"וכן, הם יכולים להצליח לדחוף אותנו לים, ישאירו כמה מאיתנו (כמובן לחיות תחת ח'ליפות).
וחוץ מזה, היום זה הרבה יותר קל (אנחנו מרוכזים במקום אחד. אין צורך בגטו-כמה חסכוני)
אם מישהו אומר את זה בפירוש, שולח מחבלים ובארצות רחוקות עובדים על פצצה שזה ייעודה - אז כן. אני מאמינה להם."
מתוך דיון באתר באופן טבעי.
הבל הבלים.
אף אחד לא יכול להשמידנו מבלי להתאבד.
ואף מדינה לא תתאבד עלינו.
שונאים יהודים אולי - אבל לא עד כדי כך.
אין שום איום קיומי צבאי על מדינת היהודים.
האיום היחידי שיש הוא איום ערכי.
אובדן ערכי היהדות הוא שמאיים על מדינת היהודים.
ומה שקורה עכשיו מנוגד בתכלית הנגוד לערכי היהדות.
בשום מקום לא כתוב שהאדמה קודמת לאדם.
זה מה שמאיים עלינו, אבל רק אם נסכים ונרצה להאמין בזה, לקבל את זה.
ובינתיים הארץ והמדינה כבר ממילא לא רק שלנו. היהודים.
ממילא יש כאן מדינה דו לאומית שבה לאום אחד שולט בלאום שני באמצעות הרובה.
רק באמצעות הכוח.
ערבים זה לזה בשימור מצב הדיכוי.
והעם השולט מביא את סיפורו הנורא ואת זיקתו אל הארץ
כתירוץ יוצא מהכלל להתנהג בכל צורה ואופן, כמנהג העמים,
ולרדות באנשים אחרים.
ללא רחם,
ולהסכים לאפשר להם למסכנים, לחיות,
ולחלקם - לא יהיה מה להפסיד עוד.
ברובם פשיסטים מטבעם, שכן לאומנות היא סוג מסוים של פשיזם,
העמדת המדינה והמנגנון מעל האדם.
כאשר אנחנו משתפים פעולה עם צורה זו של פשיזם
אנחנו מסכימים למדיניות של טרור.
מדיניות של טרור נתפסת כלב הפוליטיקה, לב משחקי הכס,
הדמוקרטיה היא כלי מצוין לתפיסת הפחד הטרור והאלימות.
הפוליטיקה היא משחקי הכוח, מאבקי הכוח, שמקדשים הכל,
מפחידים את העדר ורוצחים בעדר,
ונואפים היטב בעדר, באמצעים נלוזים ובהאדרת תרבות הניצול
הניצול ההדדי על פני הערבות ההדדית.
וכמובן שגונבים ממנו, מהעדר,
והשקר הוא הנר המאיר את הדרך.
השואה היא יופי של סבה לצדקת הדרך.
ומביאה בכנפיה גם סוג של אובדן דרך.
אובדן הדרך מתבטא בעיקר בתחמוד.
והתחמוד הוא לב הענין, הוא הטרור, הוא ההצדקה לעצם ההצדקה,
להביא את האיום ולעורר בעם פניקה,
ולהזין את הפניקה.
ראיתם את ביבי זורח מאושר כשהוא מבטיח לנו שהוא, או אנחנו, נעשה את כל שדרוש על מנת להגן ...
על מנת מה? להגן? שנילחץ? איך סדרו לך את זה? ואיך אתה נופל בפח.
ככה הם מעוררים טרור, האיראנים או כל החברה האלה שיודעים שהטרור טוב לפוליטיקה שלך,
ובכלל לפוליטיקה.
אלה מזינים ומעצימים את הטרור.
לא הנסיונות להביא שלום,
לא ההבנה שאם שכולה זו אם שכולה,
והקמת המשפחה והשבט והחמולה,
יש בה הרבה יותר ממלחמות מיותרות,
ובשני המחנות יושבים אנשים שכמהים לשלום אמיתי.
לתת אמון זה החלטה.
לא רק ביריב - שיעמוד במילתו, אלא גם לתת אמון במציאות, במציאות הקונקרטית.
זה הרבה יותר מהסכסוך הפעוט הזה,
מדובר על האפשרות להנכיח בעולם שלום,
כמעשה אישי.
לעשות שלום עם נשותנו, עם אחינו,
עם ילדינו, והורנו,
עם שכנינו,
לעשות שלום עם עצמנו.
ראו, בחבל הארץ המדברי הזה, יש הצלחה מדהימה, הקמנו כאן מדינה וארץ לתפארת.
ואיבדנו את הדרך היהודית. רוצים מדינה יהודית, יש להתחיל להתנהג על פי ערכי היהדות.
רק לרעך כמוך כקונטרה לתחמד.
שזו המצוה הקפיטליסטית - תחמד.
וזה לא לפי ערכי היהדות.
העולם הגדול לא מנצח את הייחודיות הזו של היהודי.
היכולת האמיתית לשרוד היא בגנום היהודי.
נרדפים כתרנגולות בחצר, ושורדים.
לשרוד אנחנו יודעים.
תראו מה שרדנו.
העולם הגדול מצד שני, קצת נמאס לו מהיעדר דמוקרטיה אמיתית בחבל הארץ הזה.
וזה כבר לא מעניין גם למה זה, כי זה לא בגלל שהם רוצים לזרוק אותנו לים.
וטוב אם נחשוב על דרכים יצירתיות על מנת ליישם את ערכי היהדות הבסיסיים,
והחרדה איננה כתובה - בעיקר בכל מה שקשור בין אדם לחברו.
החרדים הם גם לובשי השחור לבן, משחק שחמט אנושי,
החרדים הם גם אנשים שמאמינם בכל לבם שיש על העם היהודי החי בארצו איזושהי סכנה קיומית.
אין.
---
תודות.
וחוץ מזה, היום זה הרבה יותר קל (אנחנו מרוכזים במקום אחד. אין צורך בגטו-כמה חסכוני)
אם מישהו אומר את זה בפירוש, שולח מחבלים ובארצות רחוקות עובדים על פצצה שזה ייעודה - אז כן. אני מאמינה להם."
מתוך דיון באתר באופן טבעי.
הבל הבלים.
אף אחד לא יכול להשמידנו מבלי להתאבד.
ואף מדינה לא תתאבד עלינו.
שונאים יהודים אולי - אבל לא עד כדי כך.
אין שום איום קיומי צבאי על מדינת היהודים.
האיום היחידי שיש הוא איום ערכי.
אובדן ערכי היהדות הוא שמאיים על מדינת היהודים.
ומה שקורה עכשיו מנוגד בתכלית הנגוד לערכי היהדות.
בשום מקום לא כתוב שהאדמה קודמת לאדם.
זה מה שמאיים עלינו, אבל רק אם נסכים ונרצה להאמין בזה, לקבל את זה.
ובינתיים הארץ והמדינה כבר ממילא לא רק שלנו. היהודים.
ממילא יש כאן מדינה דו לאומית שבה לאום אחד שולט בלאום שני באמצעות הרובה.
רק באמצעות הכוח.
ערבים זה לזה בשימור מצב הדיכוי.
והעם השולט מביא את סיפורו הנורא ואת זיקתו אל הארץ
כתירוץ יוצא מהכלל להתנהג בכל צורה ואופן, כמנהג העמים,
ולרדות באנשים אחרים.
ללא רחם,
ולהסכים לאפשר להם למסכנים, לחיות,
ולחלקם - לא יהיה מה להפסיד עוד.
ברובם פשיסטים מטבעם, שכן לאומנות היא סוג מסוים של פשיזם,
העמדת המדינה והמנגנון מעל האדם.
כאשר אנחנו משתפים פעולה עם צורה זו של פשיזם
אנחנו מסכימים למדיניות של טרור.
מדיניות של טרור נתפסת כלב הפוליטיקה, לב משחקי הכס,
הדמוקרטיה היא כלי מצוין לתפיסת הפחד הטרור והאלימות.
הפוליטיקה היא משחקי הכוח, מאבקי הכוח, שמקדשים הכל,
מפחידים את העדר ורוצחים בעדר,
ונואפים היטב בעדר, באמצעים נלוזים ובהאדרת תרבות הניצול
הניצול ההדדי על פני הערבות ההדדית.
וכמובן שגונבים ממנו, מהעדר,
והשקר הוא הנר המאיר את הדרך.
השואה היא יופי של סבה לצדקת הדרך.
ומביאה בכנפיה גם סוג של אובדן דרך.
אובדן הדרך מתבטא בעיקר בתחמוד.
והתחמוד הוא לב הענין, הוא הטרור, הוא ההצדקה לעצם ההצדקה,
להביא את האיום ולעורר בעם פניקה,
ולהזין את הפניקה.
ראיתם את ביבי זורח מאושר כשהוא מבטיח לנו שהוא, או אנחנו, נעשה את כל שדרוש על מנת להגן ...
על מנת מה? להגן? שנילחץ? איך סדרו לך את זה? ואיך אתה נופל בפח.
ככה הם מעוררים טרור, האיראנים או כל החברה האלה שיודעים שהטרור טוב לפוליטיקה שלך,
ובכלל לפוליטיקה.
אלה מזינים ומעצימים את הטרור.
לא הנסיונות להביא שלום,
לא ההבנה שאם שכולה זו אם שכולה,
והקמת המשפחה והשבט והחמולה,
יש בה הרבה יותר ממלחמות מיותרות,
ובשני המחנות יושבים אנשים שכמהים לשלום אמיתי.
לתת אמון זה החלטה.
לא רק ביריב - שיעמוד במילתו, אלא גם לתת אמון במציאות, במציאות הקונקרטית.
זה הרבה יותר מהסכסוך הפעוט הזה,
מדובר על האפשרות להנכיח בעולם שלום,
כמעשה אישי.
לעשות שלום עם נשותנו, עם אחינו,
עם ילדינו, והורנו,
עם שכנינו,
לעשות שלום עם עצמנו.
ראו, בחבל הארץ המדברי הזה, יש הצלחה מדהימה, הקמנו כאן מדינה וארץ לתפארת.
ואיבדנו את הדרך היהודית. רוצים מדינה יהודית, יש להתחיל להתנהג על פי ערכי היהדות.
רק לרעך כמוך כקונטרה לתחמד.
שזו המצוה הקפיטליסטית - תחמד.
וזה לא לפי ערכי היהדות.
העולם הגדול לא מנצח את הייחודיות הזו של היהודי.
היכולת האמיתית לשרוד היא בגנום היהודי.
נרדפים כתרנגולות בחצר, ושורדים.
לשרוד אנחנו יודעים.
תראו מה שרדנו.
העולם הגדול מצד שני, קצת נמאס לו מהיעדר דמוקרטיה אמיתית בחבל הארץ הזה.
וזה כבר לא מעניין גם למה זה, כי זה לא בגלל שהם רוצים לזרוק אותנו לים.
וטוב אם נחשוב על דרכים יצירתיות על מנת ליישם את ערכי היהדות הבסיסיים,
והחרדה איננה כתובה - בעיקר בכל מה שקשור בין אדם לחברו.
החרדים הם גם לובשי השחור לבן, משחק שחמט אנושי,
החרדים הם גם אנשים שמאמינם בכל לבם שיש על העם היהודי החי בארצו איזושהי סכנה קיומית.
אין.
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה