יום שני, 3 בפברואר 2014

מופת

נדמה לנו כהורים שנוכל למנוע מילדינו צעדים שאנחנו מצטערים עליהם.
כביכול אילו ימנעו מכך ילדינו - ירווח לנו.
לא כך הוא.
לא כך.
ממש לא.

כפי שאת השתרללת (במובן החיובי כתקופת פריקת עול חברתי לטובת חקירה אישית), זכותה של בתך - לא פחותה משלך אם כך תבחר.

כפי שאתה התנהגת כמו חמור ביחסיך עם נשים, גם לבנך אפשר שיהיה צורך לעבור את המסע הזה, ואינני מדבר על חס וחלילה פגיעה בנשים, אלא בעיקר על הריסון העצמי הנדרש שבגילאים הצעירים אינו פשוט והלמידה כרוכה גם בטעויות למגינת כל אלה שמאמינים שאפשר בלי.

מאידך, בגילוי הלב האפשרי, 
והגדת לבנך ולבתך הגדת,
את קורות חייך, את מסקנותיך,
שקוף עד כמה שניתן,
זה, יהיה שיקוף של העניין האפשרי היחידי המתקיים בחינוך -
דוגמא אישית.

דוגמא אישית איננה רק התנהגות מופתית - 
היא שיקוף וביטוי של כל פניך, 
כל פנייך מצביעות על היותך אדם.

גם כשאינכם מתנהגים למופת,
הנכם ה, בהא הידיעה, ה מופת.

לא המורה המוכשר ביותר, ולא שר החינוך 
לא התנ"ך ולא אף אג'נדה

בעיקר
אתם
ההורים

ה מ ו פ ת.

---

וזה גם בעניין טובת הילד.

---
תודות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה