"בית הדין: כפיית ברית מילה - טובת הילד". (בית הדין הרבני כמובן)
בתרבות בה אנו חיים, קיים בלבול בין דת ודמוקרטיה,
אין הפרדה בין כפייה אילוף ושטיפת מוח כערכים מקודשים לבין חינוך במובן של לווי, תווך ודאגה לטובת הצאצא.
מבחינה היסטורית אין ספק שהיה צורך בברית המלה על מנת להפסיק את מנהג הקרבת הבנים לאלילי התקופה.
בזאת ניתן לראות בטקס הזה ברכה גדולה.
נכון היה בהחלט להשאיר איזה טקס סמלי,
הקרבת קורבן סמלי על מנת שיוכל לעבור בהסכמה,
לאורך לפחות כמה דורות.
אלא שיש כאן רבדים נוספים:
סימון הילד באופן הזה
משייך את הילד כחפץ - להוריו ולתרבות בה הוא חי.
שיוך זה נעשה לכאורה לטובת החברה והקהילה
ומוצג כלפי חברי הקהילה כאילו הוא
לטובת הילד.
לכאורה לטובת הקהילה והחברה
מכיוון שזה לא לטובת החברה והקהילה באמת,
זה לטובת הנהגת החברה והקהילה,
לטובת הרודן, המנהיג,
זהו כלי ממדרגה ראשונה,
אם ואב שמסכימים להקריב את בניהם
על מזבח החברה בגיל שמונה ימים
יסכימו להרבה יותר מזה בגיל שמונה עשרה שנים.
ההדגשה על מצוות האב למול את בנו גם היא מכוונת,
האב, הזכר הוא באג'נדה הזו -
משייך וכובש לעצמו את הנקבה,
את האשה, הוא מקבל אותה מאביה -
אליו היא שייכת עד שניתנת לאחר
לטובת רביה וכן הלאה...
ומאחר שהיא רכושו,
אין לה מלה בעניין הזה של המצווה שלו.
כך מתקיימים שני היבטים של אותו עניין:
הילד ואמו שייכים לאביו,
הגבר שייך לקהילה ולחברה
כלומר כפוף למישהו מעליו -
והכוונה למישהו בשר ודם לאו דווקא אלוהים.
זוהי האג'נדה עד היום.
אל תטעו לחשוב שמשהו השתנה,
זה גם לא ישתנה עד שלא נתבונן בגובה העיניים
אל ילדינו ונלמד מהי טובתם.
מהי טובת הילד?
האם טובת הילד היא מה שאימנו אותנו לחשוב?
שנטמנו האמונות האלה במוחנו,
בדבר כפייה כדרך שנמצאת לטובת הילד.
טובת הילד אינה הריון מלא חרדה והיענות אוטומטית למערכת בריאות מסרסת ומטמיעה חוליים לרוב
רק מעצם כך שאופן פעולתה לעולם הוא כפייה.
טובת הילד איננה לידה שאיננה בביתו.
טובת הילד איננה הורדת הערלה מאיבר מינו.
טובת הילד אינה האכלתו בתחליפי חלב אם.
טובת הילד איננה שליחתו לבית התינוקות ולפעוטון, לבית הילדים ולגן הילדים, לבית הספר ולצבא.
טובת הילד היא מדינה דמוקרטית על פני יהודית.
מדינת כל אזרחיה על פני מדינת כל יהודיה.
טובת הילד היא טובת הבוגר,
טובת הילד היא טובת ההווה
המצטרף כתצרף
להיות שובל החיים.
---
תודות.
בתרבות בה אנו חיים, קיים בלבול בין דת ודמוקרטיה,
אין הפרדה בין כפייה אילוף ושטיפת מוח כערכים מקודשים לבין חינוך במובן של לווי, תווך ודאגה לטובת הצאצא.
מבחינה היסטורית אין ספק שהיה צורך בברית המלה על מנת להפסיק את מנהג הקרבת הבנים לאלילי התקופה.
בזאת ניתן לראות בטקס הזה ברכה גדולה.
נכון היה בהחלט להשאיר איזה טקס סמלי,
הקרבת קורבן סמלי על מנת שיוכל לעבור בהסכמה,
לאורך לפחות כמה דורות.
אלא שיש כאן רבדים נוספים:
סימון הילד באופן הזה
משייך את הילד כחפץ - להוריו ולתרבות בה הוא חי.
שיוך זה נעשה לכאורה לטובת החברה והקהילה
ומוצג כלפי חברי הקהילה כאילו הוא
לטובת הילד.
לכאורה לטובת הקהילה והחברה
מכיוון שזה לא לטובת החברה והקהילה באמת,
זה לטובת הנהגת החברה והקהילה,
לטובת הרודן, המנהיג,
זהו כלי ממדרגה ראשונה,
אם ואב שמסכימים להקריב את בניהם
על מזבח החברה בגיל שמונה ימים
יסכימו להרבה יותר מזה בגיל שמונה עשרה שנים.
ההדגשה על מצוות האב למול את בנו גם היא מכוונת,
האב, הזכר הוא באג'נדה הזו -
משייך וכובש לעצמו את הנקבה,
את האשה, הוא מקבל אותה מאביה -
אליו היא שייכת עד שניתנת לאחר
לטובת רביה וכן הלאה...
ומאחר שהיא רכושו,
אין לה מלה בעניין הזה של המצווה שלו.
כך מתקיימים שני היבטים של אותו עניין:
הילד ואמו שייכים לאביו,
הגבר שייך לקהילה ולחברה
כלומר כפוף למישהו מעליו -
והכוונה למישהו בשר ודם לאו דווקא אלוהים.
זוהי האג'נדה עד היום.
אל תטעו לחשוב שמשהו השתנה,
זה גם לא ישתנה עד שלא נתבונן בגובה העיניים
אל ילדינו ונלמד מהי טובתם.
מהי טובת הילד?
האם טובת הילד היא מה שאימנו אותנו לחשוב?
שנטמנו האמונות האלה במוחנו,
בדבר כפייה כדרך שנמצאת לטובת הילד.
טובת הילד אינה הריון מלא חרדה והיענות אוטומטית למערכת בריאות מסרסת ומטמיעה חוליים לרוב
רק מעצם כך שאופן פעולתה לעולם הוא כפייה.
טובת הילד איננה לידה שאיננה בביתו.
טובת הילד איננה הורדת הערלה מאיבר מינו.
טובת הילד אינה האכלתו בתחליפי חלב אם.
טובת הילד איננה שליחתו לבית התינוקות ולפעוטון, לבית הילדים ולגן הילדים, לבית הספר ולצבא.
טובת הילד היא מדינה דמוקרטית על פני יהודית.
מדינת כל אזרחיה על פני מדינת כל יהודיה.
טובת הילד היא טובת הבוגר,
טובת הילד היא טובת ההווה
המצטרף כתצרף
להיות שובל החיים.
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה