מתבונן

יש מחוזות שהיינו בם ביחד
ומחוזות נפשי הבודדה
נתקלה כבר בשפיות מסוגים שונים

ילד הייתי וגם בגרתי,
עתות ההווה משתלבות מאליהן, 
כעונות השנה,
שנה חדשה בפתח, שינוי טרי,
זה טוב זה ממש טוב שבטוב 
זה אפילו מצוין

הלכתי עם ידיד להתבונן קדימה
כבקשתו המפורשת:
"לא לעבר נביט אלא אל האופק"
ואז נשענו מעדנות
על מצע האהבה הבסיסית
של השפיות האינטימית
שזרעה את עצמה בילדותנו.

אדם נפתחות לו דלתות כל הזמן,
יש שמיד סוגר אותן על פניו
כמו משב של ריח רע
או סתם לא נראה לו הפתח הזה,

יש שנכנס ומסתובב מעט 
בחדרי לבו החדשים
ויש שמבקש לצאת מהפתח הזה,
שכן, הבין את עומק העניין
ומבקש לצוף.

כאשר הטירוף והשגעון חוברים יחדיו
הם מניחים גיבוי לשפיות המשתנה תדיר
כאשר הדרמה שלטת נמצא מוצא חן,
נמצא נחמד, מושך, כך היא התהום,
שמושכת כל הזמן לקפוץ פנימה.

ויש אדם אומר בלבו גם
שפיות בסיסית של שכל ישר
ומבקש אחר שגרת יומו
להתעלות מעבר אל השווי הזה
בו סערות רגשותיו
אולי מתחוללות אי שם על הפלנטה 

אך הוא דומם אל עדינות הרגע, 
נוכח שקט וחי
מתבונן.

---

תודות