שאלה: האם עדיף לבד. האם אני אוהבת אותו או רק רגילה אליו ותלויה בו.האם יש בכלל גבר שיכול לתת לי מה שמחפשת. או שזה רק מקסם שווא והיחידה שיכולה לדאוג לאושר שלי היא אני?
ברשותך ההתייחסות נפרדת לכל חלק של שאלתך:
האם עדיף לבד?
מראש הנך לבד.
ה'אני' שלך אחד הוא ולבד ואין בלתו.
נפרדת ונבדלת מהעולם בתפישתך.
וככל שהנך לבד,
הנך בזוגיות מובנת מאליה - עם עצמך.
שכן כאשר את לבד, את "רק" עם עצמך.
ואת ועצמך אם כך, נמצאות במערכת יחסים שמערבבת גוף וחומר ורוח ונפש
ונשמת הבריאה מכה את חסדיה הברוכים אל כל חלקייך - כשהם ספונים כזוג - את ועצמך:
מי שאת היא, במובן הזה עצמך.
ומי שאת מאמינה שאת היא - ה'אני' שהמצאת לאורך חייך.
לכן, אין כאן עניין של העדפה - לבד או לא.
לבד - זה ביחד עם עצמך.
כל השאר הם בונוס.
כל הדמויות בחייך אינן יותר מאשר תבלינים.
זה שתבלינים יכולים להטעים לה לנפש את חייה -
לתבלם בקורטוב של הומור למשל -
שאז תבוא דמות מצחיקה ותתבל את שעמום קיומך
בבדיחות הדעת - ואם לא תבוא,
תוכלי למצוא מה שנקרא "קומדיות"
מעבר לאירוניה המופלאה של החיים עצמם.
תבלינים הן המילים הנכתבות לך כאן,
המשמשות כזרז להפעמת הנפש
אל פעימה אנרגטית שנקראת הבנה.
עדיין - המזון של חייך, קדושת חייך -
אך ורק בינך ובין עצמך.
האם אני אוהבת אותו?
אינך יכולה שלא לאהוב אותו.
הרי הוא אדם.
כיצד תוכלי לא לאהוב אדם?
הרי את אוהבת אדם מטבעך.
האם הוא הבונוס הנבחר אל יחסי האינטימיות מעבר להיותו אב ילדתך?
האם הוא הבונוס הנבחר אל תוך חיים יומיומיים משותפים ותפקוד משותף כהורה או כחבר?
האם את יכולה לחיות בשלום עם עצמך על ידו?
האם התבלין הזה מוסיף טעם לחייך? גורע?
הופך את מזונך לבלתי נסבל?
האם התבלין הזה נאה לחיכך?
או רק רגילה אליו ותלויה בו?
תלות היא העברת האחריות על היחסים בינך ובין עצמך - לידי מישהו אחר. העברת האחריות על חייך למישהו אחר.
כמו שאת תלויה לחלוטין בנהג הנוהג ברכב ומפקידה את חייך בידיו.
כאשר את מניחה את חייך - ומאפשרת למישהו לקחת אחריות עליהם - יימצא האיש שייקח את האחריות.
אז, תוכלי להתפנק אל המקום של קרבנות ואשמה, שכן את האחריות כבר העברת לאחר.
אשמה אם כך עשויה לבוא בצורתה האקטיבית - ה א ש מ ה -
בבחינת - הפקדתי את אושרי בידיך ואתה לא דואג לי לאושר.
ההתרגלות היא לתלות.
עכשיו התבונני על החירות במבט החומל הגורס שיש לך כל החירות שבעולם להניח את האחריות על היחסים שלך עם עצמך - בידי מישהו אחר.
והחירות היא כל כך רחבה שהיא מאפשרת גם להחזיר תמיד את המפתחות לאושר אל צרור המפתחות שלך -
אשר ממילא אין שום מנעול שהוא אמור לפצוח,
אלא רק להסיר את פרגודי הפחד,
ולנתץ את הפינוק הזה של להיות תלויה,
בו, בפחד או בו, בבן הזוג.
אותו דבר.
זה בידייך.
מאז ומתמיד היה.
האם יש בכלל גבר שיכול לתת לי מה שמחפשת?
ברשותך עברי שוב על רשימת הדרישות שלך מהבונוס. מהגבר שאת היית רוצה שיחלוק את חייו עם חייך.
וטוב אם תרשמי אותה.
ואז, התבונני בתוך הדרישות האלה - מה מכל מה שאת מחפשת מה יכול לבוא רק מבחוץ.
ומשם נמשיך.
או שזה רק מקסם שווא והיחידה שיכולה לדאוג לאושר שלי היא אני?
אין צורך לדאוג לאושר, האושר הוא לא משהו לדאוג לו,
לא במובן הפסיכולוגי ולא במובן המעשי.
היחידה שיכולה לאשר את אפשרות האושר -
היא את.
אך ורק את.
כל אישור חיצוני בהחלט עשוי לשמח, אבל, באופן פרדוקסלי מרחיק ממך עוד קצת את האישור הפנימי.
שכן האושר הוא עניין רחב מאוד, בתוכו יש קושי ושמחה, בתוכו יש קשת רגשות מועדפים ונבחרים במודע או שלא במודע על ידי הנפש. החסד מקיף.
את יודעת את זה. כולם יודעים.
לאחר שזוכה אדם במקום ראשון בתחרות ועונד את מדליית הזהב על חזהו בגאווה, והעם מריע את המנונו, והוא מאושר מאין כמוהו, אם לא השכיל לאשר את אושרו ללא התלות בדבר הזה - החיצוני - ירוץ הלאה, אל המדליה הבאה.
הכיני מדליה לעצמך.
אשרי את אושרך.
---
תודות
ברשותך ההתייחסות נפרדת לכל חלק של שאלתך:
האם עדיף לבד?
מראש הנך לבד.
ה'אני' שלך אחד הוא ולבד ואין בלתו.
נפרדת ונבדלת מהעולם בתפישתך.
וככל שהנך לבד,
הנך בזוגיות מובנת מאליה - עם עצמך.
שכן כאשר את לבד, את "רק" עם עצמך.
ואת ועצמך אם כך, נמצאות במערכת יחסים שמערבבת גוף וחומר ורוח ונפש
ונשמת הבריאה מכה את חסדיה הברוכים אל כל חלקייך - כשהם ספונים כזוג - את ועצמך:
מי שאת היא, במובן הזה עצמך.
ומי שאת מאמינה שאת היא - ה'אני' שהמצאת לאורך חייך.
לכן, אין כאן עניין של העדפה - לבד או לא.
לבד - זה ביחד עם עצמך.
כל השאר הם בונוס.
כל הדמויות בחייך אינן יותר מאשר תבלינים.
זה שתבלינים יכולים להטעים לה לנפש את חייה -
לתבלם בקורטוב של הומור למשל -
שאז תבוא דמות מצחיקה ותתבל את שעמום קיומך
בבדיחות הדעת - ואם לא תבוא,
תוכלי למצוא מה שנקרא "קומדיות"
מעבר לאירוניה המופלאה של החיים עצמם.
תבלינים הן המילים הנכתבות לך כאן,
המשמשות כזרז להפעמת הנפש
אל פעימה אנרגטית שנקראת הבנה.
עדיין - המזון של חייך, קדושת חייך -
אך ורק בינך ובין עצמך.
האם אני אוהבת אותו?
אינך יכולה שלא לאהוב אותו.
הרי הוא אדם.
כיצד תוכלי לא לאהוב אדם?
הרי את אוהבת אדם מטבעך.
האם הוא הבונוס הנבחר אל יחסי האינטימיות מעבר להיותו אב ילדתך?
האם הוא הבונוס הנבחר אל תוך חיים יומיומיים משותפים ותפקוד משותף כהורה או כחבר?
האם את יכולה לחיות בשלום עם עצמך על ידו?
האם התבלין הזה מוסיף טעם לחייך? גורע?
הופך את מזונך לבלתי נסבל?
האם התבלין הזה נאה לחיכך?
או רק רגילה אליו ותלויה בו?
תלות היא העברת האחריות על היחסים בינך ובין עצמך - לידי מישהו אחר. העברת האחריות על חייך למישהו אחר.
כמו שאת תלויה לחלוטין בנהג הנוהג ברכב ומפקידה את חייך בידיו.
כאשר את מניחה את חייך - ומאפשרת למישהו לקחת אחריות עליהם - יימצא האיש שייקח את האחריות.
אז, תוכלי להתפנק אל המקום של קרבנות ואשמה, שכן את האחריות כבר העברת לאחר.
אשמה אם כך עשויה לבוא בצורתה האקטיבית - ה א ש מ ה -
בבחינת - הפקדתי את אושרי בידיך ואתה לא דואג לי לאושר.
ההתרגלות היא לתלות.
עכשיו התבונני על החירות במבט החומל הגורס שיש לך כל החירות שבעולם להניח את האחריות על היחסים שלך עם עצמך - בידי מישהו אחר.
והחירות היא כל כך רחבה שהיא מאפשרת גם להחזיר תמיד את המפתחות לאושר אל צרור המפתחות שלך -
אשר ממילא אין שום מנעול שהוא אמור לפצוח,
אלא רק להסיר את פרגודי הפחד,
ולנתץ את הפינוק הזה של להיות תלויה,
בו, בפחד או בו, בבן הזוג.
אותו דבר.
זה בידייך.
מאז ומתמיד היה.
האם יש בכלל גבר שיכול לתת לי מה שמחפשת?
ברשותך עברי שוב על רשימת הדרישות שלך מהבונוס. מהגבר שאת היית רוצה שיחלוק את חייו עם חייך.
וטוב אם תרשמי אותה.
ואז, התבונני בתוך הדרישות האלה - מה מכל מה שאת מחפשת מה יכול לבוא רק מבחוץ.
ומשם נמשיך.
או שזה רק מקסם שווא והיחידה שיכולה לדאוג לאושר שלי היא אני?
אין צורך לדאוג לאושר, האושר הוא לא משהו לדאוג לו,
לא במובן הפסיכולוגי ולא במובן המעשי.
היחידה שיכולה לאשר את אפשרות האושר -
היא את.
אך ורק את.
כל אישור חיצוני בהחלט עשוי לשמח, אבל, באופן פרדוקסלי מרחיק ממך עוד קצת את האישור הפנימי.
שכן האושר הוא עניין רחב מאוד, בתוכו יש קושי ושמחה, בתוכו יש קשת רגשות מועדפים ונבחרים במודע או שלא במודע על ידי הנפש. החסד מקיף.
את יודעת את זה. כולם יודעים.
לאחר שזוכה אדם במקום ראשון בתחרות ועונד את מדליית הזהב על חזהו בגאווה, והעם מריע את המנונו, והוא מאושר מאין כמוהו, אם לא השכיל לאשר את אושרו ללא התלות בדבר הזה - החיצוני - ירוץ הלאה, אל המדליה הבאה.
הכיני מדליה לעצמך.
אשרי את אושרך.
---
תודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה