עוזו להלל

עדיי כליל החורש 
מפייטים סגולותיך, 
פרחיו אנינים, 
אלי אופק מרהיב,

   

עוזו להלל הילתו להעיז

מתעקש, מתנחש

לרעך, כמוך,
שבת שלום אביב.

  

---

  

הניחי תודה בטרם,

קטפי לך פרח כליל החורש.

הניחי על הלשון,

שבי למרגלותיו,

עצמי את עינייך,

התמקדי בנשימותייך,

אפשרי אל אלה:

ראיית הטוב, הטוב היותר והמצוין

עשויה להיות לך מדומינת

בהתבוננות נכוחה,

אפשר לך להתכוון ביתר שאת,

או אף לגלות שבאופן הזה הטבעי, האוטומטי,

בוחנת העין את כל היופי והזוהר,

מוצאת חן בכל דבר ועניין,

מתוך שעשוע 

מעלה את הסגולות ומחזקת את אלה.

  

כך, בבואה של הנפש אל מחוזות האחדות,

מקדשת את החיים ואת הווה הרגע הזה ממש,

להיות לה מצע אמת של שווי, הסכמה ואחדות.

---

  

במילים אחרות,

תהודה אנרגטית של רוח טובה, הסכמה, נחת, והתכנסות אל האנוש, אל החברותא, אל החיים, היא זו העולה מעלה כותרת אחד, של פרח אחד, של כליל החורש -

היה בטוב עכשיו,

עכשיו בטוב, היה.

---

  

תודות.