יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

הרחם שלי (מיומנו של מכשפת)


הרחם שלי התעורר לעת שיבה בשיערי
להניח בי מחזוריות של אהבה לעצמי ולסביבה
ולאפשר לילד הקטן מצע נוח לנוח בו על עלי התקווה הטובה
והריח הנלווה לרחם הגבר מבשם אוויר באווירת עידון של ריח אדמתי

שככה זה כאשר אתה מגזים את עצמך לתוך ריבוי פנים לא בלתי אפשרי ולא אפשרי
כשדמיונך רקח את חקר הכוונה ואז אתה ממש עונד על עצמך תהודות אשה ונקבה ותהילתה 
ללמוד את עקביך הגבוהים וריקוד הישבנים ולהניח את ההבנה הצידה כי ככה זה נשים ואז אתה מבינה
לפתע את אחיותיך ובעיקר מבין שאין מה להבין  כי לא זה העניין - בת השיח היא העניין העיקרי

או שאינךָ מבינה' זה כבר לא ממש ברור ואין זה חשוב כלל וכלל
אתה מתבונן היטב ומרגיש שמשהו חמקמק לך נחבא ממך וזה לא קל
אינך רגיל להתאמץ וכאן הכל זה מחוזות האיומים המותכים על ראשינו אנו הבנות
והעולם הגברי והחשיבה והקצב וכל זה רחוק מהרחם גם שלי ואני מלאה הבנות

ומאז מובן לגמרי שבאופן כללי אנחנו די סתומות.
או בבוקר או בנושא מסוים או כשהמחזור מביא את הסעיף
ולפעמים אנחנו לא מבינות ובא לנו פשוט הכל - הכל פשוט - להעיף
ואז מתכון בריא הוא להיזכר מלשון זכר עד כמה בפועל אנחנו אהובות.

גם כשאת סתומה לגמרי אני אוהב אותך.
גם כשאני
סתום או סתומה. עדיין אני אוהב אותך.

כוחה של אהבה היא גם.
לא רק.

(רשום לפניך למתכון הבא).

---

תודות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה