אמון הוא לא דבר נרכש. אמון הוא החלטה. יש לך אמון בו שהוא אבי ילדייך. זה אמון שניתן מתוך החלטה.
את מחליטה לתת אמון בדברים הנאמרים כאן. וגם אם ייאמרו לך דברים נוראיים את תתבונני בהם בכבוד. כי החלטת לתת אמון בכל מה שיוצא מתחת ידי הדובר.
לתת אמון ברמה הזו שזה שווה מבט. שאפילו אם זה הכל שטויות, לכאן, כאשר אני פונה לכאן את מתבוננת בריכוז מקשיבה.
כך ההחלטה לתת אמון באיש. עד כדי שחולקת עמו את הזכות הכבירה
לגדל ילדים אלה, שנגזר גורלם הטוב ונגזר גורלכם הטוב שיהיו בעולם הזה
בייחודיות הזו של חיבור גנטי מוטציה חיובית של החיבור ביניכם שכולו אמון.
תפישתך את החברות עוד תשתנה במהלך חייך, אחריותך לגבי ילדייך, לגבי עצמך לא תימוג אפילו לאחר מותך.
לכן, אם כך נמשיך בכוון הזה כאשר מתבוננת בטיב היחסים שביניכם
תחושתך הטובה והטובה יותר, אכזבותייך וכן הלאה, כל מה שמתקבל ממנו לכאורה, מאהובך הזה זה פנים פנימיות שלך.
שאת עצמך לא ממש היית חברה טובה שלך, לא על פי הסטנדרטים שלך.
ולא על פי שום סטנדרט.
ועכשיו את למדה אט אט להיות חברה של עצמך וליהנות במחיצת עצמך
מכל נשימה וכאשר את מבקשת אהבה התבונני בחמלה הזו על עצמך
מבפנים ואהבי אותך.
לפחות כפי שאת אוהבת את ילדייך ואף יותר, גם כי הנך אהובה,
תמיד היית תמיד תהיי, הבריאה בכבודה ובעצמה מסרבת לא לאהוב אותך.
ואת, מתעמרת בעצמך על שום מה?
ועל שום כך באו לך המלאכים האלה, הילדים, ללמדך את כל אלה
לכאורה לבדך ומעולם לא הרגשת כל כך שמחה אל הבדידות ואל האחווה.
שזה החסד.
---
בחרתי לתת עוד ועוד אמון עד שנשברתי מלהאמין שניתן ליצור
שותפות שבבסיסה כבוד ואהבה
---
כלומר לא הצלחת לתת כבוד ואהבה ומכך לא נראתה לך השותפות כאמתית.
מדובר בשותפות גורל. החליטי לתת אמון מחדש ולא כי הוא הרוויח את זה
---
בהחלט
---
האמון העיקרי הוא האמון במציאות אנחנו מסרבים להאמין במציאות
והמציאות לא מאמינה המציאות היא מציאות.
ההבנה הזו
היא החמלה
וההסכמה
להיות מי שאת.
במקום להילחם להיות
מי שאת מאמינה שאת: שיכולה לחיות בשותפות מתוך כבוד ואהבה, ולא יכולה להניח לכבוד ולצדק, ולבנות שותפות על בסיס אהבה בלבד.
שהרי האהבה לבדה -
גם בה יש את כוחות הבלימה
לטובת כל הנוכחים.
האם זה ברור?
---
לא, המשפטים האחרונים לא ממש..
---
ראי,
היתה לך או יש לך איזו פנטזיה לגבי איך הדברים צריכים להיות.
לא רק לך אגב, לכולם יש.
כל אחד והפנטזיה שלו, זו המגובה היטב באמונות ודעות לגבי מה
נכון, מה ראוי ומה לא.
בפועל, אין זוגיות מושלמת, ואין זוגיות שלמה אם אין בה עניינים
לא פתורים. מחוזות אישיים בהם כל אחד מבני הזוג מתבקש להתאמת שם עם עצמו, לכן אנחנו מתקרבים, נשרפים ומתרחקים.
הסבות לריחוק ולהתרחקות מגוונות ובעיקרן סבה מרכזית אחת
הצורך להיות לבד. להתבודד, להתכנס ולהיטהר.
אנחנו מגייסים את הצדק על מנת להצדיק את עצמנו ואת היותנו לבד.
כי מי שצודק נמצא לבד. ככה אנחנו מתרחקים, ואנחנו מתקרבים בראיית החסד. במקום הזה של החלטה לתת אמון, כי למשל יש עניינים שאת יודעת מצוין שבטוח שהוא ינהג כך או כך.
ואז אינך נותנת בו אמון שיפתור את הבעיה, אלא נותנת בו אמון ויודעת שעם הבעיה הזו אין מה לגשת אליו. וזו החמלה.
לקבל את חסרונותיו בה בעת שחסרונותייך, אלה הממשיים, באים לידי ביטוי, למרות וחרף מי שאת חושבת שאת.
זו החמלה להתבונן בראי ולומר, וואלה אני יפה, וכמה התבגרתי
זו החמלה לדעת שהבחירה בחיים מלאת עונג והדר,
והבחירה לפסול את הקיים או לא להאמין בקיים נעשית רק כי אפשר.
ואת הרי כבר שם. או כאן, תלוי מאיפה את מתבוננת.
---
הבנתי.
מה התכוונת בנוגע לכבוד, קודם? " לא יכולה להניח
לכבוד".. האם צריכה?? מרגישה שביחסים בהם כבר אין אהבה לכבוד האנושי מקום
חשוב ביצירת טוב, לא??
קבלת האחר כאדם שלם וראוי
---
מהו הכבוד? הכבוד מכביד.
שום דבר כאן בעולם הזה איננו יכול לברוח מהיותו לכבודך.
ראי היכן אינך מקבלת את האחר כאדם שלם וראוי.
אדם שלם איננו נקי מפגמים, אדם שלם איננו בהכרח בריא.
בנפשו, בגופו, אדם שלם איננו יכול להיבחן מבחוץ.
את אדם שלם?
מי לא? מי לא שלם? מי לא ראוי? יש כזה?
את ראויה? בטח שאת ראויה.
גם אם את מדברת לפעמים שטויות
או בוחרת לחלות במחלת אהבה כזו או אחרת, למשל בבוזף שבוז זו מחלה של אהבה. כמו קנאה. צרות עין
---
לגמרי, אני מרגישה שנותנת לו המון כבוד בתור אדם שלם וראוי,
אבל אולי תקועה על לצפות לקבל יחס דומה
---
מ ע צ מ ך
לא ממנו.
תתבונני על זה
---
לגמרי
---
הפסיקי לתת לו את המקום הזה של שלם וראוי
תני את המקום הזה - לך. לעצמך עמדי במרכז הבמה
את מבינה מתוך אמונתך ונדיבותך
את לא מסכימה לקבל את היותך ראויה
שלמה
אהובה.
הוא זה הוא
והוא מעצבן והוא מנייאק והוא הכי נפלא בעולם
הוא בצוות אחד אתך
ויש לכם משימה אחת בלבד - משותפת
כשותפות גורל - שותף 'עסקי' שאינך יכולה להיפרד ממנו
הנכם הורים לאותם ילדים.
כל השאר, את היא החשובה
והוא עדיף שיקבל פחות כבוד ויקר אם זה על חשבון אהבתך את עצמך
---
נוגע לי מאד מאד
תודה
---
ערסלי את עצמך
והניחי את שפתייך על מצחך
הדמות המערסלת נושקת
לזו המעורסלת
על מצחה
ועפעפיה
ורוח ערב מנשב על לחייך
את החסד האפשרי
של יפי הקיום
בהיותך
ר
א
ו
י
ה
.
---
תודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה