דורות

לפעמים הווה חייו של אדם,

עשוי להתרווח לו בצומת הזה,

בעודו אבל וכואב את גסיסת אביו,

נמצא נפעם אל נהרת פניו הזוהרת

של זה הבא - נכדו.

ובעת הזו,
בה ממתין הוא בנמל הבית,

יכול להתבונן ברצף הדורות,

להישיר מבטו אל רצף הזמן, יכול להרהר, זמנו בידו,

יכול להודות.

להודות על העצב,

להודות על השמחה.

שנתברך הן באב,

גם אם ריחוק ומורת רוח.

הן בצאצאיו,

גם אם קרבה ונחת רוח.

ובעודו מנופף ליוצא לשלום,

ועינו האחת עצובה,

זוהרת זורחת עינו השניה,

אל הרך, זה הבא, לאשר אושר, נחת רוח ושמחה,

עד דלא יידע.

---

סגולותיו של החסד ניכרות אז בהידורו

עת נותני קורת הגג למשפחתם,

מתענגים על קורת רוחם,

בהבטחת החיים הבאה

לקראתם.