ריקם

ביקשתי את נפשי להסתלק מכאן
ואם ניתן מיד
וזו השיבה את פני ריקם

נתנה לי יד.

ראה את הגן ואת העדן אמרה
הקשב רחישת פלג זורם
יהא מזמורך שקט עד דממה
דם לבך אדמתך חי צומח דומם.

אז עפתי עמוק אל שאול תחתיות
ייאוש סבל כאב מעטפת בועות
מתעצם.

אך הנפש מכה מנשימה בי חיים
מתנשפת נוחתת גלגוליה מתים

תם נשלם השלם.

---

]של.א[