יום חמישי, 25 בדצמבר 2014

כמובטח



הרי את משוחררת לך
כיפת עולמך המוכר

שמא אהבה תכה בך
והזֵר המוגש לך זָר

באחת מנשב רוח קר
בשנית מתורץ הניכר

כשאמרת שאוהבת
יעבור לך - הוטח


לא יקרה?
משוחררת

עבר -
כמובטח

נמאס


יש עתים
בהם הווה מתעתד
אל יום המחר
בו נקוב מחיר עבר

כשהטעם המר
אל תבשיל מושלם
אחרית הדבר
מודה באשם

אז נכמס
הלב מוכנס
כן.
נמאס
.

יום רביעי, 24 בדצמבר 2014

דבר הצפריר

ברור שלא עשני אשה
ברור שלא עשני
מן העפר עליתי ואל אפר אשוב
ומי שעשני כלל לא חשוב

ברור שלא עשני אשה

איש לא עשני בן בלי אב
עדיין אני שווה נזיפה 
מעיין וגם נחל אכזב

הי הי, היר היר

בשמחה אשלם כל מחיר
צרופה האהבה לאין מידה

למידתה אינה מידתה

אחת מידת האהבה
זה - דבר הצפריר

יום ראשון, 21 בדצמבר 2014

נימפות


נימפות יפות
במניפותיהן,
מנפנפות;

נימפות עפות
בשמלות קצרצרות,
נימפות המניפות מתנפנפות...

בצעירותן, עדיין נימפות
לא יודעות עד כמה יפהפיות המניפות

ולא רואות את הנימפים היפהיפיים,
המניפים נימפות בלא הנד עפעף
למחוזותיהן.

[עוד ישכילו לראות, וכבר לא עוד נימפות -
את מה שמתרחש מטווחי ידן או אינפופי אפן]

זמנן בעוד רגע או דקה או שעה קלה
תם
בתמימות אבידת תומתן.

נימפות מצחקקות ריקוד הליכתן 
נימפות לשעבר עורגות במבטן
הנישא אלי נימפות יפות מנפנפות מניפות

במבטן העורג במבטן ההורג

בפסטיבל הג'אז באילת,
בנמל,

גם כך אדם לאדם,
לחוף ים אדמדם.

---

תודות

דורות


לפעמים הווה חייו של אדם,
עשוי להתרווח לו בצומת הזה,
בעודו אבל וכואב את גסיסת אביו,
נמצא נפעם אל נהרת פניו הזוהרת
של זה הבא - נכדו.

ובעת הזו,
בה ממתין הוא בנמל הבית,
יכול להתבונן ברצף הדורות,
להישיר מבטו אל רצף הזמן, יכול להרהר, זמנו בידו,
יכול להודות.

להודות על העצב,
להודות על השמחה.

שנתברך הן באב,
גם אם ריחוק ומורת רוח.

הן בצאצאיו,
גם אם קרבה ונחת רוח.

ובעודו מנופף ליוצא לשלום,
ועינו האחת עצובה,

זוהרת זורחת עינו השניה,
אל הרך, זה הבא, לאשר אושר, נחת רוח ושמחה,
עד דלא יידע.

---


סגולותיו של החסד ניכרות אז בהידורו
עת נותני קורת הגג למשפחתם,
מתענגים על קורת רוחם,
בהבטחת החיים הבאה
לקראתם.

לעבור

לעבור מבינות חרכי הצללים,
מעבר חציה בו תכופים הצלילים,
האיש הירוק במצב הליכה,
מאיי התנועה עד גדות מדרכה

מילים מילים לרוויה, אל הכוס - לחיים!
צימאון לא מוגדר, לא מוסבר, כן מוגבר,
בעומקי הבאר זכּוּתָם של המים,
לרוויה בהווה, לפחות עד מחר


ירכיים הוגות אפשרות לאהוב,
אגן מרקד את עצמו אל אינסוף,
בלי אתנן, על החוף הרטוב הזהוב,
גלים הגלים אזי אלי חוף.


אם סרסור מבקשת זונת המילים,
אם מגע מבקשת פריצות אותיות,
בהחלט איתותיה אותותיה נראים
הלביאות באות, היעלות עולות


זה מדבר כאן, כאן זה הכנסת אורחים,
זה מדבר כאן, כאן צמא הוא המסר,
מי מדבר כאן? של מי המילים?
מי ומה וכיצד הוא החֶסֶר?


והרוח הטוב לעולם נושב,
לחַיַיִם חיים הרוח לוטף,
מבט העולל נמצא אז עוטף,
אל אמו מתכנס בחיוך ואוהב.

תודות.





כללים

כאשר מכניסים לתוך תוכנת מחשב,
את הכללים הנכונים לאהבה,
את המידות המתאימות לזיווג,
את הגנים המתאימים לילדים העתידיים,
את הסדר הטוב, ההרגשה הטובה, את בניית האושר הזה, המתוכנן,
לא רק שמזייפים את החיים
אלא,
שבסופו של יום

לא נחסך דבר.
לא ממפחי הנפש האפשריים בין בני הזוג,
לא מהמאבקים ההכרחיים בין בני הזוג,
לא מדבר.

גמילת אדם מעישון, עשויה לשלוח אותו לסוכר,
גמיל אדם ממריחואנה,
בשם החוק והצדק,
בשם הטמטום האנושי,
עשויה לשלוח אותו אל הפרוזאק,
או שאר טירופים פסיכאטריים.
פסיכולוג הוא אדם שעשוי להיות חסר באופן קיצוני - אוזן קשבת.
פסיכופת הוא אדם שעשוי להיות חסר באופן קיצוני - ספונטניות.
מרוב כללים לחיים, לא ניתן לחיות אותם.
אבוי להדרכה הזו של מי שיודע הכל, מה נכון ומה לא. מהם הכללים ומהי ההפקרות - לגבי כולם, תמיד, בכל מקרה.
שכן, אם יש שם כיפה וציצית, אם יש שם מטפחת ראש ומלמולי תהילים,
אם יש שם כל היבט כפייתי אחר, המבקש אחר הבטחת העתיד
בדמות הפחדות ופחדים, חרדות וחדרי חדרים,
לא בהכרח העצה העולה משם
תהא מתאימה
אפילו למייעץ, אפילו לעץ, שלא להזכיר את השיח -
חס וחליל.
שוטים החסידים, החסידים שוטים.
והמורה או הרב, הגורו או הצדקת, שוטים אף יותר.
טוב ללכת אחר הלב.
טוב ללכת אחר הלב.
טוב מאוד ללכת אחר הלב.
שכן, מקום שאין בו לב.
מקום שאין בו את משוגות הלב.
אינו אלא משטח בטון מהוקצע, מדויק ומתוכנן לעילא ולעילא,
מקום שבו כבר לא יצמחו פרחי הבר,
אלא רק גינה מהוקצעת, מטופחת,
בה פרחים מדהימים ביופיים,
מאורגנים ומסודרים,
חסרי ריח.
פרחי התרבות הזו, המוכיחה את ניחוח הזבל, את ריח החציר, את הטעות ואת הנכות.
חפרפר העיר לבש חליפה יקרה ועניבת פרפר,
ובעוד עכבר הכפר
מתפלש בבוץ, במשחק רעים,
עליזותו הספונטנית, מבוזה בברבריות
יהירות יודעי כל,
ההולכים כסומים באפלת ההווה.

תודות.

יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

רק תיגשי

מתפלאת יקירה על חיצי המילים
והקשת נמתחת לאורך
כך אות אחר אות נותנות סימנים
הדיוק שבקשת כך בערך

לא אשלח בך חיצי אהבה
אקשט לכבודך מיתרים וקשת
עבדות אל חירות זה לעבדה
אהבים זה אלייך אהבה מתבקשת

הייתי סוטר לך חזק על הלחי
בועט ישבנך אל על כוכבים
אולי תסכימי אליו. אליו לכי
רוצה לא רוצה - זה זמן אהבים

הנני להסדיר נשימת אותיות
לא אהוב לך. לא באופן אישי
כך וכך מילים. כך וכך הרגשות.
הרי לך אהוב לאהוב - רק תיגשי.

יום רביעי, 3 בדצמבר 2014

העולה

כאשר אתה פוגש קורבן אדם
או קורבנית 
ברח כל עוד נפשך בך.

שכן, ראשית -
ליטוף יתקבל כסטירה
וחיש מהרה
תהא אתה
קרבן אמיתי
להתעללות חוקית

וכשראשית 
תהא אחרית
ליטוף יתקבל
כסטירה 
ואני 
אהיה 
לך
העולה


---
תודות

תיק

הווה עתידנו עתיק
מבט העיניים וזיק

הזיק בעינייך מבזיק
חיוך מבטך להתיק

לא אוכל יקירה להפסיק
כעת עתידנו - עתיק.