ואהבת לך כמוך

"הבחנתי שיש בי מצד אחד שמחת חיים שמבקשת לעלות, רצון לצאת החוצה, לעשות, לבטא, לאהוב (לטרוף את העולם) ומצד שני איזושהי תנועה של בלימה והימנעות.
שתי התנועות הללו בו זמנית.
אני ממש מרגישה את שתיהן."

שזו האהבה.
כוח מתפרש מתגבר ושוטף ובתוכו גרעין של בלימה ועצירה.
שאילו לא היה מובנה בה באהבה כוח בלימתה, היתה מכלה את עולמה כשריפה בשדה קוצים המלובה על ידי רוח הדברים.

כוח בלימתה אם כך הוא המקום
בו המהות נעלמת ומותירה את הנפש ללא מה, ללא מהות.
בלי – מה.

נמצאת אז עוצרת הנפש בחשדנות או מתוך פחד שאפשר שיש כאן גבול שעדיין לא מוכנה לחצות אותו.
עם זאת, עורגת הנפש אל אחדותה מתגעגעת ומתרפקת על אחדותה.

למידת הנפש את אחדותה מעלה בהכרח את כוחות הבלימה –
כוחות הדיכוי העצמי, שמוציא כל משמעות או משקל מתחושת האחדות והחיים נצבעים בגוונים של טפלות וריקנות עשויה להתלוות לערכה העצמי בעודה עפה במרומיה וחווה את החסד השלם –
בו איננה קיימת ועדיין נוכחת.
כמו מרוקנת מעצמה ועצמה נוכחת מבלי ידיעתה.

הבשלה זו אם כך של הנפש להכיר את איניותה
נעה בין שאיפתה ותשוקתה אל האחדות
כמו טיפה בדרכה אל האוקיינוס
ובין הדגשת ייחודה והפרדתה כקיימת בעולם הפיזי.

תנוח דעתה של הנפש, טביעת אצבעה ייחודית –
זה נאמר לגבי כל חותמה בעולמה, שזה ייחודי, יחיד ומיוחד,
בעודו מצטרף לאינספור יחידים מיוחדים
שלכל אחד טביעת אצבע שונה ולכולם מבנה אנטומי זהה.

לכן, התבונני בשתי התחושות, זכרי שהנך מבשילה להגביה עוף
עד כדי כך שתוכלי לשחרר את כוח האהבה אל האחדות מבלי לחשוש כלל ולחזור אל העולם הזה בו האחד הופך לשניים –
את וגופך או את ועצמך,
אם באמצעות ארוחה טובה,
שתיית מים או מעשה האהבה
שמאגד בתוכו את ההתאחדות ואת הייחודיות
באופן הזה שלא מניח להעלים עין מעצמך.

ואהבת לך כמוך...

תודות.