זוכרת?
אז ששילחתי אותך, בספינת שברון הלב ונסעת אל הימים,
והיית צודקת ולגמרי לבד, ובדקת יבשות ואגמים
וזיינת כל מה שזז ואחר כך האמא תרזה
כפייתך נתינה ונזרי מלכותך - נזירה
זוכר את,
אז, כששילחת אותי מעלייך, לחקור ימים אחרים,
ובצעד ארוך כמו כל הנחלים הלכתי אל הים,
ואלוהיי מעולם לא היה כל כך מלא, והירח גם,
והספינה הזו טרוף טורפה והנה כתונת הפסים.
ראי איך גם נחלץ את הספינות הטרופות,
ואבק משקעינו יאפיל קרוב כרחוק,
כיום בו רוח שנדם, אביך ואין לראות.
שאין במילותיי עדויות מעולם לא היו
אלא לן אותות התווך הנורא בין אהוב ושנוא
מה שאחד, מה שמבט, מה שעיניים צופיות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה