יום שני, 18 בינואר 2016

כל אפשר

כמה עמלת שנים רבות
ללטש הזכוכית לעומקיה
לטשטש מציאות קמטוטיה
אל קידוש הבדידות

התגודדות התבודדות משל
התבוננות המבט הקר

מחיצת הזכוכית אבניה קריסטל
להגביר ההווה אל מחר

והתמורות המיתמרות לפני המחנה

ועשנייך ואישך וחופן גרגירי אהבתך
טמנו עצמם אל אמא אדמה היא אדמתך

הנך מוזמנת להסיר אט אט עצמך
את רצף אבן הקריסטל הקר
והרוך בו נִיכָּר ומוּכָּר כל אפשר


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה