בית הבובות

"נושא גידול ילדנו הוא נושא חשוב ומשמעותי מאין כמוהו - סוג של יצירה, הזדמנות לעצב משהו משמעותי,"

ציטוט מאחד הדפים של פורטל באופן טבעי.

וכך, גם גידול ילדינו נכנס לתוך תפישת הנפש
את עולמה כמרכז התעניינותה
וענייני עולמה שלה כבלבדיים בהעדפותיה.

אז, הילד, זה שגופו נוצר מגופנו - הוא אמצעי.
אמצעי לענות על דחף גופני חזק מכל נאורות,
ועדיין - לטובת היצירה האישית - נעשה לנו ילד,
ונוכל לעצבו כבבת עינינו, חומר ביד היוצר.
בית הבובות.

שיהיה מוצלח הרך הנולד.
שיהיה כל מה שאנחנו עצמנו לא,
שיגשים את משאלותינו.
ולפיכך הילד הזה הוא לא רק שלי
אלא למטרותיי, 
לגחמותיי ולצרכיי, לצרכי עולמי.

וכל זה קשקוש.

אמונות המון ברות תעמולה מתמשכת
לטובת טמטום החושים
המשמש כסכר להתבגרות.

הדבר האחרון שהמדינה צריכה
 זה אנשים בוגרים.
שאז המדינה אינה "אני" יותר -
"אני" כבר לא המדינה עוד.

והנפש מאמינה לתעמולת עצמה
לגרוס כך ואחרת

לגבי אמונות קידוש כל מה שאינו,
בהעלאה על נס
את הכוח והאלימות והתחרות
והמחשבה העקומה
לכאורה ניתן לעצב משהו או מישהו באמת.

וכאשר עולים ההורים אל המקום,
בו תפקידם כאן בעולם לשרת את הילד
ולעצב את עצמם לפי צרכיו המשתנים,
היצירה תהא פנימית ובלתי תלויה,
שכן להיענות לבקשות העולם -
ניתן גם מול תולעת שאיבדה דרכה.

---

תודות