תנאי שבי
ההורים דורשים להיטיב את תנאי כליאת הילדים.
החינוך, זה שיושב במשרד, לא ממש מתרגש.
יו"ר ועד המורים או משו כזה - לא תומך ואפילו מחבל מאחורי הקלעים כך לפי פרסומים בתקשורת.
חלק מהילדים מקבלים סמים. חלק פרוזאק (לפחות בארה"ב ובטח גם בארץ - לא בדוק) וחלק לא מבוטל ריטלין.
המורים, חשופים לאלימות. ככה זה כשיש סוהר אחד על ארבעים בני תשחורת.
השבי יאה לה לממשלה, טוב להחזיק את הילדים בשבי. שמא ירימו ראשם ויביעו תרעומת.
ההורים, חסרי האחריות מעדיפים להמשיך לחיות על פי אמונות ההמון (שהם אפילו לא אמונות המון אלא מכונה משומנת שכל מטרתה היא לפרנס ולכלכל כל מיני תשובה מוגז), להאמין שהילדים הם סרח עודף, להגיד כל מיני דברים יפים בדבר אעשה הכל למען ילדיי, החינוך זה החשוב ביותר ועוד קלישאות, כשהם נותנים יד לאילוף וסירוס ילדיהם הם, ומוסיפים חטא על עוול - משכנעים את הילדים שזה טוב להם שזה לטובתם.
האג'נדה החברתית, החברות האינטימית בין ילדים שגדלים בשבי, נמצאת מצביעה על קשר חזק. כמו אחים.
זה סינדרום בפני עצמו. קחו ארבעים איש, או שלושים ושניים (זה מה שרוצים ההורים) ותסגרו אותם בחדר שש שעות ביום, עם הפסקות שבהם ניתן להסתובב בחצר.
תהיה שם אינטימיות. בבחינת שותפות גורל.
קחו אותם אנשים ללא החישול והגיבוש של השבי, הפגישו אותם ככה סתם, אולי יווצרו קבוצות של שניים שלושה, הסיכוי שמזה ימשיכו קשרים אינטימיים - נמוך עד אפסי.
החירות נתפשת כחופש. חופש לעולם נדרש מכבלים.
אנשים חופשיים עם זאת יכולים לצמוח כאשר החירות איננה נדרשת לשחרור מכבלים, היא איננה תלויה בהם.
חירות היא תחושה, הרגשה, עמדה.
ההורים, אלה, הרוב האינפנטילי שמעולם לא למד איך להיות הורה שכן לא התבגר,
לוקחים לעצמם את החירות לסגור את ילדיהם בשבי.
לא נועדים הדברים לעורר אשמה בלב הקורא, אלא לעורר בו אחריות.
שוד האדמה, זיהום העולם והכדור הם רק ביטוי ישיר לנמיכות חסר הישע שנמצא כבול בעולם שבי, במובן הזה של תינוקות שנשבו.
כך, שבמיוחד המאמינים לרב לכומר ולאימאם, המאמינים באדם כאלוהים או כנציגו. אלה שמשליכים את חירותם לנשום על אחר, נמצאים מחזקים את הילדותיות המתבקשת מהאדם שממילא מלא מורא מהאפשרות לשגשוג, שמחה, יצירה וחיים טובים ומלאים.
---
עזרת נשים
עשרת הנשים המתלוננות על הרב עזרא עלו לעזרת נשים בבית מדרשו.
כך לפי החשד.
מבחינתו, כך מספרים בעיתונות - הן פיתו אותו.
רב פתי.
נו שיין, נו ברג.
הבעיה היא לא הרב. הבעיה היא לא העריץ
הבעיה מתחילה ונגמרת כאשר האדם הפשוט מאמין באדם אחר שהוא הוא יביאו אל הגולה,
שהוא הוא מייצג את אלוהים.
האלוהים של פינטו, רוצח.
של עזרא הרב שיינברג - חרמן.
אל תאמרו רב נערץ מבחינת ערוץ אל הלב, אל האל, אל האל הפנימי.
אמרו רב עריץ.
ובעיקר מטומטם חושים.
והנשים? חפצים.
היי, חפץ, את חפצת חיים? תתפשטי.
---
יאללה בית"ר
מעולם לא הייתי חלק מעולם הכדורגל.
לעתים נדירות ראיתי משחקים ברמת אליפות העולם.
לא מכיר קבוצות, ליגות, כל עולם הספורט זר לי לחלוטין.
כדורגל כדורסל וכן הלאה.
הנה יש לנו מסתבר אוהדים שמייצגים בכבוד את חברי הכנסת שלנו.
בבלגיה כך נכתב התקיים ייצוג ישראלי נאות לימין הקיצוני.
אללה יאללה בית"ר
וז'בוטינסקי לא נח על משכבו בשלום.
מזל שהפסידו.
צריך לפרק את הקבוצה הזו. לרכוש ולמכור את הנכסים שלה.
והאוהדים? שיצטרפו לדאעש.
אלה שבקלות יתירה יהרגו אותי שמאלן קיצוני לשיטתם.
שאקום להרגם בטרם? שאצטרף לטירוף האלימות?
ללמדך - אינך יכול להתחמק מאלימות, מקיצונים,
וזה לא קשור אם הם משייכים עצמם לדאעש,
לבית"ר, ללגיון הזרים הצרפתי או לטבעונים ציידי אדם שאוכל בשר.
הכותרת לא חשובה. הטרור אין לו תוכן, זו אג'נדה, קיצונית, שלובשת על עצמה אדרת משתנה.
אין טרור אסלמי או יהודי או איראני או ישראלי.
יש טרור.
סחיטה באיומים.
כך סוחטים את העם היושב בציון תוך איום תמידי על קיומו. איום מבפנים. איום על ידי תעשיות הנשק.
איום מדיני וכלכלי.
זה טרור לעילא ולעילא.
---
עד כאן לסוף השבוע הזה.
שבת שלום.
---
תודות
ההורים דורשים להיטיב את תנאי כליאת הילדים.
החינוך, זה שיושב במשרד, לא ממש מתרגש.
יו"ר ועד המורים או משו כזה - לא תומך ואפילו מחבל מאחורי הקלעים כך לפי פרסומים בתקשורת.
חלק מהילדים מקבלים סמים. חלק פרוזאק (לפחות בארה"ב ובטח גם בארץ - לא בדוק) וחלק לא מבוטל ריטלין.
המורים, חשופים לאלימות. ככה זה כשיש סוהר אחד על ארבעים בני תשחורת.
השבי יאה לה לממשלה, טוב להחזיק את הילדים בשבי. שמא ירימו ראשם ויביעו תרעומת.
ההורים, חסרי האחריות מעדיפים להמשיך לחיות על פי אמונות ההמון (שהם אפילו לא אמונות המון אלא מכונה משומנת שכל מטרתה היא לפרנס ולכלכל כל מיני תשובה מוגז), להאמין שהילדים הם סרח עודף, להגיד כל מיני דברים יפים בדבר אעשה הכל למען ילדיי, החינוך זה החשוב ביותר ועוד קלישאות, כשהם נותנים יד לאילוף וסירוס ילדיהם הם, ומוסיפים חטא על עוול - משכנעים את הילדים שזה טוב להם שזה לטובתם.
האג'נדה החברתית, החברות האינטימית בין ילדים שגדלים בשבי, נמצאת מצביעה על קשר חזק. כמו אחים.
זה סינדרום בפני עצמו. קחו ארבעים איש, או שלושים ושניים (זה מה שרוצים ההורים) ותסגרו אותם בחדר שש שעות ביום, עם הפסקות שבהם ניתן להסתובב בחצר.
תהיה שם אינטימיות. בבחינת שותפות גורל.
קחו אותם אנשים ללא החישול והגיבוש של השבי, הפגישו אותם ככה סתם, אולי יווצרו קבוצות של שניים שלושה, הסיכוי שמזה ימשיכו קשרים אינטימיים - נמוך עד אפסי.
החירות נתפשת כחופש. חופש לעולם נדרש מכבלים.
אנשים חופשיים עם זאת יכולים לצמוח כאשר החירות איננה נדרשת לשחרור מכבלים, היא איננה תלויה בהם.
חירות היא תחושה, הרגשה, עמדה.
ההורים, אלה, הרוב האינפנטילי שמעולם לא למד איך להיות הורה שכן לא התבגר,
לוקחים לעצמם את החירות לסגור את ילדיהם בשבי.
לא נועדים הדברים לעורר אשמה בלב הקורא, אלא לעורר בו אחריות.
שוד האדמה, זיהום העולם והכדור הם רק ביטוי ישיר לנמיכות חסר הישע שנמצא כבול בעולם שבי, במובן הזה של תינוקות שנשבו.
כך, שבמיוחד המאמינים לרב לכומר ולאימאם, המאמינים באדם כאלוהים או כנציגו. אלה שמשליכים את חירותם לנשום על אחר, נמצאים מחזקים את הילדותיות המתבקשת מהאדם שממילא מלא מורא מהאפשרות לשגשוג, שמחה, יצירה וחיים טובים ומלאים.
---
עזרת נשים
עשרת הנשים המתלוננות על הרב עזרא עלו לעזרת נשים בבית מדרשו.
כך לפי החשד.
מבחינתו, כך מספרים בעיתונות - הן פיתו אותו.
רב פתי.
נו שיין, נו ברג.
הבעיה היא לא הרב. הבעיה היא לא העריץ
הבעיה מתחילה ונגמרת כאשר האדם הפשוט מאמין באדם אחר שהוא הוא יביאו אל הגולה,
שהוא הוא מייצג את אלוהים.
האלוהים של פינטו, רוצח.
של עזרא הרב שיינברג - חרמן.
אל תאמרו רב נערץ מבחינת ערוץ אל הלב, אל האל, אל האל הפנימי.
אמרו רב עריץ.
ובעיקר מטומטם חושים.
והנשים? חפצים.
היי, חפץ, את חפצת חיים? תתפשטי.
---
יאללה בית"ר
מעולם לא הייתי חלק מעולם הכדורגל.
לעתים נדירות ראיתי משחקים ברמת אליפות העולם.
לא מכיר קבוצות, ליגות, כל עולם הספורט זר לי לחלוטין.
כדורגל כדורסל וכן הלאה.
הנה יש לנו מסתבר אוהדים שמייצגים בכבוד את חברי הכנסת שלנו.
בבלגיה כך נכתב התקיים ייצוג ישראלי נאות לימין הקיצוני.
אללה יאללה בית"ר
וז'בוטינסקי לא נח על משכבו בשלום.
מזל שהפסידו.
צריך לפרק את הקבוצה הזו. לרכוש ולמכור את הנכסים שלה.
והאוהדים? שיצטרפו לדאעש.
אלה שבקלות יתירה יהרגו אותי שמאלן קיצוני לשיטתם.
שאקום להרגם בטרם? שאצטרף לטירוף האלימות?
ללמדך - אינך יכול להתחמק מאלימות, מקיצונים,
וזה לא קשור אם הם משייכים עצמם לדאעש,
לבית"ר, ללגיון הזרים הצרפתי או לטבעונים ציידי אדם שאוכל בשר.
הכותרת לא חשובה. הטרור אין לו תוכן, זו אג'נדה, קיצונית, שלובשת על עצמה אדרת משתנה.
אין טרור אסלמי או יהודי או איראני או ישראלי.
יש טרור.
סחיטה באיומים.
כך סוחטים את העם היושב בציון תוך איום תמידי על קיומו. איום מבפנים. איום על ידי תעשיות הנשק.
איום מדיני וכלכלי.
זה טרור לעילא ולעילא.
---
עד כאן לסוף השבוע הזה.
שבת שלום.
---
תודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה