למרות שדרך החינוך והלימוד הביתי נסללת
על ידי כל משפחה באופן הייחודי לה,
חוויות, תסכולים או קשיים דומים,
מתאפיינים אצל רוב הנוקטים בסלילת הדרך הזו.
אותן שאלות, פחות או יותר על פי התקופה
שכבר נמצאת המשפחה בדרך חיים זו.
לא מעט חיים כך מבחינה אידיאולוגית בעיקר.
ובתוך הבחירה האידאית עולה שאלת החברה
כערוץ בריחה יחד עם הילדים,
מהווה החיים, מהמשפחה, מהבית. מעצמם.
הורים אשר באמת ובתמים מעוניינים בטובת הילד,
ובאמת ובתמים "אדוקים"
לאור תורת הלימוד והחינוך הביתי,
שוכחים באמת את טובת הילד.
אג'נדה נפוצה היא שהילד זקוק לחברת בני גילו, או לחברים רבים.
לראייתי לאורך השנים בעיקר זה חשוב במיוחד,
להורים שבילדותם לא היו להם כמעט חברים.
וזה נכון לכלל ההורים, לא חשובה דרך החיים שלהם,
שהרי הצורך במקרה הזה
הרבה יותר מתייחס לתסכוליי ההורה -
שעל הילד לפתור בעבורו, בהיותו חברותי.
המחיר לעניין הזה עשוי לבוא בצורה של מתח תמידי,
תחושת כשלון ובעיקר תחושת בדידות,
גם אצל כאלה שמתרוצצים כאחוזי תזזית
בין חוגים ומפגשים וכל מיני חוץ.
מה עם טובת הילד?
מה עם להניח לו את ההחלטה כמה ואיזה חברים הוא בוחר לו.
ולפעמים החברים שלו או מערכות היחסים שלו לא מוצאות חן בעינינו.
אז מה? אז נשדך לו חברים חדשים?
כאשר מדובר על גיבוי על פני גינוי,
מדובר על גיבוי לנטיותיו ולבחירותיו,
והיעדר גינוי על היותו לא מספיק או יותר מדי
במקרה זה - "חברותי" בבחינת יש או אין לו חברים.
אין שום חוק שאוסר התבודדות
ולא כל התבודדות משמעותה דכאון
או משהו שצריך טיפול.
אבל, כאשר מריצים את הילדים - קשה לראות
קשה להתבונן ולזהות את הילד,
ולו מתוך ריבוי המשימות הרגשיות
שעליו לעבור על מנת לשרוד
את הציפיות ממנו - איכשהו.
לכן עולה ההתבוננות הזו של
עיקר הזמן בבית פנימה
ולא באירועים חברתיים חיצוניים.
כמובן שכל זה תלוי גיל הילדים,
ומכאן עולה הנחה זהירה,
שהשכל הישר כבר יצביע על מינונים,
במיוחד שהמפתח למדידת המינון הוא
התבוננות וזמן.
החיים פשוטים.
זה אנחנו שמסבכים אותם.
בידינו לחזור אל הפשט,
ואל הרמז, והדרש והסוד,
ניתן בהחלט לשקוע. עונג גדול.
אך בסופו של יום
חיים פשוטים, ברורים,
ללא מעמסות רגשיות מיותרות
שמולבשות על דָבֶּשֶת היילוד מבלי משים,
יאפשרו לילד לבחור את החברה שלו,
ולא בהכרח דווקא מתוך בני גילו,
כל הגורים כשרים
ואף המבוגרים שם.
---
והדברים נכתבים על מנת להצביע שהורי חינוך ולימוד ביתי
מתבקשים להעלות את המודעות לטובת הילד,
לא פחות מכל הורה אחר.
ושהמשימה היא יומיומית.
ושהכל בחסד גמור.
---
תודות.
על ידי כל משפחה באופן הייחודי לה,
חוויות, תסכולים או קשיים דומים,
מתאפיינים אצל רוב הנוקטים בסלילת הדרך הזו.
אותן שאלות, פחות או יותר על פי התקופה
שכבר נמצאת המשפחה בדרך חיים זו.
לא מעט חיים כך מבחינה אידיאולוגית בעיקר.
ובתוך הבחירה האידאית עולה שאלת החברה
כערוץ בריחה יחד עם הילדים,
מהווה החיים, מהמשפחה, מהבית. מעצמם.
הורים אשר באמת ובתמים מעוניינים בטובת הילד,
ובאמת ובתמים "אדוקים"
לאור תורת הלימוד והחינוך הביתי,
שוכחים באמת את טובת הילד.
אג'נדה נפוצה היא שהילד זקוק לחברת בני גילו, או לחברים רבים.
לראייתי לאורך השנים בעיקר זה חשוב במיוחד,
להורים שבילדותם לא היו להם כמעט חברים.
וזה נכון לכלל ההורים, לא חשובה דרך החיים שלהם,
שהרי הצורך במקרה הזה
הרבה יותר מתייחס לתסכוליי ההורה -
שעל הילד לפתור בעבורו, בהיותו חברותי.
המחיר לעניין הזה עשוי לבוא בצורה של מתח תמידי,
תחושת כשלון ובעיקר תחושת בדידות,
גם אצל כאלה שמתרוצצים כאחוזי תזזית
בין חוגים ומפגשים וכל מיני חוץ.
מה עם טובת הילד?
מה עם להניח לו את ההחלטה כמה ואיזה חברים הוא בוחר לו.
ולפעמים החברים שלו או מערכות היחסים שלו לא מוצאות חן בעינינו.
אז מה? אז נשדך לו חברים חדשים?
כאשר מדובר על גיבוי על פני גינוי,
מדובר על גיבוי לנטיותיו ולבחירותיו,
והיעדר גינוי על היותו לא מספיק או יותר מדי
במקרה זה - "חברותי" בבחינת יש או אין לו חברים.
אין שום חוק שאוסר התבודדות
ולא כל התבודדות משמעותה דכאון
או משהו שצריך טיפול.
אבל, כאשר מריצים את הילדים - קשה לראות
קשה להתבונן ולזהות את הילד,
ולו מתוך ריבוי המשימות הרגשיות
שעליו לעבור על מנת לשרוד
את הציפיות ממנו - איכשהו.
לכן עולה ההתבוננות הזו של
עיקר הזמן בבית פנימה
ולא באירועים חברתיים חיצוניים.
כמובן שכל זה תלוי גיל הילדים,
ומכאן עולה הנחה זהירה,
שהשכל הישר כבר יצביע על מינונים,
במיוחד שהמפתח למדידת המינון הוא
התבוננות וזמן.
החיים פשוטים.
זה אנחנו שמסבכים אותם.
בידינו לחזור אל הפשט,
ואל הרמז, והדרש והסוד,
ניתן בהחלט לשקוע. עונג גדול.
אך בסופו של יום
חיים פשוטים, ברורים,
ללא מעמסות רגשיות מיותרות
שמולבשות על דָבֶּשֶת היילוד מבלי משים,
יאפשרו לילד לבחור את החברה שלו,
ולא בהכרח דווקא מתוך בני גילו,
כל הגורים כשרים
ואף המבוגרים שם.
---
והדברים נכתבים על מנת להצביע שהורי חינוך ולימוד ביתי
מתבקשים להעלות את המודעות לטובת הילד,
לא פחות מכל הורה אחר.
ושהמשימה היא יומיומית.
ושהכל בחסד גמור.
---
תודות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה