והנורא

אבל את הרי מעבירה לו יקירה

את כל רחשי הלב וזה לבך

ואת כל מה הביא אל חייך

ואיך העיר חומות רוטטות של מטפסים צבעוניים

בהם מפרפר הלב אל האפשרות של אהבה 

שכולה מטא-פיזית ואין להבין עד כמה היא הרטט

הזה שבגוף והחומר מתקשה לנשום נשימות מתונות

שהרגשה הגופנית הסוערת נרגעת אל מי מנוחות

והים לא סוער אלא עדנה באה עדייך

ואת כל זה את הרי אומרת לו במבטייך

אל הירח ואל הלבנה ואל האל הטוב והנורא

מכל גם אל האהבה והאין געגוע

אלא ידיעה פשוטה, שכרגע 

גם

הוא

החסיר פעימה.

---
תודות