וחיכיתי

הזמין אותי לבוא לבקר אצלו אבי.
בבירור הזמין. באתי. ישבתי מול הקבר.
וחיכיתי.

שני ענפים ירוקים מבצבצים בין חיבורי השיש של המצבה.
ישראל שפרון. מבית פיירניקוב. מיר.
וחיכיתי.

מכינים חלקות חדשות. שותלים עצים.
המתים הבאים ייקברו בצל.
וחיכיתי.

סביון. שבילי האדמה החומה. האדמה האדומה.
דוהר על אופניי. ילד.
וחיכיתי.

הג'וינט שבידי כבה וגיליתי שאני בלי מצית.
אצית את האהבה אחר כך.
וחיכיתי.

האשה שקראתי לה אמא מילדות לנערות.
תהיה כאן. לצדו. אהובת חייו.
וחיכיתי.

אמי. שלא קראתי לה כלל. רות.
אותה אהב לגבורתו ונס בקלונו.
וחיכיתי.

אין קול ואין דובר. דממת המת נוכחת.
אבי. עליו השלום. עדיין מת.

איזו את היתה המזמינה לבוא?

ראיתי את העצב על פנייך
כשהזמנת אותי לבוא אל המים
ולא

ואם הייתי  בא
איזו את היתה המזמינה
לבוא?

עכשיו משעטית מחדש
את אדרת הנימוס החברי
והיית לי לאחות
עד פה?

לא אוכל להיות לך למשענת
בעוד לבי נסגר מפאת
שאינו

נתון לגחמת לבך
ולשאר עניינים שבחוץ
פנימו

זו את וזה אני ואלו השָנִים
ראי כמה גבהה האזדרכת
זוכרת שם קשרנו לנו קשרי כתרים

ושחקנו את לבנו עד דק
עכשיו
מרחק