כדבש

התהפכו היוצרות.

גברים לא מעוניינים ביחסי מין כמו פעם.

גברים לא מוכנים להתאמץ, לחזר, לפתות.
זה מסוכן. 

מלה טובה היא אונס, מבט חומד זה פלישה.

לא ממש ששים להתחתן.

כבר לא מעוניינים להיות מבוהלים
מהקרבנות הנשית המתפרצת שעשויה לפגוע בהם.

מוותרים גברים על הסחיטה המינית,
זו המתקיימת ברגיל כלפיהם.

גם כשאינה מודעת. והיא אינה מודעת
ברוב המקרים.

זה לא שנשים חושבות לשלוט בגבר באמצעות מין, לפחות הבה ונניח כך. 

זה כן שנשים נלכדו במלכודת הקרבנות והמסכנות
גם כאשר זה כלל לא נוגע להן. 

שזו החברה והחוק,
והטירוף של ההקצנה וההשטחה והמניעה  של כל מתח, 

גם של מתח מיני טוב. בריא. כזה שהיה.
פעם. 

תשוקה, תאווה.
הס מללכת שם.

אז שביתת המין התהפכה על עצמה. 

גברים לא מעוניינים לשלם את המחויבות הנדרשת לשם מין.

לא כל הגברים, לא באופן גורף,
אך יותר ויותר.

ואז בא אחד, שמסכים.

מסכים להגיד כל מה שאת רוצה לשמוע מותק. 

שהוא רוצה קשר, והוא רוצה להיות אתך. רק אתך.

והוא חייל גיבור, והוא רגיש, והוא קצין.

ואת נופלת שם, וגם את, וגם את. 

אחר כך תייבבו שיצאתם פתיות.
מה חשבתן? שאתן לא?

ככה זה אנוש, אל כאן הלכת. 

הכוח הנשי התהפך אצל עצמו.

תמיד יהיה חמורים שיסכימו לכל משחק שתרצי מותק.

תמיד יהיו אלה שיסכימו לעטוף את האיבר באיזה צבע, אידאה, טקס, 

מה שתבקשי.

---

קרבנות היא עמדה.

ואם מישהו אחר לא מפיל אותך אל הקרבנות,
מנצל חוסר ישע, 

אל דאגה

מתוך כל הדרכים למגר רודנים, 

נמצאת האנושות רודה את הקרבנות בכל מקרה,
כדבש

ומעלה אותה אל מזבח הטוהר.

והחיים הדינמיים שיש בהם הכל,
גם טעויות -
מבוזים.

בוז עצמי ותו לא.

שנתבגר? 

מפחיד.

---

תודות