האדמה מאשרת

המילקי מוחה?
המילקי?

לא המילקי בא במחאה
אלא קם העם אל מנהיגיו -
אלה שנבחרו לרדות בו -
ועושים את זה באופן דמוקרטי
להגעיל.

זה לא כמה כסף עולה - זה חוסר היכולת להגשים.
זה לא הביורוקרטיה מול רגולטור שחשיבותו לא מוטלת בספק -
זה שקשה מאוד להסתדר עם הרגולטור,
הוא מסרב לקבל קצת שכל ישר.

זה לא הדגל וזה לא הסמלים,
זה לא האותות ולא המופתים -
זו האלימות שבפוליטיקה -
זה שבמקום לשרת את האזרחים -
הפוליטיקאים, אנשי השררה,
מנכסים לעצמם את האזרחים למטרותיהם
באופן ציני עד כדי כך
שיש מי ששווה חיים של אלפי בני אדם
ויש מי ששווה רק שישים ושבעה.

זה לא בעיות הבטחון - זה בעיות השלום.
מה התקציב שמדינת ישראל שמה לטובת השלום?
כמה מיליארדים מדינת ישראל מוכנה להשקיע בשלום?
בשלום בפנים, בשיח ושיחה, בקירוב הלבבות,
בקירוב השיח הנשי והגברי, בקירוב המיעוט,
בהגנה על האינטרס של המיעוט,
בקירוב בני כל הדתות, כל בני האדם,
במכוון, בכוונה תחילה,
מתוך תכנון והתבוננות
מתוך חזון אחר.
מתוך חזון אקולוגי.

כי אין לנו זמן למלחמות היהודים והמוסלמים.
אלה ימשיכו להתקיים - קל למדי להפחיד עם.
קלי קלות לשים דגל ואין להתפלא על הרובה שמופיע על ידו חיש מהר.

קל מאוד לקדם ענייניהן של תעשיות נשק
שאין מאחוריהן שום דבר אלא טירוף מוחלט.
מכונות הרג נוצרות מתוך כוונה ברורה להרוג.
אפשר לקרוא לזה הגנה ואפשר לדבר על צבא ההגנה -
אלה מכונות הרג. לא שונות ממשחטות תעשייתיות - הרג.
וזה ואלה ימשיכו להתקיים, כי זה עניין של כסף ובעיקר
כי תעשיית הנשק מחזיקה את האקדח.

אין לנו זמן לזה, כי יש לנו כדור.
וצריך על הכדור הזה - לשמור.
כדי שהוא ימשיך להיות בעבורנו.
כי אם זו האדמה שלך או שלי,
כרגע פחות מעניין והרבה פחות דחוף לברר.
מה שמעניין זה שהאדמה הזו תהיה אדמה טובה. אדמה חיה. 
שזו תהיה אדמה רוחשת חיים שתצמיח מתוכה את ברואיה - זה מה שדחוף לעשות.
אנחנו משתמשים באדמה על מנת להמיר צמחים למזון,
אנחנו משתמשים במים ובצמחים על מנת לייצר חלבון מרוכז ושומנים מן החי,
אנחנו מרכזים שפכים של בני אדם במקומות מסוימים, 
אנחנו מזהמים את הנחלים ואת הים.

אנחנו יכולים
ולכן אנחנו חייבים
להפוך את ההפרשות שלנו ושל בעלי החיים
שאנו מרכזים במקום אחד -
לדשן, לאדמה פוריה,
לרקבובית עשירה מאין כמוה.
אנחנו צריכים להוסיף אינספור תולעים לאדמה,
אדמה טובה היא אדמה חיה.
רוחשת חיים, מתאווררת, מתאכלת
ומאפשרת את כל צורות פרי האדמה.

עלינו להתחיל לחשוב אחרת, לפחות גם אחרת.
אי אפשר יותר להתעשר על חשבון דילולה של האדמה.
לא כי לאדמה אכפת, לא אכפת לה בכלל,
אלא כי הופכת להיות עקרה בעבור הצרכים שלנו.
זה יכול להיתפש אפילו כעניין אישי לחלוטין של האדם לדאוג לאדמה,
זה יכול להיות בלי שום התייחסות לכדור.
זה בסדר, זה גם זה.

כל מה שנדרש זה להתחיל לחשוב גם אקולוגית -
איך מה שאני עושה משרת בוודאות את כולם.
איך מה שאני עושה הוא לא על חשבון האחר.

זה מעבר לבעיות החברתיות,
זה חייב להתייחס לבעיות החברתיות
זה מעבר למלחמות הדת והמגדר
זה חייב לבנות פלטפורמות של שלום.

זה אינטרס אנושי משותף.

חשיבה אקולוגית לא מתנגשת אף פעם עם חשיבה כלכלית.
היא מתנגשת תמיד עם חשיבה חמדנית.
כלומר, כאשר עולה חמדנות
אשר מסכימה לרעיון
שאחד ירוויח על חשבון השני
ואפילו כאשר השני מפסיד
(לא רק מרוויח פחות)
באה ההתבוננות האקולוגית ומתריעה על כך - זה, בוודאות לא עסק כלכלי.

באים אנשי עסקים ומנסים לתמרן את ההיבטים האקולוגיים
תוך עוות מושגים ומצגות שווא - לא ילך.
העניין נועד לכשלון גם אם יצליח לשדוד את הכדור ולעשוק את האנשים תקופת מה.
זה עסק גווע עוד לפני שנולד.
ומי שמתבונן ואומר - אבל אוכל לעשות כאן הון,
בהחלט אפשר אבל זה עולה בבריאות.
כי אם יש עניין שפוגע בבריאות זה הפגיעה באחר.
באופן מודע ולא מודע.
וגם זה עניין אקולוגי.

באים אנשי עסקים ונרתמים להגשמת חזון אקולוגי - לא יכול להיכשל.
החזון האקולוגי ברור מאליו, הוא צץ מאליו בכל נושא ונושא.

ומי שמסכים להירתם לכל חזון אקולוגי -
בכל נושא ובכל צורה אחרת של הצטרפות -
על פי המתבקש ועל פי הנפרש לפניו -
נמצא נתרם לא פחות -
שכן, התמורה האישית שחלה בו,
שוות ערך לכל רווח מכל סוג -
ואיננה ניתנת לכימות
שכן הצטרפות להגשמת האפשר -
ויישום האפשר הם מצע אדמה טובה
לנביטת האהבה על כל צורותיה
ופריחת אהבת העצמי,
במובן הזה של איזון. 
של אישור עצמי.
אישור לאושר.

וזה בלבך.

-

האדמה מאשרת.

---
תודות