זכר

ואז, למראשותיו מנוחת רקבובית שלכת
ועיניו עצומות למחצה ערותו מעפעפת
רואה את עצמו
אֶדום

דמותו טמירה מעבר לכל גודל עד אל תוך מראיה
והוא המראה הפיזית כהשתקפות נשימותיה
קמטי קמטוטי צדי עיניה המחויכות וארובותיה
המתנשמות להביא לה לנשמה את אישוניה
ומבטה משועשע ונאורה
אֶהוב

התגשמותו עם נפש עצלת שוויון
אל מילותיו וכאביו הדואבים שיגרון
להמזיר מזור שגרת חייו ולהניח לאיזון
פתח

אשה שאתו ואשה שבו ואשה שדעך לאוד לא מוצל
אישים אחרים להבות לוהבות תדיר כשנשאל
מת-קיים וחי ומת ככל שאוכל
זבח

ואת עדיין חושבת על מה שהיה אפשר
ומה שעוד יהיה אפשר
ומה עבר
מחר

יש התרחבות מסוימת בה המוכר
הופך לזר והזר למוכר
זך לא זר
זכר

]זרא[