כמה כמיהה ומה מהות מות נצח;
קמל גוף חומר, נובל, מתרעם ודומם.
זנתה הנפש לבזות חירותה עבור שקל בצע;
נגזרו עליה חייה גופה נושם ולבה אשם.
גזירת נשימה גזר גורל ועשרה דיבר;
בין אדם לאדמה אל המים ואל האש.
בן אדם יגונו רודד שבועותיו נודר;
מבקש לקבל לאהוב מה שיש.
אינך אפילו גרגיר חולין שפת ימיך;
נשגב הד משכן אורה זיו פניך;
מונשם מכורח ציווי ימי חייך.
עתות חיי הנצח עונת המוות הזמני;
חי נפשנו אין לנו אנו אין גם אני;
מתחייכת הודיית הלב אל המבט השמימי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה