אז זהו, שלא.

"לשמחתי ניצחנו ואנחנו שולטים בארצנו".

כך נקרא לעיניים האלה. לאחרונה.

הו, אנחנו לא "שולטים" בארצנו כי ניצחנו. 

אנחנו לא ניצחנו את אף אחד.

אנחנו מימשנו את הזכות שלנו לארץ ישראל, בגבולות מאוד ברורים,

בגבורה עילאית, כמעשה ניסים, הקמנו כאן מדינה ראויה ליהודים.

אבל היהודים אולי לא ראויים לה.

הדבר היחידי שמאיים על המדינה היהודית הוא אובדן הדרך היהודית,

אובדן עיקר היהדות,

לא תחמוד.

זכותנו על הארץ היא זכות מלאה וחוקית והיא ניתנה לנו על ידי כל העולם בדמות האו"ם.
זה הבסיס שעליו אנחנו מתקיימים.
כל הדיבורים על הרצון לזרוק אותנו לים מיותרים, זה לא יקרה גם עם חצי מהצבא.

הבעיה היא לא צבאית.

גם הטרור הקטן, המבהיל, לא ישמיד אותנו.

הלקח העיקרי נלמד.

אנחנו מסוגלים בהחלט להגן על עצמנו.

מסוגלים יותר מדי.

האם אנחנו יכולים להגן על עצמנו מפני לא תרצח.

האם נשכיל גם לא להרוג, בשום מקרה, כעקרון,

שווה מבט לפחות.

אין עלינו איום קיומי כעם, אלא אובדן הדרך,

התעלמות מחמש עצות עיקריות שכולן לא תחמד.

הפחד חומד. הטרור חומד.

יש ששמחים שניצחנו והכוח בידינו, ויש שרוצים לנצחנו ושהשליטה תהיה בידיהם.
הם זהים. הם סוכני הפחד והבהלה, החרדה ואובדן השליטה, אלו הם אדוני הייאוש כתפישה חברתית.
אלו הם משרתי הטרור, האלימות, ההרג, הרצח.
רוצחים, נואפים, גונבים, שקרנים.
חמדנים.

ואפילו וגם - בשם היהדות.

---

ראו, בפועל במדינת היהודים המדינה יהודית היא והארץ היא ארץ זבת חלב ודבש.
הארץ ממילא מכילה את שני העמים. את שני הלאומים, את הלאום האחד.

ממשה לאברהם.

זה שלום.

את זה צריך לעשות.

אנחנו כבר חיים כמדינה דו לאומית.
לא צריך לחכות או להחליט.

אם נדע לזכור לתת גם לחמור את השבת,
ונדע לקדש את האדם לפני שמקדשים את האדמה,

תימצא אז הנוסחה שעיקרה בניית אינטרסים משותפים,

חזקים מהבלי הדת הלאום והכבוד,

הרחק מהפחד והאימה.

האדמה איננה זקוקה לאף יהודי או צ'רקסי על מנת להיות אדמה,
והיא אינה מפלה בין יהודי לפלשתיני בהיותה מניבה בעבורו ובעבורי את מזוננו.

--

שווה התבוננות על נציגי הכוח, הלאומיות, הבטחון המדומה –

שלמרבה ההפתעה הם שדואגים שזו תהא מדינה דו לאומית,

בזכותם היא כבר היא מדינה דו לאומית.
לא רק ארץ, גם מדינה.

חדורי אמונה בצדקת הדרך, נמצאים אלה שמחרחרים אחרי המלחמה,

הכוח והכיבוש, משני הצדדים.

לא למדו דבר וחצי דבר מטירופו של אחד,
שלא התייחס למה שקורה בשטח באמת,
והמשיך בהתלהמות צדקתו העצמית והעלאת הלאום,

המדינה והארץ למדרגה עליונה של פשיזם,
לחלק פקודות לא הגיוניות,

ובכך הביא לא רק לחורבנה של אירופה,

אלא גם לחורבנה של אותה ארץ, אותו לאום, אותה מדינה.

כך, שכיום מעשיו מצדיקים את הישנות העיקרון אצל היהודים.
זה ששנאו אותנו, וטבחו בנו והטריפו עלינו את דעתנו,

וששה מיליון נפש הלכו מאיתנו

זו סבה מצוינת להיות קורבנות חזקים ולמשול בארצנו.

ולרמוס זכויות אדם.

שכן כקורבנות האולטימטיביים,

מותר לנו לחמוד, לשקר, לגנוב, לנאוף ולרצוח.

---

אז זהו, שלא.
יש לדבר שלום, לעשות שלום,

בינינו ובין עצמנו,
בינינו ובין יקירינו,
בינינו ובין שכננו.

זה הזמן.

---

תודות