים מרצדים

תנועת אגן ושלד
עמודי ירכייך מָטות ידייך

להט שדרת קשתות יומך
כמה ענוג הוא עור עפעפיים

ריס צונח קמט לחי זיז שפתיים
ומה שנוכח במבט הניבט

ואם לא תמצאי את מה שאת מחפשת
אולי החיפוש עצמו בך יימצא

עירומך הלבוש לא מסתיר דבר
פעימת לבך אינה רק תנועה

ואם יידעו כולם בושת הסתר פנייך
ולביאה תטרוף טפריה אברים

ואם ידעו כולם רטט התמסרות הודיה
ואת תלחשי טהרה

קידת השכינה
הניבט במבט

קִידָת
הָאָתְּ

ובאנו

                                                                                                                                                                                             בנו
                                                                        בוקר
                                              הווה
               עובר
                                                                           לעתידו



            היינו
                                  בוסר
                                                               כזה
           חובר
            כן ולא



רוצה לדעת
כיצד לנוח
ואיך לבך
משול למת



                                          רצון לגעת
                                          מזמור לשיח
                                           חֵי בוראך
                                             טהרת החטא



                                                                  כמה יופייך
                                                                  בכעס שמחתך
חייכנו לנו
ואנו




                                        כפי קידתך
                                        ורוח ברכתך
אותנו
ובאנו

כך מזור האהבה

                                                                                                                                       
מבקשת הנפש אשר הנמצא לה
בהישג מבט טווח טהרת הלב

רכן אליה מימש עידון שפתה

לבה מישש את מה שהתקרב

היה ערב מופלא והם לא היו לו
אהבה מתגפפת בצל ליל רחום

לא הייתי לך לא אהיה אלא לו
את נוהרת תנופות הייחום

נזכרת הנפש את אשר לה נמצא
צוחקת תודה 'שאתה מתחשב'

לא רוכן עוד כבר לא אשר בקשה
כך מזור האהבה – לב אל לב 

אצדעות

                                                                                                                                                                                                                   
את ריחך וצחוקך
רקיעי אגמייך
שהבאת בלכתך
אצדעות ידייך

עדינות הזכר
בו מעוף הפרפר
צוף כותר ומתוק
קרוב בא ורחוק

נשימה אחרונה
ידיעת הדממה
כך מותי כך חייך

אל תבכי לא נורא
כך היית כך היה
הדיפת ירכייך

כך

                                                                                                                                                                                       
כך מרחיק לכת - כמו כוכב
כך מעז לחיות את חייו - עכשיו
כך ירח מביא תשורותיו
כך מאיר נתיביו

כך עתיק העתיד ובא בזמן
כך המובן מאליו מובן
כך עֵד האַיִן כי כבר אינו
כך לבדד מטמון אדמתו

כך אדם ראוי שיבכו את לכתו
כך כשכבר לא מובן ולא מאליו
כך החיים מעצמם מלאים

כך עוד ירחיק לכת ילך ויבוא
כך יתמלא ויחסיר ובשביל החלב
כך מחיים למוות לנצח נצחים

אופטימי

                                                                                                                                                                                                                                                                                                         
שם, מעבר למחוזות ענני האוויר הדליל
זיקוקי כוכבי ריק אפל שכולו רווחה
ירח מלווה אדוניי צבאות וחיילי הבדיל
והיא זו שחושבת שזו היא שמחליטה

זו הבריאה שמגחכת את רצינות המבט
הבריאה שלא מניבה אלא אך ורק מפגש
היא מזדיינת הרבה יותר מכפי שידעת
מפרשת אימת פרשי החשש

בזבזי. בזבזי תשוקותייך מסמרי לך פרסות
בקצב רגלייך קִפְצִי פיך כווצי קצות שפות
שלחי ייחומך אל טמאות מידותייך

שם, מעבר לאותיות ההבנה הגסה
לבך פועם אותך עוד פעם ועוד פעימה
ועוד לב אדם נישא שט ופונה אלייך

אַיִן

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 
בחסדך לא באת;
באהבתך הנהדרת – נֵעֶדָרְת;
שאילו כפות ידייך עוטפות;
לחייו חרוצות עתים ועתות;

ואביו מתבונן ולבו מת-רונן;
שכל מה שחמץ ליבו עליו בחייו;
עולץ לבו עליו לאחר מותו;
וגם זה חסד;

ואמו הורתו רות היתה;
חי-רות היא האם הגדולה;
גם מותה גם חייה;
טירופה; ילדיה;

בחסדך לא היית;
לא רצית; לא חצית;
בחסדך המרחק;
המזבח; המשחק;

זוכר את החול היחף;
גם מגע גם יד על כתף;
זוכרת ודאי את מבט העין;
הבטחה; לא באת; אַיִן;

לא נחבא

                                                                                                                                                                                                                                                                                                           
מניכר הזמן
בואך אהובה

ממרחק שהיית
באת עכשיו

מרנין לב חיוכך
מבט בת לאב
 
אושרך ילדתי
לא נחבא

אוּד קִרְבָה לי זָרָא

                                                                                                                                                                                                 
אפיקי אופקים מלאו העין
ריסים עפעפו עפעפיים
והמרחק מבלי משים
עונות ורחף אבקנים

כבר אין דמותך ואין לך געגוע
ערוץ פתוח פסלים מפולסים
גאות השפל וקצף תעתוע
בדידות ויחסי היחסים

עת הצער ניבט אל עינייך
את מישורי המבט החלול
אישוני תהודת הצלול

עדיין עדנת העדייך
שוב לא שבתי תשובה

אוּד קִרְבָה לי זָרָא

לאַחֵר

                                                                                                                                                                                                                                       
וכשתלך מבלי הבט אחור
לכשתמאס בך סופית
לא ישועה ואין מזור
לא עוד מבראשית

סומא הנך בסנוורים
לראות כמה יפתה
ימים כלילות לילות כימים
בשביליה - בשבילך

עדיין כאן היא לצדך
הבט היטב אהוב בטוב
אהוב היטב היה כולך

זה לא רחוק ולא קרוב
הסכת הקשב פן תאחר
לבה לך וירכיה לאַחֵר  

צָדֶקֶת

                                                                                                                                                            
את רוצה לדעת איך שלומי
ומה עכשיו לאחר לכתך
ואיך לילות בדידותך 
מלאו בצלמי ובדמותי

את רוצה אבל זה לא ענייני
זה לא העניין מוחלף רצונך
מובטח שלא אשוב לראותך
צודקת וצָדֶקֶת נותר לִבִּי

אטום אלייך נקבת אנוש
זכר שבי שואג ללחוש
לכי הרחק אל לך לשוב

אחר כך אל מזבח תקונני
לא תוכלי עוד מצוא אותי
אף שלרגע הייתי אהוב

ברצינות

                                                                                                                                                                                       
בין הזמנים
מרחבים
ממרחב למרחב
ממש עכשיו

בין המילים
שיירים ושירים
מלמלות צפונותייך
מלמולי אישונייך

ואת מבקשת שאומר לך עד כמה ואיך ולמה ומתי
בקשתך נשאגת שואגות מילייך רצוא-ושוב ידי-ורגלי
את מבקשת להיעלם ולפוגג אדי הצלם והדמות

לא סופר ספירות לא כותב כתובות תפילתי אללי
מלוא תשומת לב מוגשת בפלפולי סלסוליי
במחילה אל נא תקחי אותי כל כך ברצינות

סיבוב

                                                                                                                                                                                                                                               
נפגשו העיניים וידע בליבו
כאן זמן ומרחב במובן הקצוב
בתוך ירכיים נטמע כל כולו
והיא רק עשתה עליו סיבוב

הגיש לה פרחים בקשה פירותיו
עשו מעשה והרגיש לה חשוב
נתן לה גם פרי בקשה קצת מרחב
לא ידע שרק עשתה עליו סיבוב

אספה זכרותו מבין ירכיו
לא מצליחה להצפין צפונותיו
כשהיא נזכרת עושה לה עצוב

והוא הרי ויתר מראש על אהבה
שכח אותה שחרר אט אט דמותה
כשהבין שרק באה לעשות עליו סיבוב

מתיו

יוצא אדם אל עצמו וצעדו מדוד

נשגבות הדרכים באשר יפנה

עפעוף המחול צעדי הריקוד

מעיין מפכה עת לבו הצמא

אשריך אדם עצמך עוף על-אל
הָלֵל והָשְבָּח בריאת היוצר
זכור כי הנך גם מה שהוא צֵל
זיק נושם רוח שב ועובר

יוצא אדם ראשו חוצות
מסעות אליו טהרת מידות
ואפשר שהגיעו ימות

מגיש אדם גופו משכנותיו
חירותו רוחפת מעבר לימיו
לעולם חסדו. כך חייו. כך מתיו.

אדום

בחלומי
קידת
שלום

היי
יפת
חלום

מוות
היום
אדום


---

]ש.ל.א[

ואלה תולדות;

                                                                                                                                                                         
וכשאת מתערטלת הבטחות ירכייך;
מתייפה לפתייה; פיתויי פטפוטייך;
חיים מושלמים מותך מתדפק;
מתערטל גם המת; זכרו מתרחק;

סודות ורזים גילוי ימי ניכר;
צביטת הנורא; הנורא המוכר;
חנינת הלב; סליחת אלוהיו;
זה החסד המובן מאליו;

אדם יהיר דיו לחשוב שהוא עצמו; 
שבעצמו הוא זה שהציב גורלות;
אדם דיו להאדיר ולהתבזות;

וכשזכרו של אדם מחמיץ טעמו;
החמצותיו אחת לאחת מומתקות;
אל הודיית הקיום; ואלה תולדות;

הד משכן

                                                                                                                                   
כמה כמיהה ומה מהות מות נצח;
קמל גוף חומר, נובל, מתרעם ודומם.
זנתה הנפש לבזות חירותה עבור שקל בצע; 
נגזרו עליה חייה גופה נושם ולבה אשם.

גזירת נשימה גזר גורל ועשרה דיבר;
בין אדם לאדמה אל המים ואל האש.
בן אדם יגונו רודד שבועותיו נודר;
מבקש לקבל לאהוב מה שיש.
  
אינך אפילו גרגיר חולין שפת ימיך;
נשגב הד משכן אורה זיו פניך;
מונשם מכורח ציווי ימי חייך.

עתות חיי הנצח עונת המוות הזמני;
חי נפשנו אין לנו אנו אין גם אני;
מתחייכת הודיית הלב אל המבט השמימי. 

נד

                                                                                                                                                                          
אילו הייתי עפיפון הייתי רוקע שמים
אילו דג חרב הייתי שוחט ודוקר את הים
אילו הייתי אדם וודאי מלא חמלה לעולם
לא הבל ולא חוה ולא נחש בטח לא קין

ואת מבקשת נשימת אפי לך אשתחווה אפיים
מולך אחורך רוחש סב סובב פנימי חומותייך
נמלך אחר כך אמלוך וארגיש רגשותייך
בין לבין אהבה בין לבין הבינתיים

הניחי שלום לך בנים אל גבולם
החלימי חלום לך כל מי שחלם
אילו הייתי - הייתי שם. גם.

היי הדוקה הדקי הדק הֵד
ראי איך האילו רָד איך נֵד
מים פורץ חי סלע עֵד

נברך

                                                                                                                                                                                           
                                                                                                       
לקראת שנה חדשה
אתמרק ואלבש בגדי חג

לקראת שנה חדשה
אבוא לפתחה אושיט יד

לקראת שנה חדשה
נושב הרוח ערבי סתיו

לקראת שנה חדשה
אברא ראשית ועכשיו

לקראת שנה חדשה
ברכת ברואי אדמה

לקראת שנה חדשה
לשלום, לתנופת השלווה

לקראת שנה חדשה
נברך שנה טובה

פֶּתִּי

                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                            
קצה נפשי קצותיה
קצבה מקצביה
נחלת נחליה
ערוציה

עייפה נפשי עפעופיה
לֵאָת תלאותיה
מָּלָה מיליה
אותותיה

אֵד ערפל נח עֵד צמרת
טל מתאגל הֵד כותרת
צוף הפרח וצֶפִי

דממת אחד האדם
ריק ליבו כמו נדם
פֶּתִּי יופִי

ללוש

תני לך במה וכתבי את חייך
ספרי את אושרך ראי אורותייך
היי הצולמת צולבת היי במה-אית
שנני שוב ושוב המראית למראית

חרזי מחדש פניני חרוזייך
הביטי ראי קורן עור פנייך
הדרימי אל דרמה כבד השרב
הצפיני צפונות הריחי משב

כשאת מבקשת אחר המילות
איתות אותיות אות אחר אות
אגנך א-גנך רטטים רטטים

מילים ללוש – ללוש מילים
להניח לדום לב דממת הקהל
קריצת חיוך ונכון ואבל

גם אדם

משרבב

עונות השנה; מתקדם ובא סתיו,
עתות בָּן את מבינה אותי עוד פחות.
לא הֵקִיץ עוד הָקֵץ על ימות שרב,
עוד יבואו שוב מרבדי הפריחות.

מה יש לך להבין ומה לחכות?
גואה הים את גאוות הלב.
מה לבך המחסיר פעימות?
משתפל? את שפתו משרבב?

כוכבים שבחוץ, כוכבים שבפנים,
מילואה לבנה מָלְאָה ארץ וחול;
כחול אשר על שפתי אלוהים.

נשאלה שאלה פשוטה ועונות השנה;
מתקדם ובא סתיו מילוא ירח עגול.
מה אינך מבינה?

ולא אירא

ראיתי איך אשה אחת קמלה
אל איש נובל אסופה לחיקו
ראיתי איך נפש אחת נצלה
אל איש שקנה עולמו

רסיסי מים הותזו אל גדה
טורי נמלים נמלים בשורה
עצות השיחים אצות אל המים
כמה יפית כמה יפינו כמה עדיין

ראיתי אש נובטת חירותה
עשן שמתלקח מאליו
ראיתי את עינך הטובה

סומא שמעוור את הסביבה
רואה רוחו דמיונות עיניו
אראה יראה ולא אירא

אֶהוׂב ולא

שקוף
מושקף
ומשקיף
אל אני
מחדש

לאהבה אין צבע ולו גוון שקוף
לשער לא אכפת להיות אסוף
במתיחת חייך בגווך הכפוף
קמטי הווה ועור חשוף

הניחי
לי
אֶהוׂב
ולא

ולא יהיה הו

גם אם תייחלי לכך
מחילות כוזבות כזבין
גם אם תאחלי לך כך
איחולים רבודים כמהין

שיש מילים שאין לן כסות
ויש מרבד רובד לך נס מגן
זו לא צינה זו רוח שְבוּת
לב אל לב; פועם אל פועם

שיש הווה בו ויש הווה לו
ואין היה ולא יהיה הו
רזי סתרים

ובעוד גבה מורמת רום
הרטט הֵד הָאֵד הדום
סתרי רזים

וזרעי בך מושלג

בקשת שאוהב ברכות פראית; שאדע ירח מחזיר וחוזר
ואניח משקל הלבנה.
שאקפא ואגלוש אל קבוע זמנית; עובר וסב וסב ועובר
והלנת עד כמה.

בקשת לעצמך מרחבי זמן אבוד; לך ביאתי תהא בבואה
וזרעי בך מושלג.
רידדתי מידה לך הייתי מדוד; ככר עגול סובב כרכרה
ואני. רק הנהג.

הוגה הנהג נֶהֶגִים היגדיו; עירומך הנבגד מחלצותיו
ואני. אחד האדם.
מרחב אל זמניו אל מרחביו; ללבך מסילותיו
ועצמך שם.

מחזור משולשים

לא קל לעיכול
לקיפול לא קל לטיפול
לכשיבשת אבוא להגשים לך גשמים

ואהא לך אח ואב ומאהב
זה לא אני זה לא דבר אבל זה מתחשב
זו עגלתך ואת מוזמנת לבוא עדי עצמך

ומה שנדמה לך שהוא אני
אינו אלא משאת לב
ענוגה במיוחד

***

לא קל לעיכול
לקיפול לא קל לטיפול 
לכשיבשת אבוא להגשים לך גשמים

והוד והדר ואפילו פרש
מוקדש אלי טהרת טמאות האהבים
אצדעות וידיים קושרות לך כתרים

צחק גורל שמח מזל אלי מחזור משולשים
לתת לך הסברים עד טמטום החושים
ואיך זה כשננשכת אוזן בחזקה?

ברונזה

אינך מותירה לי אלא לאהוב אותך
ואולי תזכרי בָּךְ לעת הָפְתָעָה
אינך מאפשרת אלא להעיר בך
מה שהנך מאדימה
מרדימה
וגופך
מּת

להזכיר לך זָכָר
לִיקוׂב את ההר
ומי האחד
שלבד
רטטייך
ירכייך

שזה הכל ריפוי
ועשוי
מגש ברונזה רקוע

אין לך ערך

פראותי מנוכרת לאמור; לא עוד כך;

לא כחיה; לא כגוף; לא כחומר החי.

אומרת העת לי; היה לה; היה לה לאח;

היה מעל זממת יצריך; היה עד דלא די;

היה כְּאָב; היה כְּדוׂד; היה כְּסָב;

כבד את נאורות המלה הכתובה.

פראותך לא נכרת מהעת לעכשיו;

לא זכר לא תאווה לא רגע של תשוקה.
 

וכאשר חשכת יצריי המאפילים;

מה שקורה בחדרי חדרים;

אותיות תוכחה וצדקת הדרך.

כזכוכית אלי קצף גלים מתנפצים

משפט משטח עצמו למילים

אותיות משתברות; אין לך ערך.

ירוק

הביטי עננייך זוממים דמדומים

אופקייך אופים עוד ערב אל ים

וערביים בינתיים אורבים

הרוח הלוטף והחם

גם אם תבוזי להיות נשגבת

אגנך אל העוגן נע אט

רטטים רטטות נרטטת

נחלצים חלצייך אין חת

אינך צריכה לומר דבר

ואת מתעקשת לשתוק

בביאתך כעת חיה מחר
ארבוץ מרחבייך ירוק

זימת

את זממו וזממה

עת זממו בזממה

זימה מגזימה

נוטפת כולה

רצית בעורמה

מלות הרגשה

הָבְטָחָת בטחון

שָלִית הריבון

גופך הנרטט

מחויך מבפנים

זה ככה כשאת

עצומת המבט

זרעו זר-אונים

מאיר בך זימת

אַיִיךְ הִנָיִיך

נמרת חברבורותייך
לביאת אגנייך
אַיִיךְ

בא לביא 
בא הביא
הִנָיִיך

מלבין

פעם הייתי צָבָּע בלשון העם צָבָּעִי
עכשיו אני מלבין פני קירות  ברבים

עוקר את נקודות החן ומשתדל להיות סבלני

לוטש עיניים בשתי ידיים סותם סדקי הכותל

אין תחינות ואין תפילות רק להלבין
ולהעלות את טהרת ולהשמיש תשמישים

שכאן זה חדרי חדרים וכאן נעשים מעשים

ובמטבח הזה יתבשלו תבשילים

פירשיות קדושת מקלחת ואמבט
חלקת הקיר האנכי ומדף שתכף מט

כבר מחר תגור משפחה ואני מה אני

פעם היית צָבָּע מה שקראו צָבָּעִי

ועכשיו אני מלבין
פני קירות ברבים.

תזדייני בטוב

אמרי לעצמך גם מילים אחרות

רוקני אין הסוף הישר להתחלות

מעיינך אל אגמי המישור השרבי
חורץ ערוציו הֹר הֶהָר הַרְהֵרִי

מה אשית מה נשית והיית לך אחות

מה זִמֵר הֶעָלֶה הנופל מָטָה לִנְחות
וזה הצומח אל על מה פיוט יעלה
כשהפחד נבהל ובא לך הווה

תזדייני בטוב. אהבי בגאון

הניפי אצבע משולשת לכל בוז שבָּזִית

זה גופך המותר ואסור לחלום

שההתמסרות שבך היא מְסִירוּת דו-סטרית
מה רצית מה עשית מה נשית מה אשית
לך זרע אדם מלבין והצבע אָדום  - ואֶדום

לא אשוב לראותך

אקשיב למה שאת רוצה לשמוע
גם כשאינך נותנת אף סימן
אביט לאן שאת קוראת גבוה
ובשמייך אין אף ענן

את רוצה אהבה מִכָּמונִי
ואינך אהובה לעצמך
אקחך כאשר תסכימי
היותי בתוכך

זה הכל אהבה
שום דבר אהבה
כפי שבאתי אלך

זה הכל מלחמה
שום דבר מלחמה
לא אשוב לראותך

חלום

זה כבר איזה הווה שאין הווה
אלא עוּבָּר עתיק בו נעתקו מי רחם ללא רחם
כפי אדמה מתנה אהבת רגביה אל ברכת המים
אל אגם זמני שקפיאתו מובטחת עד שלא.

זה כבר איזה הווייה שלא זכינו לדעת
את זיכרות הרגע המתלהם באיניות אונו
המתחדש המתפרץ
מקיף ותקיף נחשול אל סלעים שוברים גלים
והספינה שבדרך מפרשיה רדו כולם
והתורן מונף והדגלים כבר אינם.

זו היא את
או שזו היא אני
או שזו היא היא
זה חשוב ולא חשוב
הן את הרטט לא מעניין אלא רק רעידת אגן שמקיימת עולמות בהן האהבה נחלקת
אל צליפת העין וחלקת לשון

זו פעימת חמלה דנה עצמה אל אחרי פרגוד החסד.
כאן נמצאת מציאות
וכאן זה כבר חלום.

נרקיסיזם משובח

התאהבות היא נרקיסיזם משובח.
ללא פשרות.

---

התאהבותך בה
לא מתעניינת כלל וכלל במה שקורה אצלה.
רק מה שאתה מרגיש.
רק אתה.

והיא? דמות מדומיינת
שלא בהכרח נוהגת כפי שאתה רוצה,
אבל זה לא חשוב,
כל עוד אשלייתך
שהיא מחזיקה בעבורך את האושר
מתוחזקת -

---

שכן כאשר הנך מאוהבת,
העניין כולו אך ורק את.

עינוגו – הוא לא בשבילו, אלא בשבילך.

הרעפת אהבתך – לעולם בשבילך, הוא לא חשוב כלל וכלל.

אלא אם כן יאמר לך לאו.
---

ואז תוכלי להתחפר בתוך עצמך ולדמיין שברון לב

שכולו – איך לא – את בעצמך.

---

ואז כשהיא אומרת לך לא
אתה מגביר את אשלייתך
שעצבונך בא משם.
ושוב, הכל זה אתה.

---

נשוא ההתאהבות,
נושא ההתאהבות,
מושא ההתאהבות – כולם
רק.
את/ה
בעצמך.

---

אל נא תתפלא/' אם ה"אהוב/ה" שאינו את/ה

 לא מאוהב בך
ולא ממש עסוק בעצמו דרכך.

אלא אדם שחירותו מאפשרת חיים.

---

התבגרות היא התמרת התאהבות לאהבה,
מהשלכת אושרך על האחר/ת
ואישור אושרך באמצעותו -
אל הענקת אושרך לעצמך
ואישור עצמך להיותך אהוב, נאהב ואוהב -
באמצעותך -
גם את עצמך.

רשום

רשום לפניך:
שברון הלב כברירת המחדל של הקירבה

רשום לפניך:
שברון הלב כסוג של מדרגה נשגבת של אהבה

רשום לעצמך - 
לבך השבור מעולם לא הפסיק לפעום את אהבותיך

רשום לפניך -
לבבות ששברת נשברו במו ידיך

רשום רשום רשום גם לפניך -
על לוח לבך הסדוק

לפניך, אל פניך, רשום אל פניך
קירבה לפעמים היא ריחוק

הורים?

חי. מהשטח.
יושבת גננת ומסביבה יושבים ח"י זאטוטים בני שנתיים שלוש.
יש לה שתי סייעות.
ועושים פיקניק, על יד נחל מלאכותי שזורם כאן תמיד.

והגננת צועקת, גם כשהיא לא צועקת במובן של זעם היא פשוט צועקת.
מדברת בקול רם מאוד.
"מי שאוכל ירקות יגדל להיות חזק" וכן הלאה פניני לשון חיוניים לאווירת הפיקניק.

ואחד הילדים טוען בעברית ש
"בא לי..." ומיד אחת הסייעות מתקנת אותו - איך אומרים כשרוצים משהו? שזה לימודי עברית, והסייעת השניה נותנת לילדים בראש שאם הם יתקרבו למים הם יפלו פנימה, והגננת צועקת את משנתה ואם איזה ילד עובר את תחום שבת שהוא ממש דמיוני שלה, כמו קו חוף לים מדומיין - היא ממש צורחת.

אלוהים ישמור.
כי היא, באמת אוהבת ילדים, ראיתי איך היא מניפה ילדה מבוהלת ומדביקה לה נשיקה רטובה על הלחי.
מרוב אהבה.

הורים?

בוטש

וכשאשמח?
וכשאפזז לפני הארון?
מפרקיי מתפרקים שוקיי משתוקקות.

התבואי?

---

אז צחקוק יעלה מול משוגע מזוקן
אגמי אישוניו וכולו אלוהיו
כמה כמהה לתנועותיו

כבר אינך זוכרת כשהיה גם אדם
אגנך מהודק אל מזרן אהבה
איך ומה ומתי ולמי ולמה

---

וכשאפרח?
וכשארחף עננים בחלום?
לא פורקן ותשוקה עדנתה נשימה

התאותי?

---

ומיתר מלחש אלוהיי 
צודקת הנך במלואך לגביי
הרי ממילא מילותיי

טל שחרית שדות השלח ניב ירוק מתחדש
והעדר לוחך אדמה לו חך ובוטש
גלי את הרוח כבר עליתי באש.

אל תגיד

אל תטריד.

אל תגיד.

זה מטריד.

שיש לך להגיד.

מה תגיד.
איך תגיד.

מטריד.
אל תטריד.

אביר

וזה העצב
הדהודו מאליו
נהימת הסחלב

וזה העצב
נח מונח האפשר
הוד הדר ההדר

וזו ההזדככות
לך ובך הרוח קד
ונאסף אל תוך לבד

וזו ההזדככות
זך ובך דממת מיתר
מתוח ורפוי מוכר וזר

מי המתיר ומי המותר
מי האוסר ומי האסיר
כשאת כולך נפגשת עם האל
ונשיפה רוטטת אלי צל

וזה העצב המואר
מחזיר מכיר מאיר
יופייך לא עוד מסתיר
הבל פיך ונשיקת אביר

אהבי גם את הזר

לא יישבר לבו
בחרת ללכת מאליו  
דמעת הווה מוחמץ תמליח לחייו.  

ורעידת שפתייך
ננשפת לאוזניו
לבו אדום מדם עירום בחדריו.

היית בו והיה בך 
בלי דעת זכרותך
עת רעידת ספינה פורקת פורקנך.
 
לא נקשר לא קשר
לא נעגן אל מעגן 
ריח ירח שוק על ירך תנועת תשוקת אגן.

לא אטימות הלב 
ולא עוולות ערלותיו
אלא גמישות שקטה של ידיעת הרטט
בו לב אדם פועם פעימותיו.

מה שניבט אל 
כאבי הווה שכבר עבר
נשזר לך אהובה גם זר פרחים של שקט
חבקי החסד המוכר אהבי גם את הזר.




[333344]

הום

שלמה

לכשבא שלמה בן דוד ובת שבע

להלל אהבה באשר היא

במילות החכמה ופניני הרגע

לא הגה מי הוא מי ומי היא  

דעתו לא פנתה אל שטרי בעלות

לא שלו; לא שלך; לא שלה
עת אלף זוגות עין מתבוננות

ואפשר זו אני שנבחרה

להיות המושא של רוח הדברים

נישאת על פלגי מים חיים אל הים

מי אם לא את בחר בך להיות לאדם

כך דברי הימים כך ימי הדברים

לא הותיר ולו תא או רקמה

לאחר מאלוה והנפש שלמה.

]ש.ל.א[

פנכת צוף חשיש

טובל

אמירים ניצבו ברום לשיח

בדבר ניצוץ דמעת עינך

צל העצב הנישא ברוח

כְּסָפֵק הָמוּצָל תוך צִלֵך

אין על מה או מי או איך

אלא הנערץ להיפתח

אורֵךְ טובל טהרתך

ומסרב להישכח

שרמנטי

לא חשב כלל היות בך

מתאר גופך האיר את שלמתך
לא חשקה נפשו אהוב אותך
עת קרצה גם אליו ירכך

ביקשת בעדינות ולא חזק
לכאן ולשם שיישאך שייקחך
ולא פשוט לשמור כך על מרחק
נעורי ימייך נידות תומתך

בכל לבך לפתוח שערים
באושר ובעושר יבותקו בתולין
אושרך במחיצת האוהב
הוא החץ שננעץ אל הלב

חפצו בך רקוע עד שחקים
ולא חשקה נפשו בחפץ שהוא את
גם אם אש מלבה איש אשה כאישים
ותפארת דמעות עוטפת מבט

לעולה את מוסרת נפשך
על מזבח האהבה העצמית
אין הָחָפֵץ כלל להיות חֶפְצֶךְ
היי לו; לא שלו; היי כלא היית.

---


]ש.ל.א[

בלוז

אמיריו

מי היא זו

מוכרח