פחות ועוד

בעוד שבוע 
פחות ועוד
פחות חמישים וחמש שנה 

ועוד ארבע עשרה שעות לערך 

כולל שעון קיץ.

עתיד הולדתי עבר.

לפיכך קורא הדודא את קריאותיו 
לאמור הגיע זמן - מוזמן.

ולוחש על אוזן המכשף 

שהשנה רב השפע יש בעבורך הרבה פרות 
ושפתי המכושף מחייכות 
מוכשפות.

---

אז ניגש אל הגבעה הזו, 
גבעת הדודאים הפרטית מזה שנים, 
אל כתם הפטל 
(יש שם למטה גדר תיל תקועה בסבך)

ממש בפנה
כך צוהל הדודא 
לאוזניי ההומות 
ניפגש.

ורגלי מצייתות בדיוק אליו, 
אל שמחת המפגש
והוא קורץ אלי ברוב משמעות
גדל מידות ועקר. 
ללא פרות כלל, 
יש גם כאלה.

למעלה קצת שמאלה ואז ימינה, 
סללו בהמות שבילן גם בעבור רגליי.
תכף.


הנה שדה הדודאים

רובם כבר נבלו עליהם 
ונראה לכאורה שמא איחרתי

כשעוד שניים עקרים מצטחקים אלי

---

הרי לך
בשטח של כעשרה מטר על עשרה מטר 
היד קוטפת פרות עגולים ויפים
ולפתע זהו.
די והותר. אכן די והותר.

---

ובהרי נפתלי
שלושה דודאים מוכרים.
ממתינים
בעוד שבוע 
פחות ועוד

---

תודות.


(הדודא הרפואי הוא צמח רעיל ואין בדברים המלצה להשתמש בו בשום דרך. 
בעבורי הצמח הזה הוא בן ברית ומורה דרך.)
תודות

הנמיכי עוף 1

סובלת מזה חודשים מסוג של דיכאון. זה מלווה בדפיקות לב חזקות ומהירות.
הדמעות בעיניים דרך קבע ,זה לא בכי חיצוני,זה פנימי. מוצפת בעצב ורואה את העולם כמו דרך רשת,לא רואה את החדות של הצבעים. הכל מכוסה במשהו שגורם לי לניתוק. מנסה לחזור לעצמי ולא מצליחה לנער מעלי את העצב.


---

כאמור, כאשר מבקשת הנפש אחר תחושת קיומה - דיכאון, אופוריה, סבל ואושר נמצאים ראויים להיות התמריץ לתחושת קיומה.
העיקר שתהיה תחושה.

כאן, כאשר נמצאת הנפש מעלה את מנגנון הדיכוי - מה היא מדכאה?
במובן הזה את נטייתה היא להצטרף ולהתמסר כל כולה לאחדות.
אז עולה מנגנון ההישרדות הזה של הדיכוי, זה שמפריע לנפש להתאחד באחדותה מתוך חשש לאובדנה היא.
האם זה ברור?

במילים אחרות, כאשר הנפש מתפעמת ועולה אל גבהי רוחה, מתקיימת ולו לרגע באחדותה, שם אין לה זהות או קיום, ואיננה מתורגלת באלה - עולה מנגנון הדיכוי האוטומטי.

באשר אלייך,
הנמיכי עוף וראי כיצד רגבי האדמה נכונים להצמיח בתוכם אשר יבוא.
הקטיני ציפיות מעצמך וקחי את עצמך מעט פחות ברצינות.

הצחיקי את עצמך והיי נכונה להתפעם וליהנות מהקיים תוך ידיעה שבכל מקרה לא תיעלמי כי בכל מקרה כל עוד את חיה אין שניה לך.
גם כאשר התעלית אל מחוזות שאין לם מילים.

טוב מאוד בעבורך יוגה.
טוב מאוד בעבורך לשתול ערוגת צמחים ובה לשים בין הירקות גם כמה פרחים.

טוב לכל סוג של עונג גופני - במובן של כל טיפול מגע מהבחינה המקצועית ואם ניתן מגע אוהב ואינטימי, שזה יכול להיות מין ו/או חיבוק עם אדם אהוב.

ולאחר כל זאת, עדיין יקרה בהחלט שדמעה של עצב על המין האנושי ועל מה שעצוב תזלוג לאורך לחייך ואת תדעי שלמדת לקבל שיש גם עצב בעולם ומכאן תוכלי לחזור לפנים שמחות יותר -
על פני לחפש עצב להיתלות בו שוב ושוב.

תודות.

נשימה נשמה

יש לי שאלה בקשר להתקף אסטמה אולי אלרגי, די ארוך (כשבועיים) ודי קשה (לקיחת ונטולין עוזרת זמנית וחלקית), שאני עוברת עכשיו.

עברתי מספר טיפולי דיקור לאחרונה, ויש לי הרגשה שההתקף הזה הגיע למעשה כדי לנקות משקעים אנרגטיים וגופניים מהעבר. האם זה נכון לפי בדיקה שלך?

השאלה עולה לי כי קשה לי מאוד לנשום בלי הוונטולין, ואני חלשה יחסית, ומצד שני אני מסתדרת סביר בלי תרופות לאלרגיה (העיניים והעור מגרדים, האף סתום או זולג, ואני מפחידה אנשים ברחוב :-)).

האם לזרום עם כל מה שקורה ולאפשר ניקוי דרך התופעות, או שזוהי הזנחה ושעדיף לי לחפש מטפל אחר (המדקר לא רוצה לגעת בינתיים, ואף ביטל פגישה שנקבעה).

מאוד מודה לך על כל מה שאתה ומה שאתה מאפשר ונותן (אם או בלי תשובה אישית לי),

ברכות

במובן הזה מתבוננת על יחסייך עם הנשמה.

עם אותו היבט של התודעה שחובק כל

אותה אחדות.

היותך אחת ביחד עם כולן שכולן אחת וכולם כולם.

ומכאן מתבקשת להתבונן על הגבולות האישיים,

במובן הזה העור מהבחינה הגופנית - הוא הגבול בעוד המבט מרחיק לגבולות אחרים לחלוטין.

הריאות במובן הזה הן מפגש ישיר בין החומר החי והמציאות, סוג של עור פנימי, והמקביל לנשימה הפיזית הוא ההיבט של הרוח.

הפער הזה בין גבולות האופק, האפשרי, המתפתח מאליו לבין מגע עורך באוויר ברמה החומרית ביותר, נוגע ישירות לפער בינך ובין עצמך, ושניהם נסגרים באחת.

בתוך נשימה אחת בלבד, נסגר הפער בין מה שאת רואה ומדמיינת להיות תנועת עלים ברוח לבין עורך המתענג על משב הרוח המרענן הזה, הלוטף את לחייך.

ולכן הנך מוזמנת להתבונן על הקשר שלך עם הרוח, עם הנשמה, עם הנשימה, עם המובן מאליו

ועם זכותך המלאה להדוף כל מניפולציה של הנפש

לרתום את הסבלנות והסובלנות העצמית שלך,

כלומר הסבלנות והסובלנות האינסופית של עצמך, גופך, מי שאת היא באמת

כלפי סבל דווקא.

כדפוס.

כאשר הסבל בא עם הצרת ההסכמה להיות מונשמת על ידי הבריאה, הגוף מצדיע לרצונך ומקים מיצרים מדויקים לאלה.

ראי,

כל שנדרש זה להיזכר.

כל נשימה - נזכרת, נזכר הגוף גם הוא וכאשר מסכימה אל הגוף כבן ברית יקר עד מאוד, נשימתך בהחלט עשויה לנשוף את עצמה מתוך ואל תוך נשמתך.

כאן, ניתן לעזור בהחלט.

הטוב המהיר והיעיל ביותר זה הילינג.

יש אמצעים נוספים שבהחלט יעזרו לנפש לעשות שלום עם נשמתה ומדובר ברמה הגופנית.

עם זאת -

יש להדגיש שוב ושוב שאין כל גיבוי מדעי לדבריי ולעצותיי ולמוצריי, אין באמתחתי כל תעודה בשום נושא ומכאן שכל האחריות להשתמש באלה מוטלת על הקורא/ הלקוח/ המטופל.

תודות.

סוד היסוד

האם ההגדרה שלך ליחסים נורמאליים היא הצלחה לאהוב לאורך זמן אדם יציב ואוהב תמידית?
האם לאהוב לאורך זמן אדם לא יציב שאוהב (תמידית - אך לא בדיוק כפי שמתאים לך ואולי בכלל לא כפי שמתאים לך) זה לא יחסים נורמאליים? או האם זה בכלל חשוב אם זה נורמאלי או לא?
האם מה שחשוב זה לא מה שטוב לך, אפילו אם זה "לא נורמאלי".
האם את באמת רוצה אדם שיאהב אותך תמיד, ללא תנאי, עם פסגות וללא תהומות.
האם את מעוינת להיות הערוץ לאושר בעבור אדם אחר,
בעוד הוא הערוץ שלך לאושר? האם זה אפשרי בכלל?
השאלות האלה מאוד אוניברסאליות ומאוד אישיות.
אין כאן תשובה נכונה - יש כאן תשובה נכונה לך, בהווה הזה.
עכשיו.

---

לעתים הצורך לפעול מחפה על דברים אחרים,
לפעמים הוא עולה על מנת "לא להשתגע"
מכך שאינך יכולה לעשות שום דבר לשנות את המצב.

אז מחפשת הנפש משהו לעשות
ולו על מנת שהמצב לא יהיה נוכח במלוא חריפותו.
המפתח לפעולה הוא ידיעה עמוקה
שזו הפעולה הנדרשת – שלמות עצמית,
הקשבה לעצמך בהווה חייך,
אז הפעולה מדויקת ושלמה.
לפעול ללא שלמות עצמית וידיעה שזה הכוון - עשוי עדיין לקדם ועשוי גם לעצור.
לפעמים מה שנראה כהתקדמות זו בריחה מוסווית,
לא תמיד. לפעמים.
טוב להתבונן האם זה כך – האם לא, באילו אופנים כן ובאילו לא.

מטרת ההתבוננות פנימה היא ריפוי עצמי בבחינת הרפיה,
והבראה עצמית במובן הזה של בוראת את עצמך כל רגע מחדש.

פעולה כשאת שלמה עם עצמך זו בהחלט התקדמות.
בהווה חייך,
לא מתוך מסקנות העבר ולא מתוך התבוננות לעתיד.
כאן. עכשיו. יודעת. ידיעה פנימית. ללא צורך בהסברים.

אני נעה בין בטחון רב שהשתנתי מאוד עם השנים, אני מבינה את הרגשות שלי, שולטת במצבי הרוח שלי לבין חוסר בטחון שטבע קשה לשנות והוא ישתלט עלי בסופו של דבר.
בהחלט השתנית מאוד עם השנים:
בהחלט את מבינה את הרגשות שלך
בהחלט את יותר שולטת במצבי הרוח שלך
בהחלט קשה לשנות את טבעך את הטבע, הוא הטבע עדיין משתלט עלייך וישתלט עלייך כל עוד את נושמת, שטבעך הוא לנשום.
כאן, אי אפשר לשנות את עצם הצורך לנשום, אפשר עם זאת לנשום באלף צורות.
נשימה מודעת למשל היא קבלת שלטון הטבע ושינוי ההתייחסות אל הטבע.
כך ניתן לשנות התייחסות לכל היבטי הטבע כמובן ביניהם - מזון, כסות, מגע ותשומת לב.

כשהכל טוב אני מרגישה ריקנות. אני יודעת במפורש שגם אני יזמתי התנתקויות ומריבות כדי לא להרגיש את הריקנות המאיימת.
זה הסוד. סוד היסוד.
יסוד היסודות.
כמוס מאוד העניין הזה.
בו הקושיה ופתרונה.
יחסייך עם הרוח.
זה כולו שלך.
כל היחסים עם הרוח הם כל כך אישיים
שאת יכולה לקבל הדרכה אולי אבל העבודה היא שלך
והיא כמוסה, מדובר על להסכים להיפתח
ולגלות את כל פנייך. בכל מובן. מרתק, משעשע, מטריד ומאיים.

הנך מוזמנת להסכים אל טבעה הטוב של הרוח –
הרי היא נושאת את דבר האחדות,
בדבר קיום התנאים המדויקים בעבורך במיוחד,
על פני הפלנטה הזו, בתקופה זו, עם הדמויות האלה.

אלה ניתנים לך בכל מקרה - אם חשה ריקנות או מלאה באהבה.
הם לא מותנים, זה המובן מאליו.

שוויון הנפש אכן עשוי לאיים עד מאוד.
שווי בנפשך שלווה, זרימה ויציבות
זרימה היא גם להמתין אצל הסכר,
שלווה היא עצם הידיעה שהכל בסדר בכל מקרה
ויציבות עשויה להתבטא במחזוריותה.

ויהי אור.


תודות

להתחמק

גם אם נקפוץ לגובה עשרה קילומטר
לא נוכל להתחמק מהיותנו אחד 
עם כל החי והצומח והדומם 
אפילו חללים וריק מתקיים - 
הכל אחדות אחת.

ובחרנו בחיים.

***

תודות

קושיות

מה יעיר את העם לקום בבוקר ולהיות?
מה יעיר אותך? אותי?
מי יביא להכרה בשינוי המתבקש? המונים?? מעטים?

איך אפשר להתעורר לתוך מציאות אחרת, 
מציאות בה החסד הוא המובן מאליו,
מציאות בה יש סדר של יחסי גומלין 
בין הממשל לבין האזרח, 
כשמוסדות המדינה משתוקקים לתת לו לאזרח 
את השירות הטוב ביותר?

מציאות בה העיתון הנפוץ ביותר הוא - 
ידיעות טובות או שחרית - 
בבחינת הדגשת כל הטוב שקורה כאן.

היאך נקום ונודיע בפשטות שכך הם פני הדברים?

עוד מעט קושיות מתבקשות. 

לא הרבה.

***

תודות

במדבר

לפני איזה זמן במדבר.
לבדי.
אוהל.
קירות אבני כותל, 
נוטות להידרדר.
מעת לעת ניתן לשמוע 
את זליגת הגבעה, 
את דמעות המדבר,
מתגלגלות ונופלות אבנים קטנות
מפירות דממה.

כאן. במדבר הזה.
לכאן באים מיני בני ברית,
ויש שיאמרו דמיוניים, 

אבל שם, לבדי, במדבר, רוקד חצי ערום 
ולס שמימי עם הצל שלי, 
מוטמע אל אבנים מתאזנות
ובאה ציפור 
ורקדנו גם.

כאן, במקום הזה - 
החסד נוכח.

ואנחנו, כיצורים, כבעלי חיים, כבני אדם,
מתעקשים על הדין ועל השיגעון
על השפיות המדומה,
מפספסים את יבשת ההסכמה ומתמקדים רק באייה 
כל אי הסכמה בפני עצמו, בפני עצמה.

---

שכל ישר עשוי להיות מואר 
באור ההסכמה לקבל
ללא תנאי.

---

תמורה מובטחת.


***
תודות

אדם לאדם

אינני דואג לזכויות בעלי החיים,
אינני מוכן לקחת בזה חלק,
לא אני הנותן ואיני הלוקח,
לא אני להגן אלא רק להעיד - 
שזה, הזכות לחיות ולמות
נתונה לכל היצורים החיים באופן שווה.

וזה לא מתוך דאגה לבעלי החיים. 
זה מתוך דאגה אמתית ואכפתית לבעל החיים
שמצליח לקרוא את הכתוב.

למעננו אסור להפריד בין אדם לבעל חיים אחר.

למעננו אסור להפריד בין אדם לאדם.

לפחות כמובן, 
במובן של הזכות לחיות חיים חופשיים 
ולמות מוות חופשי.


ואין הדבר סותר כל פעילות שמקדמת טבעונות.
רק הדגשה - טובתנו איננה יכולה להיות מופרדת
מטובת הכדור למשל.

***

תודות

נכות

למעט בין אחים או ילדים שמשחקים,
כמעט כל תחרות בין בני אדם אין בה שכל ישר,
כן כן,
גם האולימפיאדה איננה אלא שטות יוונית
שגורמת לאנשים לאבד את דעתם
ולגייס את גופם אל הקיצון המוטרף הזה.

כאן, ככל שבני האדם משועממים יותר
הטירוף שבתחרות מקבל ביטוי "עממי" -
ראו רכיבה על אופניים או טריאתלון וכן הלאה...
ראו כאשר מתקיימות הגזמות בצד אלה
ואנשים מהיישוב נכנסים לטירוף.

(הי! איני מדבר על חובבנים ששומרים על גופם ולא נכנסים להגזמות -
אני בהחלט מדבר על האידיאה - הרף ששואפים אליו בדמות יכולות של אלופים אולימפיים)

---

יש את העלמה דורון מטלון שהטריפה איזה חרדי אי אז
והנה הוא הורשע בשל כך שקרא לה פרוצה וכן הלאה...

הנה כי כן אותה אחת שנלחמה בעוז על זכויותיה כאשה,
כנראה כל כך הושפעה מהחרדי הזה
עד שלקחה את מילותיו כהצעה מעשית
והלכה להיות פרוצה.

שכן, גם אם נעטוף את זה במילות שוקולד
או בהתחנחנות כזו או אחרת,
עצם התחרות על היופי היא קריאה לפריצות.

הרי ממילא היפות יפות האלה יסבלו כל חייהן
מהקלות הבלתי נסבלת שהיופי מעניק.

שהרי אינו שונה היופי מכל נכות אחרת.
קשה לאדם להתיק מאלה ומאלה את המבט.

וכעת, החיילת שנלחמה על זכויות הנשים להיות בני אדם -
במו עצמה,
מתוך היגררות אחר מודלים חברתיים עקומים מראש,
הטילה בעצמה מום לכל חייה -

זכייה בתואר היופי.

ואין למום הזה קביים.

ואין לו מרפא.
(מה שמוכרים להם לנכים האלה זה שהמרפא הוא בכסף.
עוד רגע היא דוגמנית; עוד שניים היא מתחככת בעשירונים העליונים של העולם, שם תשמש כנערת שעשועים בתמורה לאתנן המובטח(.

***
תודות.

אוטודידקט

מעולם לא פגשתי אדם שאיננו אוטודידקט,

יצא לי לפגוש כאלה שמאמינים שהם יודעים משהו
והם יכולים ללמד אותי משהו 
שאני אידיוט עם פוטנציאל - למשל.

וגם כאלה שמאמינים בכל לב
שהם יודעים משהו
שמישהו לימד אותם.

בפועל כל אחד ואחת 
למד/ה בעצמו/ה

כאמור,
מעולם לא פגשתי אדם שאיננו אוטודידקט.

***

תודות