אריק

ובעודי מלין על אבדן ההתלהבות האישית מהלאומיות, הפולחנים החברתיים והממוסדים, בא לא האריה, מלך היער לתבוע את עלבונו.

להראותני שהפולחן העדרי, מגיע אל האבסורדים המשעשעים עד אין קץ, ומיד מסתדרים הגורים לרשת את המורשת ולהיבהל נוכח גוויה מונשמת ההולכת אל מותה.

מנהל בית חולים, לא פחות ולא יותר, 
מדבר ברצינות תהומית על הפציינט שנלחם בעוז במחלתו, 
בעוד בפועל, הגיבור הזה מצליח למות חרף הטיפול הרפואי. 

מסתבר שגם מיטב הטכנולוגיה והכימיה לא יכולות להחזיק את הגוף. 
האיברים מסרבים.
הגיע הזמן. 

עולה הסתייגות מהפולחן הלאומי סביב הגסיסה האטית, 
והתקשורת שבזמן האחרון מתחוורת להיות לעומס מיותר על האדם, 
עוקבת בדאגה אחר התסריט הידוע מראש. 
אדם עוזב את גופו.

על אפכם ועל חמתכם הוא עוזב. זה הכל.
ועל אפכם ועל חמתכם הוא יהיה קבור לצד אשתו רבת הפעלים, באחוזת האצילים שלו. 

נוח בשלום על משכבך אריק, תראה להם מה זה. 

---
תודות