עבדים היינו

עבדים היינו,
עבדים היו אבותינו ואמותנו
ויָצְאו - מגדת לנו אגדה -
מעבדות לחירות.

ומאז, שוב ושוב היינו עבדים;
כבר במדבר היו לנו געגועים
לסיר הבשר
ואחר כך לעגל הזהב;

והנה אנחנו שהיינו עבדים -
דורות רבים עד עכשיו
נותרנו עבדים

לחשיבותנו העצמית,
להקטנת הנפש הפרטית
ולהקנטתה,
לכסף ולחומר
ובעיקר לכבודנו
שמא אנחנו פחות מהאחר.

ראו הרי אנחנו עבדים ליהירות
שכולה נמיכות קומה -
לפחד ולחרדה ולדאגה
שמא איננו ראויים לחיות;
לאהוב ולהיות אהובים.

הרי אנחנו עבדים להצדקת הטירוף
ולזיוף השפיות של אמונות ההמון
אל מקום בו מותר
מאיזושהי סבה
לפגוע במשהו או במישהו -
וראשית דבר לפגוע בעצמנו.

---

ומכיוון שהעבדות הזו
היא כבר התמכרות בת אלפי שנים;
ומתוך כך שאנחנו לא יכולים
אלא להיות עבדים לאיזה עניין
טוב אם נשתעבד
מרצון ומתוך החלטה,
בשמחה ובנפש חפצה,
אל החירות.

אל החירות לחיות
ולהרגיש טוב
בכל הנסיבות –
כי החירות עולה מבפנים
ואיננה תלוית נסיבות חיצוניות.

אל החירות לחיות בהווה –
כי מה שהיה כבר היה
ולא יחזור
ומה שיהיה עוד לא בא
ואינו ידוע
ועכשיו זה החיים עצמם.

אל החירות לביטוי אישי
והסכמה לחיות בזוגיות טובה
עם גופנו ועם עצמנו –
ועם זולתנו -
כי הכל אהבה.

---

לכן אמור-
עבדים אנחנו אל החירות הזו -
להיות בני חורין
לראות את החסד
ולהודות על העדן ועל הגן
ולעבדה ולשמרה.

אמן ותודה

---

תודות