עדנה

זה עדין, עדינה. 
עצומה את עתיקה את רחבה
זה עדין מאוד עדינה. 
זה נכתב גם לך וגם לה.
זו שהאדמה
היא החומר ממנה עשויה
והיא עצמך. 
והיא עצמה.

עדנה מרחפת בפריחת קורי השינה
על עפעפי האהוב בבוא זריחה
להאיר עוד יום של אהבה.

והיום הזה בא
גם אל החירות הזו בה -
החספוס הנורא,
והאלימות הנוראה, 
וההכרח הבלתי נסבל,
והבהלה שבלהבה 
והחרדה מההפתעה,
נכנסים למידתם. 
וכאן את אומרת אבל...
החספוס מאוד-דם.

זה מאוד עדין 
וזה מאוד דק 
וזה מאוד חד
ומאוד מדויק -

נציגיו של הדין
שעולה על מנת להניאך
הם שנדמים
להיות מוארים 
בחספוסם - כנגדך

בעוד אותה זריחה 
שמאשרת את היום הזה
היא היא החסד המקיף
שמניח את קרני החמה
על כל עלה בתורו
וכל שמחה ואהבה ורננה,
וכל גיל וכל עצב ואבל ונהי
זוכים לליטוף מדויק,
והבריאה
נבראת ובוראת
בדיוק באותה מידה.

ובאה - עדנה.
---
תודות