על אמון.
אמון בהחלט נבנה על ידי האימון הנדרש לה לנפש
להחליט לתת אמון. מלא.
ואז להתאכזב.
כי משהו הופר.
ושוב, לתת אמון.
וזה יכול להיראות לה עקום לחלוטין,
שמא אין כאן הגיון.
ואכן אין שום קשר בין אמון, הגיון והוגנות.
ההחלטה לתת אמון רק בזכות התנהגות ייאותה של הזולת -
שמרוויח את האמון בהגינותו כך וכך פעמים,
לא שונה בהרבה מההחלטה לתת אמון כל עוד לא הוכח אחרת.
שתיהן מניחות מבחן תמידי לאמון.
מה יפר את האמון.
וההחלטה לתת אמון מלא וברור ללא כל תנאי,
איננה החלטה פשוטה מחד
ומאידך
היא עושה את החיים יותר פשוטים.
כי ראש וראשונה להחלטה לתת אמון
היא ההחלטה לתת אמון מלא בחיים.
בחיים עצמם.
בכל מקרה קיימים חיים,
מתקיימים ורוחשים
ועניין זה הוא נשגב במשהו מתפיסת הנפש
שמציאותה והימצאותה היא בתוך חומר חי,
ולפיכך מהותה יחסית
ודרכה בעולם יחסית והכל יחסים יחסיים.
לופ
הידיעה המלאה המאפשרת החלטת נתינת אמון מפותלת
אל תוך הספירלה בה האמון המוחלט מעלה ידיעה
שבלעדיה לא יכול להינתן אמון מוחלט.
ואז, כאשר מעתיקים את הרעיון המוזר הזה אל קדמת הבמה,
בדבר ההסכמה לתת אמון למרות המתרחש, חרף הזוועות
והכאב והסבל - עולה ידיעת הסבל, העוול והכאב
אל הידיעה שהכל בתואם
ויכולה אז הנפש להירגע סוף סוף
שאם היה עליה להקריב קרבן עד כאן,
טוב שנפטרה מזה
ואם עדיין מבקשת אחר הקרבן,
תלך אל פולחניה על מנת לקבל מעט נחמה.
עדיין, החלטת אמון בטיבו הטוב של הטבע,
הסכמה לתת אמון ולהתבונן ביפי החיים,
בשמחת הקיום, בתחושת החיות
הכבירה אינה רחוקה כפי שנדמה.
ואז, כאשר כבר מסכים האדם לעקוב עד כאן,
יכול לתת אמון בחברו, מתוך החלטה, באדם שהוא.
האמון בו לא יופר אף אם ייאלץ לרמות אותך.
מהו שקר אם לא התחמקות מנוכחות האדם מול עולמו?
מהי רמאות או נוכלות אם לא עשייה לעצמו?
מבלי שאתה, נלקח בחשבון ולכן זה נראה על חשבונך.
עדיין האמון באדם מלא.
כאשר מדובר בבני זוג אינטימיים, הרי האמון המוחלט,
זה שמוחלט בדעה צלולה כולל את האמון שלך בו, כאדם,
כמי שבתהליך ההבשלה שלו יעלו גם היבטים של צביעות,
חולשה, שקר ומרמה.
האמון ניתן חרף, למרות ובזכות
האותנטיות האפשרית כאשר זולתך הוא רעך
והוא נוכח - נמצא בדיוק כמוך.
שכן ההחלטה לתת אמון בעצמך,
היא שבאה בסוף הפרק הקצר הזה,
והיא שעמדה לאבותינו
וטוב אם ידע כל ברוא אל,
ותדע כל ברואה
כל דמות ודמות
שהאמון שמתקבל כלפיה מהחיים עצמם
הוא עד כדי כך רחב
שהעולם כולו עומד לרשותה,
לעבדה ולשמרה
ולעשות ככל העולה על רוחה.
שהכל מקובל, והאמון לא יכול להיות מופר,
שכן הנפש אלוהית, לא פחות,
מעצם יכולת ההמצאה שלה את עצמה
להיות מי שאת ומי שאת חושבת שאת.
אלוהים מאמין בך, למרות, חרף ובזכות מי שאת.
גם השכינה.
וזה
גם אם את מסרבת אל רוח הדברים,
ומעדיפה את הדברים ללפף
סביב ההגדרה העצמית האינסופית
שמניחה לך מרגוע
שכן לרגע
הנך
קיימת
לכאורה.
---
אמון בהחלט נבנה על ידי האימון הנדרש לה לנפש
להחליט לתת אמון. מלא.
ואז להתאכזב.
כי משהו הופר.
ושוב, לתת אמון.
וזה יכול להיראות לה עקום לחלוטין,
שמא אין כאן הגיון.
ואכן אין שום קשר בין אמון, הגיון והוגנות.
ההחלטה לתת אמון רק בזכות התנהגות ייאותה של הזולת -
שמרוויח את האמון בהגינותו כך וכך פעמים,
לא שונה בהרבה מההחלטה לתת אמון כל עוד לא הוכח אחרת.
שתיהן מניחות מבחן תמידי לאמון.
מה יפר את האמון.
וההחלטה לתת אמון מלא וברור ללא כל תנאי,
איננה החלטה פשוטה מחד
ומאידך
היא עושה את החיים יותר פשוטים.
כי ראש וראשונה להחלטה לתת אמון
היא ההחלטה לתת אמון מלא בחיים.
בחיים עצמם.
בכל מקרה קיימים חיים,
מתקיימים ורוחשים
ועניין זה הוא נשגב במשהו מתפיסת הנפש
שמציאותה והימצאותה היא בתוך חומר חי,
ולפיכך מהותה יחסית
ודרכה בעולם יחסית והכל יחסים יחסיים.
לופ
הידיעה המלאה המאפשרת החלטת נתינת אמון מפותלת
אל תוך הספירלה בה האמון המוחלט מעלה ידיעה
שבלעדיה לא יכול להינתן אמון מוחלט.
ואז, כאשר מעתיקים את הרעיון המוזר הזה אל קדמת הבמה,
בדבר ההסכמה לתת אמון למרות המתרחש, חרף הזוועות
והכאב והסבל - עולה ידיעת הסבל, העוול והכאב
אל הידיעה שהכל בתואם
ויכולה אז הנפש להירגע סוף סוף
שאם היה עליה להקריב קרבן עד כאן,
טוב שנפטרה מזה
ואם עדיין מבקשת אחר הקרבן,
תלך אל פולחניה על מנת לקבל מעט נחמה.
עדיין, החלטת אמון בטיבו הטוב של הטבע,
הסכמה לתת אמון ולהתבונן ביפי החיים,
בשמחת הקיום, בתחושת החיות
הכבירה אינה רחוקה כפי שנדמה.
ואז, כאשר כבר מסכים האדם לעקוב עד כאן,
יכול לתת אמון בחברו, מתוך החלטה, באדם שהוא.
האמון בו לא יופר אף אם ייאלץ לרמות אותך.
מהו שקר אם לא התחמקות מנוכחות האדם מול עולמו?
מהי רמאות או נוכלות אם לא עשייה לעצמו?
מבלי שאתה, נלקח בחשבון ולכן זה נראה על חשבונך.
עדיין האמון באדם מלא.
כאשר מדובר בבני זוג אינטימיים, הרי האמון המוחלט,
זה שמוחלט בדעה צלולה כולל את האמון שלך בו, כאדם,
כמי שבתהליך ההבשלה שלו יעלו גם היבטים של צביעות,
חולשה, שקר ומרמה.
האמון ניתן חרף, למרות ובזכות
האותנטיות האפשרית כאשר זולתך הוא רעך
והוא נוכח - נמצא בדיוק כמוך.
שכן ההחלטה לתת אמון בעצמך,
היא שבאה בסוף הפרק הקצר הזה,
והיא שעמדה לאבותינו
וטוב אם ידע כל ברוא אל,
ותדע כל ברואה
כל דמות ודמות
שהאמון שמתקבל כלפיה מהחיים עצמם
הוא עד כדי כך רחב
שהעולם כולו עומד לרשותה,
לעבדה ולשמרה
ולעשות ככל העולה על רוחה.
שהכל מקובל, והאמון לא יכול להיות מופר,
שכן הנפש אלוהית, לא פחות,
מעצם יכולת ההמצאה שלה את עצמה
להיות מי שאת ומי שאת חושבת שאת.
אלוהים מאמין בך, למרות, חרף ובזכות מי שאת.
גם השכינה.
וזה
גם אם את מסרבת אל רוח הדברים,
ומעדיפה את הדברים ללפף
סביב ההגדרה העצמית האינסופית
שמניחה לך מרגוע
שכן לרגע
הנך
קיימת
לכאורה.
---
תודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה