הסבר פנים

בשוק, אם ביום שני אם בחמישי, אנחנו, זוגתי ואני מקפידים לקנות משהו אצל שני אנשים מבוגרים, נדמה לי מאזור שדה אליעזר, שברגיל מוכרים את מה שגדל להם מסביב לבית. מדי פעם גם קונים נאמר אבוקדו, ומוכרים. 

 
פעם הבן שלהם עמד בשוק.לא מתאים לו יותר כי הלך לעבוד במשהו, לא יודע מה, איש חביב, תמיד נחמד לפגוש אותו.

בגילנו המופלג אנחנו כבר יכולים לקרוא להם זקנים, וזה ככה שהזקנה, היא זו שמנהלת את העניינים בעוד הזקן, בדרך כלל נאנק, סובל ממיחושים ובעיקר מתעצבן עליה אם היא מורידה במחיר למישהו.

בחודשים האחרונים מעת לעת הוא נעדר הזקן, היא עומדת לבדה, אשה צנועה, כאילו יצאה מסיפור של עגנון.

פעם דרשתי בשלומו, "הוא סובל, מסכן", כך ההיא לאוזני, 

ואני מאחל איחולים כמנהג.

יום חמישי האחרון, כבר סיימנו את הקניות והיה מאוחר, כולם מפרקים, 

יש משהו בשוק כשהסוחרים ממהרים לכת, 

מתקתקים ארגזים ופלטות עץ, רעבים הסוחרים. עבדו קשה.

הנה ראיתיו יושב על כסא, ישר, נראה בסדר.

נגשתי אליו, "שלומך?" 

בסדר.

הבן שלו, בדיוק עבר, נתן לי מכה קלה בכתף, 

אמר לי " עזוב, הוא בא רק בשביל להסתכל על הזקנות ולהפריע לאמא".

אהבה זרמה שם, מלטפת ועוטפת את המילים האלה, כל אות ואות זכתה לאהבה גדולה, של בן, לאביו, לאמו, לעצמו.

הסבר פנים.