יום שישי, 8 באפריל 2016

כן, כך


עת צפרא,
כשקמתי,
אל היום הראשון בחיי -
שהרי רק אתמול נולדתי.

התבוננתי קדימה חמישים ושבע שנים.
ולא
ראיתי דבר.

ובעודני מוחזק ועבר זמני שבעה וחמישים נשנושי 

שנים

שנים

ונשנים ימי חיי



כמה תקווה ובאיזה אופק הונחו אי אז בעריסתי ימיי.

כמה היטבת נפשי לבחור.

מה לנו כאן אם לא העדן
אם לא הגן, 

אל מה את מתריסה
הודייתך היא, היא.
עצמה.
ההתרסה. 

כן. כך, 

חיוך.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה